מהות האישום וסלע המחלוקת
1. כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם - בשלושה אישומים - עבירת
שוד מזויין, לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"
החוק"); עבירת
שוד "רגיל", לפי סעיף 402 (א) לחוק; ועבירת
החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + (ג), סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים.
שתי עבירות השוד - כך על פי האישום הראשון והאישום השני - בוצעו באותו מקום וכלפי אותה מתלוננת, היינו, בסניף בנק הדואר ברחוב הפלמ"ח בבאר-שבע (להלן:
"סניף הדואר") בו עבדה המתלוננת (
אתי בלילה - להלן
: "המתלוננת") כפקידה.
עבירת השוד הראשונה - היא עבירת
השוד המזויין, נשוא
האישום הראשון - בוצעה ביום
7.12.03, כאשר הנאשם, כך על פי אישום זה, נכנס לסניף הדואר, בשעה 17:40, לערך, הגיע לדלפק שמעבר לו ישבה המתלוננת, ומבעד לאשנבו קפץ והשתחל למקום בו ישבה המתלוננת; ותוך איום בסכין מטבח, מול עיניה של הפקידה, פתח את מגירת הקופה ונטל מתוכה סכום של 5,500 ש"ח ונמלט מהמקום (להלן
: "השוד הראשון").
עבירת השוד השנייה - כך על פי
האישום השני -בוצעה כבר למחרת היום (ביום
8.12.03) כאשר סמוך לשעה 17:15 הגיע הנאשם, שוב, לאותו סניף דואר, ושוב השתחל וקפץ דרך אשנב אותו דלפק אל מקום שיבתה של המתלוננת; ותוך שהוא מאיים עליה, במילים:
"אני מאתמול, אל תזוזי", פתח את מגירת הקופה, נטל הימנה, הפעם, סכום של כ - 2,320 ש"ח ונמלט מהמקום (להלן:
"השוד השני").
ובאשר ל
עבירת הסמים - היא נשוא
האישום השלישי - נטען, באישום זה, כי ביום 9.12.03 (מועד בו נעצר הנאשם בביתו, בגין שתי עבירות השוד הנ"ל) נמצא הוא מחזיק בביתו סם מסוכן מסוג הירואין, במשקל 0,1094 גרם נטו, לצריכתו העצמית.
הנאשם הודה בביהמ"ש ובחקירתו במשטרה בעבירת הסמים; ואילו בשתי עבירות השוד כפר הוא, וטען כי במועדי ביצוען שהה הוא בביתו לבדו.
2. ייאמר כבר כאן ועתה, כי אין מחלוקת - וגם לא יכולה להיות כזו, נוכח הראיות שהובאו בנידון זה - באשר לעצם ביצוען ומועדיהן של שתי עבירות השוד, ובנסיבות כמפורט בכתב האישום; ובאשר לעובדה שמבצע שני מעשי השוד -
חד הוא.
השאלה היחידה שבמחלוקת, והטעונה הכרעה בתיק זה, הינה, איפוא -
האם הוכח, מעבר לספק סביר, כי הנאשם, הוא מבצע עבירות השוד האמורות, כטענת המאשימה.
3. בהקשר זה, נציין, כבר בפתח דבר, כי את הרשעת הנאשם והקביעה בדבר היותו זה המבצע את שתי עבירות השוד - הוא ולא אחר, כך על פי הנטען - מבקשת המאשימה לבסס,
בעיקר
, על שני נדבכים מרכזיים ועיקריים - וליתר דיוק על
צירופם של השניים יחדיו - והם:
זיהויו של הנאשם ע"י המתלוננת, על פי תמונות ובמתכנת זיהוי, כפי שתפורט להלן;
וההתאמה הוודאית והייחודית, לטענת המאשימה, שנמצאה בין
טביעת הנעל שהותיר הנאשם (על פי הנטען) על גבי משטח אותו דלפק שבסניף הדואר (בקופצו דרך אשנב הדלפק) כאמור לעיל, לבין הסוליה של הנעל שנתפסה מרגלי המתלונן במהלך חקירתו, ונבדקה במעבדה לזיהוי פלילי של המטא"ר, וכעולה מחוות הדעת
(ת/14) של מומחה המז"פ, מטעם המאשימה -
מר ירון שור (ע.ת מס' 10) - ועדותו בביהמ"ש.
בנוסף לשני נדבכים אלו, ביקשה ב"כ המאשימה להצביע על
ראיות חיזוק נוספות הקושרות את הנאשם לביצוע שתי עבירות השוד.
ואכן, ובהיות הסניגור המלומד מודע לשני נדבכים ראייתיים עיקריים אלה - ועל כן, התמקד, אף הוא, בהם בסיכומיו - טרח הוא להציג, מנגד, שתי חוות דעת מומחים מטעמו: האחת - חוות דעת (
נ/14) של המומחה ד"ר
אברהם לוי (
ע.ה מס' 2) והמתייחסת לשאלת מידת ערכו ומשקלו הראייתי של הזיהוי ואופן הזיהוי של המתלוננת את הנאשם כמבצע מעשי השוד; והשנית - חוות הדעת (
נ/15) של המומחה, מר
נחום אדן (
ע.ה 3) אשר התייחסה, מנגד, לחוות דעתו של מר ירון שור (מטעם המאשימה) לענין מידת ערכה ומשקלה הראייתי של אותה טביעת נעל, ושאלת מידת התאמתה לסולית הנעל של הנאשם שנתפסה ונבדקה, כאמור.
על יסוד שתי חוות דעת אלו ועדויות עורכיהן (המומחים) אשר נחקרו עליהן בחקירה נגדית - ואותן מבקש הסניגור להעדיף - טוען הוא, כי שני הנדבכים הראייתיים, כאמור, שעליהם מבקשת המאשימה להשתית את הרשעת הנאשם, הינם רעועים ובעלי משקל כזה "שאין זה נכון וצודק להרשיע את הנאשם על פיהם"; וכך הוא, גם בהתייחס לאותן ראיות שעליהן מבקשת המאשימה להתבסס,
כתוספת משקל ראייתי.
בשני הנדבכים האמורים,
בעיקר, תתמקד הכרעת דין זו להלן.
מהלך ואופן התפתחות החקירה וממצאים העולים הימנה.
ברם, קודם לכן, נעמוד, בתמצית, על יתר הראיות, בהתייחס לאופן התפתחות החקירה ומהלכה, ובהתייחס לממצאים ועובדות שעלו במהלכה, ואשר בעיקרם אינם שנויים במחלוקת; ולאחר מכן, נתייחס לעדות הנאשם.
4. כחצי שעה לאחר השוד הראשון, הגישה המתלוננת (
ע.ת 4) תלונתה במשטרה, בה מסרה את פירטי האירוע, ואת תאורו הכללי של השודד, ואשר לבש מכנסי ג'ינס בצבע תכלת ומעיל בצבע חום. לאחר מסירת התלונה נתבקשה לזהות את השודד, בתמונות שהוצגו לה, במתכנת כוללנית ביותר, ושלא העלתה דבר.
למחרת (8.12.03), ובעקבות השוד השני וסמוך לאחריו, מסרה היא אימרה נוספת, בה תיארה מהלך שוד זה ומסרה את תאורו הכללי של השודד (ראה גם
ת/2 א'), ובהעידה כי המדובר
באותו שודד, שגם אמר לה: "
זה אני, מאתמול", וכי גם הפעם לבש אותם מכנסי ג'ינס שלבש בשוד הראשון, אך בפלג גופו העליון לבש, הפעם - כך היא "חושבת" - סוודר בעל שני גוונים (כחול ו - "אופווייט").
לאחר מסירת אימרה זו, נתבקשה לזהות (לאתר), מתוך תמונות, את השודד (ועל פרטי זיהוי זה נעמוד להלן) והיא הצביעה על תמונת הנאשם,
בוודאות.
לעדותה של המתלוננת, ככלל, ובפרט ביחס לאופן זיהוי זה - נשוב להלן.