הכרעת דין בתיק פ 914/04

השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:

כ ל ל י

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: באישום הראשון מיוחס לנאשם, כי בלילה שבין 6/1/04 ל-7/1/04 שהה ביחידת המגורים (להלן: "הדירה") בה התגורר המנוח דני בן-סימון (להלן: "המנוח"), ברח' יעקב אבינו שבבאר-שבע. נטען, כי בתאריך 7/1/04, בשעה 04:30 או בסמוך לכך, נטל הנאשם סכין, חתך את המנוח בצוארו ודקר אותו 3 דקירות בחזהו, 2 דקירות בגבו ובמותנו וכן גרם לו חתכים בזרועו ובאצבעו.

בכתב האישום נטען, כי הנאשם עשה כל זאת כדי לגרום למותו של המנוח ועל מנת לשדוד אותו ולגנוב כסף, תכשיטים וסמים, שהיו בדירה וכדי להקל על ביצוע השוד.

שתיים מהדקירות האמורות גרמו למותו של המנוח, כתוצאה מאובדן דם, ונטען, כי הנאשם המית את המנוח בדם קר לאחר שהחליט לעשות כן, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו והכין מכשיר בו ביצע את המעשה.

עוד מצויין, כי לאחר כל זאת, נטל הנאשם מהדירה כסף, סמים ותכשיטים שהפקיד בידי המנוח כערבון עבור סמים ואשר היו בדירה, יצא מהדירה, ונעל את דלת החדר.

לפיכך, באישום זה מיוחסים לנאשם עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2)             ו-300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ו-שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

באישום השני מיוחס לנאשם, כי בתאריך 9/1/04, בשעות הערב, הגיע לדירה ברחוב הסנהדרין בב"ש, שם נמצא אברהם ויצמן (להלן: "ויצמן"), ושהה במחיצתו עד לתאריך 10/1/04 בשעה 2:00, כשבכיסו נשא סכין יפנית (להלן: "הסכין"). סמוך לשעה 02:00, במפתיע, הוציא הנאשם את הסכין וחתך את וייצמן בצוארו. הנאשם דרש מויצמן את כל הכסף שברשותו והמשיך לחתוך אותו בגרונו. ויצמן פחד מהנאשם ונתן לו 700 ש"ח שהיו בכיסו. בשלב זה, ניגש הנאשם לדלת הדירה על מנת לנעול אותה, כדי למנוע מוייצמן להמלט או להזעיק עזרה וכדי שיוכל להמשיך לדקור אותו על מנת לגרום למותו, ואמר לו: " מה שעשיתי לדני אני יעשה לך".

וייצמן החל לצעוק, והנאשם נמלט מהדירה, כשהוא נוטל עמו את מפתח הדלת ואת 700 הש"ח שגנב מוייצמן.

כתוצאה מהדקירות הנ"ל נחתך וייצמן בצוארו ואושפז בבי"ח עד ליום 12/1/04, כשהוא סובל מכאבים ותחושת שיתוק בצווארו ומוגבל ביכולתו לסובב את צוארו עד ליום הגשת כתב האישום (5/2/04).

לפיכך, באישום זה, יוחסו לנאשם עבירות של נסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, נשיאת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ו-גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

באישום השלישי נטען, כי ביום 10/1/04, בשעה 19:00 או בסמוך לכך, החזיק הנאשם סכין, שלא כדין.

לפיכך, באישום זה יוחסה לנאשם עבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף     186(א) לחוק העונשין.

2. בסיכומיו, ביקש התובע המלומד, עו"ד אלטמן, לזכות את הנאשם מביצוע העבירות נשוא האישום השלישי, שכן לא הובאו ראיות להוכחת אישום זה.

אשר על כן, אנו מזכים את הנאשם מביצוע העבירות נשוא האישום השלישי.

ה ח ק י ר ה

3. מחומר הראיות מתברר, כי זמן קצר לאחר הרצח של דני בן סימון (להלן: "המנוח"), נשוא האישום הראשון, ועוד לפני ארועי האישום השני, חשדו שוטרי משטרת באר-שבע בנאשם, שביצע את הרצח. לכן, כבר בתאריך 7/1/04 (יום מציאת הגופה), בשעה 22:30, ניגש הבלש אורן סבג (ע.ת. 7 - להלן: "סבג") לבית הוריו, ברח' רש"י, במטרה לעצרו. הנאשם לא היה במקום, וסבג ביקש מאחיו, שמעון, ש" במידה והוא פוגש אותו או מדבר איתו, שיודיע לו שהוא דרוש לחקירה" (ת/14 - הזכ"ד שרשם סבג).

הנאשם נעצר רק בתאריך 10/1/04 (שהיה מוצ"ש), אף זאת על ידי הבלש סבג, לאחר שנתקבל מידע לפיו הנאשם מעוניין להסגיר עצמו. סבג נפגש עם הנאשם בביתו, שברח' מבצע נחשון, בשעה 19:30, ועצר אותו.

מיד עם מעצרו אמר הנאשם לסבג: