- נגד הנאשם הוגש ביום 4/2/07 כתב אישום, המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות - עבירה בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
עפ"י עובדות האישום, ביום 31/1/07 סמוך לשעה 20:00 שוטט הנאשם ברחוב באשקלון, לאחר שהחליט לתקוף אדם בכדי לגנוב ממנו רכוש. באותה עת התהלכה המתלוננת, ילידת 1951 (להלן:"המתלוננת") כשהיא מחזיקה בידה את תיקה. הנאשם צעד מאחורי המתלוננת, דחף אותה בחוזקה עד שהיא נפלה על הקרקע, נחבלה והחלה לדמם בפניה. הנאשם נטל את תיקה של המתלוננת והחל בורח מהמקום. המתלוננת זעקה לעזרה והנאשם שנבהל מכך זרק את התיק בגינה סמוכה, חזר לעבר המתלוננת ואמר לה "לכי לבית החולים, לא צריך תיק" וזאת על מנת שהיא תעזוב את המקום והוא ייקח את תיקה. נער שעבר במקום החזיר את התיק למתלוננת על תכולתו. כתוצאה ממעשי הנאשם נזקקה המתלוננת, לטיפול רפואי ונגרמו לה חבלות באפה, בכף יד שמאל ובברך ימין.
2. ביום 27.2.07, במענה לכתב האישום, הודיע ב"כ הנאשם:
"הנאשם כופר בעובדות כתב האישום. אין לו טענות מקדמיות, אין טענת אליבי. .. הנאשם לא תקף ולא גנב את התיק. מדובר בטעות בזיהוי. הנאשם בא אחרי האירוע והציע לה ללכת לבית החולים והיא זיהתה אותו כמי שהציע לה, אך היא סבורה שהוא גם תקף אותה."
ביום 19.4.07 ביקש ב"כ הנאשם לתקן את פרוטוקול הדיון, כך שלפני המילים:
"הנאשם בא..." צריך לבוא:
"לטענת המתלוננת".
הרשום בפרוטוקול משקף את מה שנאמר, אך התובעת (שלא נכחה בדיון ביום 27.2.07 אלא רק בדיון ביום 19.4.07) הסכימה לתיקון, ועל כן הפרוטוקול יתוקן כמבוקש.
אין מחלוקת של ממש בשאלה אם המתלוננת נשדדה. המחלוקת בתיק זה היא בעיקר בשאלה אם הנאשם הוא ששדד את המתלוננת.
3. ע.ת.1, המתלוננת, העידה בבית המשפט, כי ביום האירוע צעדה מכוון תחנה מרכזית לעבר ביתה כאשר הבחינה באדם צולע צועד אחריה ובמרחק מה ממנו צעד גם נער בן 16 לערך. אז ראתה יד שדוחפת אותה מאחור, המתלוננת נפלה כשפניה כלפי הרצפה. המתלוננת העידה, שראתה שלשרוול היד שדחפה אותה היה סוודר כחול וכך היה לבוש הנאשם (עמ' 7 שורה 8 לפרוטוקול). עוד הוסיפה, כי ראתה את הנאשם כאשר לקח לה את התיק בעודה שכובה על הרצפה כשחצי גוף מסובב לעברו, וזרק אותו לעבר גינה סמוכה. המתלוננת אמרה לו
"תביא לי את התיק, תביא לי את התיק". המתלוננת הדגישה, כי
"הסתובבתי אליו ודיברתי אל פניו כשפני אליו, אנחנו היינו מאד קרובים. הוא היה במרחק של פחות ממטר ממני וראיתי אותו פנים מול פנים" (עמ' 7 שורות 15-17 לפרוטוקול).
"הסתובבתי אליו חצי גוף, כשהייתי על הרצפה אחרי שהוא לקח לי את התיק וכשהוא חזר עוד פעם, זיהיתי אותו. ראיתי שמי שלוקח לי את התיק זה אדם צולע, זרק את התיק וחזר אלי. הוא ראה שאני פצועה ורצה לראות מה קרה לי" (עמ' 10 שורות 17-20 לפרוטוקול).
כשנתבקשה להבהיר היכן היה הנער באותה סיטואציה, השיבה כשהיא מדגימה בעזרת ב"כ המאשימה, כי הוא היה במרחק של כשלושה מטרים ממנה. אז לדבריה, התערב נער בן 16 לערך שהיה בסביבה באומרו לנאשם
"אישה מבוגרת, תביא לה את התיק". לבסוף הנער החזיר לעדה את התיק והנאשם אמר לה
"לכי, לכי לבית חולים". המתלוננת הבהירה, כי היה קצת חשוך, אולם היתה תאורת רחוב ועל כן היא זיהתה את הנאשם בברור.
המתלוננת העידה, כי הנאשם מוכר לה משכונה ג' באשקלון, שם הוא נוהג להסתובב ולבקש כסף מעוברי אורח. מיד לאחר השוד, לאחר שהתרוממה וכשהוחזר לה התיק, ביקש גם ממנה 2 ש"ח.
לאחר האירוע המתלוננת הלכה לחנות ירקות, שנמצאת בסמוך, שם טיפל בה הירקן וסייע לה. כאשר הלך הירקן להביא לה מים, הופיע הנאשם בחנות, ושוב ביקש ממנה 2 ש"ח והיא אמרה לו שיעזוב אותה. לטענתה, הירקן, שלא הספיק לראות את הנאשם, אך הבין שיש מישהו בחנות, שאל אותה מי זה, אך הנאשם ברח.
לאחר מכן, המתלוננת הלכה לסופרמרקט בסביבת המקום, משם התקשרה למשטרה. כשהגיעה המשטרה ועשתה עימה סיור, הצביעה המתלוננת על הנאשם שכבר עוכב ע"י השוטרים, עפ"י התאור שמסרה המתלוננת, כמי שתקף אותה.
המתלוננת נלקחה לבית החולים. כתוצאה מהאירוע, נגרמו למתלוננת שריטה בשורש כף ידה השמאלית, שפשוף בשוק רגל ימין וחבלה באפה. מת/1, (5 תמונות של המתלוננת שהודפסו על דף A4 בשחור לבן) ניתן לראות בברור את החבלות האמורות. בעת עדותה ניתן היה להבחין בשני סימני הגלדה של פצע על אפה. כן מת/5 מכתב שחרור ממיון עולה, כי למתלוננת שפשופים באף ושפשוף בכף יד שמאל. גם ממכתבו של רופא א.א.ג עולה, כי למתלוננת שריטות באף עם המטומה. בנוסף, בת/10 מתאר יצחק חכמון, הירקן מחנות הירקות, את מצבה הנפשי והפיזי של המתלוננת מיד לאחר האירוע
"הגיעה אליי...גברת מבוהלת עם דם על האף וביידים נזל לה דם מהאף והייתה מלאה עם דם בידיים ובחולצה..." (ת/10 שורה 3-5).
כשנשאלה המתלוננת כיצד הרגישה כתוצאה מהאירוע, השיבה
" הרגשתי המומה, רעדתי ליד המשטרה ונתנו לי לשתות" (עמ' 8 שורות 10-11 לפרוטוקול).
- הנאשם כאמור הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. בעדותו בבית המשפט טען, כי המקום בו המתלוננת טוענת שארע האירוע דנן, מצוי בחלקו המערבי של המרכז, בעוד הוא נכח בחלקו המזרחי. לדבריו, בשעה שהוא קנה שתייה במרכז, חצה את הכביש, באו שלושה שוטרים מהבילוש, ביקשו ממנו פרטים ושלחו אותו לדרכו. הנאשם המשיך בחציית הכביש, אז הגיעה ניידת משטרתית, וגם לשוטרים בניידת הוא נתן את פרטי זהותו. כעבור 20 דקות בהן המתין, הגיע טנדר משטרתי שלקח אותו לתחנת המשטרה. לטענתו, הוא כלל לא ידע שארע שוד. לדבריו, הוא נפצע לפני כשמונה חודשים כאשר נפל מקומה רביעית על כן פיזית הוא אינו יכול לבצע שוד. הנאשם טוען, כי הוא כלל לא היה בסביבה, משכך גם לא הביא למתלוננת את התיק ולא הציע לה ללכת לבית החולים. לדבריו, הוא אינו נוהג לבקש כסף מעוברי אורח ברחוב.
בחקירה נגדית נשאל לגילו וגובהו וענה, כי הוא בן 46, גובהו 1.87 וכי יש לו בעיות בשתי הרגליים, רגל אחת משותקת ורגל שנייה שבורה. כשנשאל האם הוא צולע, השיב בחוסר רצון,
"אני אומר שאני צולע קצת" (עמ' 16 שורה 6 לפרוטוקול). הנאשם אישר, כי בקטע הדרך מספסל הנאשמים ועד דוכן העדים, צלע.
לטענתו, הבגד אותו לבש באירוע בפלג העליון של גופו, היה שחור והיה בו פס על השרוול בצבע תכלת- כחול ומכנסיו היו כחולים.
רק לאחר שנשאל מספר פעמים, האם בחור גבוה, מבוגר יחסית, צולע, עונה לתיאורו, השיב, לאחר שניסה להתחמק,
"כשאת חוזרת על השאלה הנ"ל אני אומר בסדר, אני גבוה והולך קצת צולע ומבוגר קצת" (עמ' 16 שורה 16 לפרוטוקול). הנאשם טוען, כי המתלוננת הצביעה עליו כמבצע העבירה, לא משום שזיהתה אותו, אלא משום שהשוטרים עיכבו אותו משך 25 דקות עד אשר הגיע הרכב המשטרתי ובו ישבה המתלוננת ובהגיעה היא ראתה אותו ואז מסרה את תיאורו. דבריו אלו אינם נכונים שכן דו"חות הפעולה ת/7 ות/4 נכתבו בשעה 20:30 ודו"ח המעצר, ת/11 נכתב בשעה 20:45 ובו צויין שהעצור הובא לתחנת המשטרה בשעה 20:40.
יצוין, כי רק לקראת
סוף החקירה הנגדית
נזכר הנאשם לטעון טענת אליבי וזאת על אף שבשלב המענה טען מפורשות, כי אין לו טענת אליבי. לדבריו, בזמן האירוע נשוא כתב האישום יצא לקנות לחמנייה ושתייה במרכז המסחרי שם ישב עם בעל החנות ששמו ג'ינו ועם חבר נוסף ששמו משה ביטון.
הנאשם לא טרח להביאם לעדות.
5. הסנגור טען, כי יכולותיה של המתלוננת דלות. אינה יודעת להעריך מרחקים וזמנים ואינה יודעת קרא וכתוב.