הכרעת דין בתיק פ 8282/05

1. כתב האישום מייחס לנאשם שני אישומים. באישום הראשון מיוחסות לו עבירות של הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, ופציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין. באישום השני מיוחסת לנאשם עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

2. על פי הנטען בכתב האישום זומן הנאשם לחקירה במשרדי מע"מ מספר פעמים, אולם התחמק מלהתייצב. בתאריך 26.6.2005, בשעת בוקר, התקשר חוקר מע"מ, נאור בוקובזה, לנאשם וזימנו לחקירה, אולם הנאשם טען כי אינו יכול להגיע בשל סידורים. החוקר, שהיה מלווה באיש מע"מ נוסף, פגש בנאשם באותו יום, ברחוב הפלמ"ח בבאר שבע, כשהוא יושב ברכב שחנה במקום. החוקר עשה חיפוש ברכב ותפס מסמכים וחותמות. לאחר מכן ביקש מהנאשם להתלוות לחקירה למשרדי מע"מ, ולנסוע ברכב החוקרים. הנאשם טען כי הרכב שייך לחבר ועליו להחזיר לו את הרכב תוך מחצית השעה, והחוקר הסכים לנסוע איתו יחד, כדי להודיע לאותו חבר על החקירה הנערכת. החוקר ביקש להיכנס למושב הנוסע, שליד מושב הנהג, ובעת שעמד לפתוח את הדלת, נעל הנאשם את הדלת על מנת למנוע מהחוקר להיכנס לרכב, לחץ על דוושת הגז ונסע קדימה, באופן שהרכב פגע בכף ידו הימנית של החוקר, וגרם לו חבלה של ממש ודימום באצבע; במהלך הנסיעה לפנים עלה הרכב עם הגלגל הימני האחורי על כף רגלו הימנית של החוקר. החוקר התקשר לטלפון הנייד של הנאשם וביקשו  לחזור או לעצור את הרכב, וסיפר לנאשם כי נפצע, אולם הנאשם לא שעה לו ונמלט מהמקום. (אישום ראשון).

במעשיו אלה, כך נטען, הפריע הנאשם לחוקרים שהם עובדי ציבור, במילוי תפקידם, וניסה שלא כדין לפגוע בחוקר בוקובזה בנשק פוגעני שהוא רכב, בכוונה להטיל בו מום או נכות, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, וכן פצע את החוקר. 

סמוך לאחר האירוע, התקשר החוקר לנאשם ואמר לו שהוא ממתין במשרד החקירות. הנאשם איים על החוקר שיפגע בו באומרו לו "שבא לו להתאבד, ובסוף יתאבד על החוקר". (אישום שני).

הראיות

3. אין חולקין כי נגד הנאשם מתנהלת מזה כשנתיים, חקירה אינטנסיבית במחלקת החקירות של  מס ערך מוסף  בבאר שבע, בחשד להפצת חשבונות פיקטיביות. החקירה רוכזה בעיקרה על ידי החוקר בוקובזה, המתלונן בפרשה, ע"ת מס' 3. יצויין כי החקירה התנהלה בתדירות של אחת לשבועיים, וארכה לדברי הנאשם,  שעות ארוכות, מדי פעם. החוקר העיד כי הנאשם נהג להשתמט לא אחת מלהגיע לחקירה, ובעבר הוצאו נגדו בגין כך צווי מעצר.

4. בתאריך 26.6.2005 זומן הנאשם על ידי החוקר בוקובזה לחקירה נוספת במשרד החקירות. לטענת החוקר הזימון היה לשעה 0900, ולאחר שהנאשם לא התייצב, התקשר אליו החוקר טלפונית והנאשם טען שהוא עומד לעבור בדיקה רפואית. לדברי הנאשם הורה לו החוקר רק בשעה 1100, להתייצב לחקירה "מעכשיו לעכשיו", והנאשם הבהיר לחוקר כי בשל "סידור קטן" ובדיקה רפואית, יתייצב בשעה 1500 לחקירה.  (עדות הנאשם, ע' 27, שורות 18-19).

בשעה 12:00 לערך, בעקבות מידע מוקדם, הגיע בוקובזה מלווה ב-ע"ת 4, יצחק ראובני, פקיד תביעה ואכיפה במע"מ, לרחוב הפלמ"ח בבאר שבע, שם פגשו בנאשם, היושב במושב הנהג, במכונית "פונטיאק" שחנתה בצד שמאל של הרחוב, שהינו חד סטרי. לטענת הנאשם  הרכב לא היה בבעלותו, והיה שייך לאחד, אבי תורג'מן.

5. בעקבות המידע שהצטבר בחקירות הנאשם, חשד  בוקובזה כי הנאשם מחזיק ברכב חשבוניות מזויפות או חומר אחר הנדרש לחקירה. בעניין זה העיד החוקר: "הנאשם חשוד...בהפצת חשבוניות פיקטיביות במיליוני ש"ח, כל הזמן שהוא נתפס נוהג ברכב, בתא המטען ישנן כמויות גדולות של חשבוניות פיקטיביות...ולכן הייתה לי תחושה שכל עוד הנאשם נמצא, ובקרבתו רכב, יש סיכוי שאני אמצא חשבוניות פיקטיביות בסביבתו וחותמות, ולא התבדיתי."(ע' 17 לפר').  בעקבות זאת דרש החוקר מהנאשם כי יגיע לחקירה ויציג לו המסמכים שברשותו. (עדות בוקובזה, ע' 12, ש' 1-3).

לאחר דין ודברים קצר, הסכים הנאשם לעריכת חיפוש במקום החניה של הרכב ברחוב;  הנאשם פתח את תא המטען של הרכב, שם הוחרמו על ידי החוקר  18 פנקסי חשבוניות וקבלות, וכן ציוד להכנת חותמות. עם זאת ביקש הנאשם למנוע מהחוקר לערוך חיפוש בתא הנהג של הרכב. באמרתו, ת/5, (ע' 2), שנגבתה ביום 19.9.2005, אומר הנאשם: "הוא אמר לי שהוא רוצה לראות ניירת לבדיקה, והייתה לי סיבה לא להראות לו את הפנקס חשבוניות שהי(ת)ה לי בקבינה בתא הנהג, ואמרתי לו מה הבעיה אתה רוצה ספרים, ופתחתי בגאז'...מה שהיה בקבינה של הנהג זה שמות של לקוחות שהוא נאור לא מכיר ולא רציתי שיכיר אותם כדי שלא יציק להם..."(וכך בע' 31 לפר').

6. לאחר החיפוש ברכב הנאשם התבקש על ידי החוקר לסור למשרד החקירות להמשך חקירתו, והבהיר לו כי ככל הנראה מדובר בחקירה שתתארך. (ע' 12). בד בבד ניהל החוקר שיחת טלפון עם הממונה עליו, שבמהלכה עלו דברים שמהם הבין הנאשם לדבריו, כי נבחנת בנוסף, אפשרות עיקולו של הרכב. לדברי החוקר בוקובזה לא הייתה כוונה מוקדמת מעין זו, אלא רק ל"הגיע עם החשוד והרכב להמשך חקירה במע"מ" (ע' 14),וכי נושא הרכב  "...לא משנה את העובדה שהוא צריך להתלוות אלי לחקירה ונושא הרכב יטופל במשרד, כאשר הבעלים, אבי תורג'מן, יגיע ויישאל לבעלות הרכב..." (ע'12), ואכן גם הנאשם עצמו מאשר כי החוקר אמר לו דברים אלה: "...נאור אמר לי במפורש שאין בעיה שבעל הרכב יבוא, ויביא מסמכים ויראה שהאוטו שלו, אך לא הייתה לי אמונה במע"מ כי הם לקחו לי פעם אוטו ב.מ.וו....". יצויין, להשלמת עניין זה כי  גם ראובני התרשם כי לא נשללה בשיחה אפשרות לעקל את הרכב. (ע' 24 לפר').

7. אין מחלוקת כי הנאשם סיכם עם החוקר כי ייסעו יחדיו ברכבו של הנאשם ויגיעו למשרד החקירות.

לדברי החוקר היה זה לאחר שהנאשם שיכנע אותו"...ש 'אל תדאג, בוא ניסע יחד לבית של בעל הרכב שנמצא פה מצד שמאל, נציין בפניו את העובדה שמע"מ לקחו אותי ולא אני הלכתי לבד למע"מ, ואם תהיה בעיה עם הרכב, אז הוא מסיר מעליו את האחריות' " (ע' 12, שורות 14-20), ואילו  הנאשם טוען לעומת זאת כי לא הציע להגיע לבעל הרכב אלא היישר למחלקת החקירות: " שאלתי את עצמי איך לצאת מנאור, אני מסובך מספיק עם מע"מ אני לא רוצה להסתבך גם עם אנשים. אמרתי לו אם הוא רוצה את האוטו, שיעלה לאוטו, ניסע למע"מ ונסגור את הדברים."(ע' 28, ש' 21-23). ובע' 30: "אני לא רציתי ללכת עם נאור לבעל הרכב, אני לא אמרתי לנאור ללכת לבעל הרכב, אני אמרתי לו שאני אבוא איתו למע"מ ושם נעשה את החיפוש ולא ברחוב." ובע' 31: "אני הצעתי לו שנסע למע"מ, ושמה יעשה חיפוש ויעקל את האוטו."(ש' 14).

8. הנאשם אינו מתכחש לכך כי הסכמתו לנסיעה משותפת עם החוקר ברכבו, בדרך אל משרד החקירות, לא הייתה אלא מן השפה אל החוץ.

בוקובזה עשה דרכו לפני חזית הרכב, ופנה ימינה כדי להיכנס למושב הימני לצד הנאשם. בעת שעמד סמוך לדלת הימנית של הרכב,  והושיט ידו לכיוון ידית הדלת, נעל הנאשם את דלתות הרכב במנגנון הנעילה המרכזית, ולחץ על דוושת הגז של הרכב שהיה מותנע, ונמלט מהמקום. לדברי החוקר הבחין כי "הנאשם מבצע סיבוב של ההגה, ובאופן אינסטינקטיבי, קפצתי לאחור וקיבלתי מכה ביד ימין והרגשתי שהרכב עולה לי על רגל ימין עם הגלגל האחורי....עמד רכב לפניו במרחק מסוים, מה שדרש ממנו לשבור את ההגה ימינה ולא לנסוע ישר." (ע' 19 לפר'). לדברי החוקר אינו יודע אם נפגע מידית הדלת, או מחלק אחר של הרכב; ידו דממה וכאבה והוא חש פגיעה ברגלו. (20).   העד ראובני עצמו ציין בעדותו כי אינו זוכר אם הרכב סטה לימין, ואם חנה לפניו רכב אחר,  ואולם הבחין כי "נאור ניסה להיכנס לתוך הרכב...ואז הנאשם שם גז, ראיתי את נאור זז הצידה וירד לו דם מהיד, מהאצבע, הנאשם נעלם עם הרכב."(ע' 24 לפר').

9. הנאשם אינו חולק על כך שרצה להימלט מהמקום עם הרכב, ואולם לטענתו וידא קודם לכן כי החוקר לא ייפגע: " ...לא הייתה לי ברירה אלא לשקר אותו, רציתי שיתרחק מהאוטו, כדי שאני אוכל לנסוע עם האוטו, והוא לא ייקח לי אותו. הוא עקף את האוטו מלפנים...סימנתי לו עם היד להיכנס כי הוא עמד לי ממול, הוא התקרב...לדלת שליד הנהג, הוא היה רחוק כ- 60 ס"מ לערך, מרחק של פתיחת יד או קצת יותר, הסתכלתי במראה הימנית בה הוא היה, וראיתי שהוא רחוק מהאוטו ואין סיכוי שאני אפגע בו או אשפשף אותו אפילו...לא היה רכב מלפנים בכלל...לאחר מכן ראיתי שהכל בסדר ואני לא יכול לפגוע בו, פתחתי בנסיעה...הוא נפגע מזה שהצלחתי להתחמק ממנו עם האוטו ואפילו נתן לי מכה בבגז'..."(ע' 28-29 לפר'). הנאשם מאשר כי החוקר התקשר אליו מידית, והודיע לו כי נפגע; הוא הבחין במראה בחוקר העומד על רגליו "וידיו מושטות קדימה רגיל" וביקשו כי "יישבע בילדיו" שפגע בו, ואולם החוקר אמר לו כי אינו נשבע, ולכן הסיק כי החוקר לא נפגע כטענתו, אלא רק מנסה "ללכוד אותו".(ע' 29). החוקר העיד עוד כי במהלך אותה שיחה הודיע לו כי פגע בעובד ציבור, וכי כדאי שישוב על עקבותיו כדי להמשיך את החקירה. לדברי החוקר הנאשם היה נסער, ואמר "אני אכתוב מכתב לשולה (בת זוגו), ואני אתאבד...אני עוד אתאבד עליך, יא מניאק."  לדברי החוקר ניהל עם הנאשם שיחת טלפון נוספת, סמוך לאחר אירוע הרכב, שבה חזר הנאשם על המילים "בא לי להתאבד, ואל תעצבן אותי, בסוף אני אתאבד עליך."(ע' 14 לפר'). עם זאת סייג העד דבריו בהמשך העדות, וטען כי אינו בטוח כי דברים אלה נאמרו גם במהלך השיחה הנוספת, שניהל עם הנאשם או בני משפחתו.

לטענת הנאשם לא איים על החוקר בכל דרך שהיא, ואולם לאחר שאמר לאשתו "כי נמאס לי מכל זה כי שנתיים הוא רודף אותי", התקשרה אשתו לחוקר ושאלה אותו "מה אתה רוצה שהוא יתאבד בסוף."(ע' 29 לפר').

10. יצויין כי החוקר, התלונן במשטרה ביום האירוע, (נ/1), וציין בהודעתו כי נפגע בדיו ובכף רגלו. העד  פנה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח סורוקה, רק למחרת היום, ואישר כי הפניה לבית החולים נעשתה רק לצורך "פרוצדורלי", לצרכי דיווח עקב החבלה שאירעה בעת העבודה. ממכתב השחרור מבית החולים, ת/1, עולה, כי בבדיקה נתגלתה נפיחות קלה ביד ימין ורגישות קלה בכף רגל ימין. ד"ר רפאל אדינייב, אורטופד מתמחה, ע"ת 1, החתום על ת/1, לא בדק את המתלונן עם קליטתו בבית החולים, אולם קבע כי בבדיקתו, מאוחר יותר, נתגלתה חבלה בכף ימין.

11. הנאשם נעצר רק בתאריך 19.9.2005 בדירת מסתור. (דוח פעולה, ת/2).