הכרעת דין בתיק פ 8022/04

1. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם 1 מחמת הספק מן האישום הראשון המיוחס לו בכתב האישום. כמו כן אני מזכה את שני הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם באישום השני, למעט הנאשם 1 אשר מורשע בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המכיל שני אישומים.

האישום הראשון מיוחס לנאשם 1 בלבד, שם מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתייעות בכלי רכב לביצוע פשע ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.

באישום השני מיוחסות לשני הנאשמים עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובנוסף מיוחסת לנאשם 1 עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה.

3. האישום הראשון מייחס לנאשם 1 כי ביום 29.1.04, בשעה 23:30 לערך, בדרך חברון בבאר-שבע נהג הוא בכלי רכב מסוג מרצדס ספורט מספר רישוי 7405515 משנת ייצור 2000, (להלן: "המרצדס") הרשומה על שם אדם אחר תושב לקייה, כשעימו יושב אדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה. בתאריך ובמקום הנ"ל הבחינו השוטרים עופר סיגולר (להלן: "עופר"), שחר טרמצ'י (להלן: "שחר") ורוני מלשב (להלן: "רוני"), שנסעו בניידת משטרתית, בכלי הרכב המרצדס אשר עורר את חשדם. השוטרים הורו לנהג בכלי הרכב המרצדס לעצור את נסיעתו, לצורך בדיקת ביקורת כשהם נצמדים עם כלי רכבם לכלי הרכב מרצדס, מפעילים אור כחול מהבהב על הגג וכן מסמנים לנהג המרצדס לעצור. נטען בכתב האישום כי, בשלב זה החל כלי רכב המרצדס בנסיעה מהירה קדימה כשהוא נוהג בנהיגת עקלתון (זיג זג) בין הנתיבים, באופן המסכן חיי אדם בנתיב תחבורה. המשך נסיעתו של כלי רכב המרצדס אופיינה בנהיגה מסוכנת של ממש, כאשר בין השאר נטען כי רכב המרצדס ביצע פניית פרסה מסוכנת בנסיון לנגח חזיתית את הניידת המשטרתית, בשלב כלשהו אף כיבה את אורות הנסיעה בכלי הרכב כדי להימלט מעיניהם של השוטרים, ביצע עקיפות מסוכנות תוך סיכון נסיעתם של הנוסעים בדרך,  וכן הגביר מהירות נסיעה עד אשר נמלט מעיניהם של השוטרים, השוטרים עצרו את נסיעתם בצומת שרודר, בכניסה הדרומית לבאר-שבע, ואז הבחינו בכלי רכב המרצדס השועט לעברם במטרה לנגח את הניידת המשטרתית. התנגשות כלי רכב המרצדס בניידת נמנעה אך בזכות העובדה כי נהג הניידת המשטרתית הבחין בנעשה והצליח להסית את הניידת הצידה, אל מחוץ נתיב נסיעתו של הנאשם. עוד הניידת עומדת במקומה החדש, ביצע כלי רכב המרצדס פניית פרסה, עלה לנתיב הנגדי והאיץ את מהירות נסיעתו היישר אל עבר הניידת במטרה להתנגש בה. השוטרים אשר ישבו בניידת ניצלו מההתנגשות אך בזכות העובדה שנהג הניידת הצליח להאיץ את הניידת אל מחוץ לכביש. בשלב זה המשיך כלי רכב המרצדס בנסיעה דרומה ונמלט לכיוון רמת חובב, או אז איבדו השוטרים קשר עין עימו.

המאשימה מייחסת לנאשם 1 את האירוע הנדון וביקשה להרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו כמפורט לעיל.

4. האישום השני , המיוחס לשני הנאשמים, מלמד כי ביום 1.2.04, כשלושה ימים לאחר האירוע הקודם, בדרך חברון באר-שבע, נהג הנאשם 1 בכלי רכב המרצדס, נשוא האישום הראשון דלעיל, כשאין בידו רשיון נהיגה תקף. הנאשם 2 ישב במושב הנוסע, ליד הנהג, בכלי הרכב הנ"ל.  הנאשם 1 פנה אל מגרש החניה במרכז ביג בבאר-שבע והחנה את המרצדס במגרש החניה. השוטרים עופר, מרנינה סנדק, רוני ושחר ניגשו אל הנאשמים במטרה לבדוק את נוסעי המרצדס וזאת לנוכח האירועים נשוא האישום הראשון בהם היה מעורב כלי רכב המרצדס. השוטרים אף חסמו, בעזרת כלי הרכב המשטרתי, בו נסעו, את נתיב הימלטות הנאשמים, כשהם מזדהים בפני הנאשמים כשוטרים. מיד לאחר שהזדהו השוטרים בפני הנאשמים, תקפו הנאשמים את השוטרים בכך שדחפו אותם בידיהם ולאחר שהודיעו השוטרים לנאשמים כי הם מעוכבים בחשד לביצוע העבירות נשוא האישום הראשון אמר להם הנאשם 1 " מי אתם בכלל משטרה, מה אתם מסוגלים לעשות?". לכשסרבו הנאשמים להתלוות אל השוטרים והוסיפו לדוחפם הודיעו להם השוטרים כי הם עצורים. או אז, הוסיף והתנגד הנאשם 2 למעצר והחל להשתולל עד אשר נכבל באזיקים. לכשהובל הנאשם 1 לכיוון הניידת החל אף הוא להשתולל וחבל בראשו של השוטר עופר, באמצעות דלת הניידת. לנוכח מעשים אלו, ביקשה התביעה להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם כמפורט לעיל.

5. ב"כ הנאשמים הודה במסגרת תשובת הנאשמים לכתב האישום בכך שבזמנים הרלבנטיים לאירועים נשוא כתב האישום  לא היה בידי הנאשם 1 רשיון נהיגה בר תוקף וזאת מחמת מחדל מנהלי של אי תשלום אגרת הרשיון ולא מחמת פסילה מינהלית או שיפוטית של הנאשם 1 מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה. כמו כן, הסכים הסנגור כי הנסיבות המתוארות באישום הראשון, המיוחס לנאשם 1, מגבשות עובדתית את העבירות המיוחסות באישום הראשון. אלא, שטוען הוא כי לא היה זה הנאשם 1 אשר נהג בכלי רכב  המרצדס, כנטען באישום הראשון, וכי בפועל טעו השוטרים בזיהוי הנאשם 1.

אשר לאישום השני, טען הסנגור כי אין כל עדות למעשה אלימות של הנאשמים כלפי השוטרים שביקשו לעצור את הנאשמים. טוען הסנגור כי מעצרם של הנאשמים היה בלתי חוקי והתנגדותם של הנאשמים למעצר המפתיע הינה בבחינת תגובה לגיטימית וסבירה של אדם חף מפשע הנעצר על ידי שוטרים. עוד הוסיף הסנגור וציין, כי היו אלה הנאשמים אשר הותקפו על ידי השוטרים כשהם סובלים מחבלות על פניהם ועל גופם.

6.   האירוע נשוא האישום הראשון

השאלה העיקרית העומדת לדיון באישום זה, הינה זיהויו של הנאשם 1 בזירת האירוע ביום 29.1.04.

בעניין זה ביקשה המאשימה כי בית המשפט יקבל את עמדתה, לפיה הנאשם 1 הוא זה אשר נהג בכלי רכב המרצדס בשעות הלילה של יום 29.1.04, וזאת בהתבסס על זיהוי הנאשם על ידי השוטרים וכן בהתבסס על התשתית הראיתית המלמדת לטענתה על זיקתו של הנאשם אל כלי הרכב המרצדס, שאין מחלוקת כי היה מעורב באותו מרדף נשוא האישום. עוד טענה התביעה כי יש לדחות את גירסת האליבי שהציג הנאשם 1 כבלתי מהימנה.

הזיהוי ע"י השוטרים:

ביקשה המאשימה לראות בעדותם של כל אחד משלושת השוטרים: עופר, רוני ושחר, אשר העידו אודות נסיבות מעצרו של הנאשם 1, שלושה ימים לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, עדות וודאית עקבית ומהימנה בדבר זיהויו הוודאי של הנאשם 1 כמי שנהג בכלי רכב המרצדס בלילה נשוא האישום הראשון.  מבקשת התביעה כי בית המשפט יאמץ את עדויות השוטרים אשר לטענתה הינן עדויות מבוססת של שוטרים המנוסים בעבודתם והאמונים על מלאכת זיהוי פניהם של  בני אדם כחלק ממקצועם.

מאידך טענה ההגנה כי אין להסתמך על הזיהוי של השוטרים וכי בפועל אין מדובר בזיהוי ספונטאני של הנאשם 1 כי אם בזיהוי של כלי רכב המרצדס באירוע מיום 1.2.04, אשר הוביל את השוטרים לסבור כי הנאשם 1 אשר נהג בכלי הרכב באותו יום, הוא זה אשר נהג בכלי הרכב באירוע,  שארע שלושה ימים קודם לכן.

אקדים ואומר כי ההגנה הצליחה לטעת את הספקות  באשר לזיהויו של הנאשם 1, כמי שנהג במרצדס באירוע הראשון. יש לזכור כי השוטרים, הגם ניסיונם המקצועי הרב בזיהוי והיכרות עם עבריינים, אינם נבדלים מבני אנוש כאשר נדרשים הם לבצע הליך של זיהוי פנים. מכלול הנסיבות מלמד כי השוטרים זיהו את ה"מרצדס" ביום 1.2.04 ליד קניון ה"ביג" ככלי הרכב אשר השתתף במרדף שלושה ימים קודם לכן ובזיקה לכלי רכב המרצדס הסיקו מסקנה בלתי מבוססת דיה כי הנאשם 1, אשר נהג במרצדס ביום 1.2.04, הוא זה אשר נהג במרצדס שלושה ימים קודם לכן. אסביר דברי:

לאחר האירוע הראשון מילאו השוטרים שחר, עופר ורוני דוחות בו הם דיווחו על פרטי האירוע, על המרדף המסוכן ועל הניסיון לעצור את נהג כלי רכב המרצדס. איש מהשוטרים לא ציין בדוחות כי הצליח לזהות את פניו של הנוהג בכלי רכב המרצדס ואף אין הם מציינים כי היה קשר עין כלשהו בין נהג המרצדס לבינם דרך חלון פתוח של כלי רכב המרצדס וכי יוכלו לזהות אותו במסדר זיהוי כלשהו. כאמור, בתום האירוע, לאחר שאיבדו קשר עין עם כלי רכב המרצדס, פנו לפעילות אחרת.

רק שלושה ימים מאוחר יותר, לאחר האירוע מיום 1.2.04, הנטען באישום השני, נלמד לראשונה, מהמזכרים אותם מילאו השוטרים, דבר זיהויו של הנאשם 1 כמי שנהג בכלי רכב המרצדס באירוע הראשון (ראה נ/3 ו-נ/4).

עדות השוטר שחר

השוטר שחר טרמצ'י מציין בזיכרון דברים מיום 1.2.04 (נ/3), המתייחס למעצרם של הנאשמים, כי הוא זיהה את הנאשם 1 בוודאות כמי שנהג במרצדס באירוע הראשון מיום 29.1.04. על דברים אלו חזר שחר גם בעדותו בבית המשפט, כשהוא מסביר כי הניידת המשטרתית בה נסעו, נסעה במקביל לכלי רכב המרצדס כשהוא רואה את פניו של הנוהג המסתכל עליו וכי המדובר בנאשם 1.