הנאשם, יחד עם נאשם 2 יאיר ביטון, הואשם בהתפרצות לחנות ע"י שבירת חלון ויטרינה וכניסה דרכו לחנות. מהחנות נגנבו קרטונים של קרטיבים להקפאה, 2 קרטונים עם כוסות ו-42 מארזי סיגריות מסוגים שונים.
במהלך שמיעת ההוכחות, נאשם 1 הודה בהתפרצות לחנות ובגרימת הנזק, ואילו נאשם 2 כופר בביצוע העבירות. הוא מסביר את הימצאותו ברכב בעת שנעצר ע"י השוטרים יחד עם האחר, בכך שביטון ביקש ממנו לנהוג ברכבו מהרצליה לתל אביב. לטענתו, לא ידע על המצאות הרכוש הגנוב ברכב ואין לו כל קשר להתפרצות.
ראיות התביעה
א. מר כהן יששכר שימש כמנהל החנות. הגיע בבוקר וכשפתח את הדלת ראה אי סדר בחנות והבחין בויטרינה השבורה. מיד ראה שנגנבו סיגריות וסטים של כוסות. הודיע לבעל החנות ולמשטרה.
הנאשם אינו חולק על כך שהרכוש שנתפס ברכב, חלקו בתא המטען, נגנב בהתפרצות מהחנות, ראה צילום ת/7.
ב. החנות נמצאת ברחוב הבנים 46 בהרצליה. שוטרי סיור שעברו בקרבתה בשעה 3 לערך, הבחינו בדמות אדם שרץ מכיוון המכולת וחוצה את רחוב הבנים. השוטרים עצרו את הניידת, אחד מהם רץ לאותו כיוון אליו רץ החשוד - מול המכולת, ושם נעצר להמתין. השוטר הוא נבות אליעז (להלן נבות). לפי עדותו, הבניין מול המכולת מספרו 63 ומאחוריו יש חניה. היציאה מהחניה היא לרחוב האנפה. בעמדו במקום שמע רעש מנוע של רכב והבחין במכונית מסוג פיאט אונו, ובתוכה במושב הנהג ישב אדם. לרכב נכנס אדם נוסף והם נסעו משם. לאחר שראה לאן נוסע הפיאט, רץ חזרה לניידת, ויחד עם השוטר הנוסף, ערן סימן טוב, נסעו אחרי הפיאט עד שעצרו אותה במחלף של כביש איילון. ראה דו"ח פעולה של נבות ת/8.
ג. השוטר סימן טוב העיד כי תוך כדי הנסיעה הבחינו בדמות אדם הרץ מכיוון המכולת לעבר חניון שבין הבניינים, כשבידיו חבילה גדולה. הם עצרו וחלו, כל אחד בנפרד לסרוק את המקום. לפתע הבחין ברכב פיאט יוצא במהירות מהחניה. השוטר השני חזר ושניהם נסעו אחרי הרכב עד שעצרו אותו. ראה דו"ח פעולה של סימן טוב, ת/6.
ד. השוטרים לא ראו את ההתפרצות עצמה ואף לא זיהו את האדם שרץ עם החבילה מכיוון המכולת לעבר החניה, כפי שטוענת ההגנה. יחד עם זאת עולה בברור מעדויות השוטרים ומהדוחות שרשמו, כי הצליחו להתחקות אחרי הרכב מרגע שיצא מהחניה ועד שעצרו אותו עם הרכוש הגנוב. נכון שמעת לעת במהלך הנסיעה, איבדו לרגע קט קשר עין עם הפיאט, אך ברור שעקבו אחרי הרכב בו נסעו הנאשמים מרגע שהבחינו בהם ועד למעצרם.
ה. ההגנה הגישה מפת רחובות, נ/1, אך אין למעשה מחלוקת לגבי מיקום החנות ונתיב הנסיעה של הנאשמים. הנאשם טוען כי נסע בנתיב זה לכיוון ת-א לאחר שפגש את ביטון בצומת הרחובות ארלוזורוב-הרב קוק. לטעמי, מסלול הנסיעה של הנאשם, בנסיבות הקיימות, אינו רלוונטי לבחינת מהימנות גירסתו בדבר הפגישה המקרית שלו עם ביטון ובקשת האחרון, לגירסת הנאשם, לנהוג ברכבו.
ו. לגבי עיתוי המעצר, השוטרים הסבירו את השיקולים שלהם שלא לנסות לעצור את הרכב לאחר שהבחינו בו. נבות אמר כי בזמן שהבחין בו היה לבדו ולא חשב שהדבר יעלה בידו. בהמשך, כשנסעו אחרי הרכב, המתינו להזדמנות נאותה לעצור אותו ועשו כן כשבאו לעזרתם ניידות נוספות. שיקולי השוטרים סבירים, ומכל מקום, בנסיבות הקיימות, שלב המעצר אינו רלבנטי לבדיקת אמינות גרסת הנאשם.
גרסת הנאשם
בהודעתו במשטרה שנגבתה זמן מה אחרי מעצרו באותו לילה, 10.10.04, הנאשם סרב לענות על שאלות שהציג לו החוקר, ואישר אך זאת שנסע ברכב הפיאט לפני שנעצר.
בביהמ"ש סיפר לראשונה את גירסתו ותרץ את כבישתה בכך שיש לו כעס על המשטרה בעקבות אירוע מסוים, (ראה עמ'26 ש'17-19 ), לדבריו
" הם מטילים עלי אשמות ולא כיף לי לענות להם בהתנהגות שהם מתנהגים. יש לי זכות שהיא לרעתי וטובתי. במקרה הזה זה היה לרעתי שלא דיברתי אתם." (עמ'24 ש'8 )
וזו גרסתו: בשעה 01:30 ירד מדירתו ברח' בן גוריון בהרצליה כדי לקנות סיגריות. למרות שהיה חורף, ירד כשכפכפים לרגליו והוא לובש מכנסיים קצרים. הקיוסק אליו הלך נמצא ברח' הרב קוק, כ-150 מטר מביתו. הוא קנה את הסיגריות ובדרכו חזרה לביתו, עבר במקום נאשם 1, צפר לו, וביקש ממנו טובה לנהוג ברכב שלו לתל אביב, משום שיש לו בעיה עם רשיון הנהיגה. הנאשם מכיר את ביטון היכרות שטחית מהרצליה. ביטון אמר לו שיפצה אותו על השרות שביקש ממנו. הנאשם הסכים להסיעו, נכנס לרכב ונהג לכיוון תל אביב. כעבור כ-7 דקות נסיעה נעצר על ידי השוטרים בכביש המהיר.
השוטרים עשו חיפוש ברכב ומצאו בתא המטען סיגריות ובמושב האחורי כוסות ושלגונים. לדבריו לא הבחין ברכוש בזמן שנהג ברכב.
בחקירתו הנגדית התבקש הנאשם ליתן הסבר למעשיו משעה 01:30, השעה שלטענתו יצא מביתו, ועד לשעת מעצרו-03:00, ולא היה לו הסבר.
לגירסת הנאשם מרגע שפגש את ביטון ועד למעצר היה במחיצתו, אך עדיין אין לו הסבר מה עשה משעה 01:45 לערך ועד למעצרו.
ממצאים ומסקנות
גרסתו הכבושה של הנאשם אינה ראויה לכל אמון. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכבישתה, והיא לכשעצמה בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם הראיות שהובאו.