השופט נעם סולברג:
כתב האישום
1. הנאשם, יליד שנת 1953, עובד זר מרומניה, הואשם באינוס ובמעשה סדום במתלוננת; ובמעשה מגונה בבתה.
2. הנאשם היה המטפל הסיעודי של המתלוננת, ילידת שנת 1932, קטועת כף יד, כבדת משקל, חולת סכרת, מוגבלת בשמיעה ומרותקת למיטתה עקב מצבה הבריאותי הקשה. על-פי האישום הראשון, בתחילת חודש אוגוסט 2006, בהיותו בגילופין, החדיר הנאשם את איבר מינו לפיה של המתלוננת. מספר ימים לאחר מכן, בשעת לילה, בשעה שהחליף את חיתוליה, החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. הנאשם עשה כן, על-פי כתב האישום, ביודעו כי מחמת מצבה הבריאותי, לא יכלה המתלוננת להתנגד באופן פיזי למעשיו.
על-פי האישום השני, בחודש אוגוסט 2006, בשעה שבתה של המתלוננת, ילידת שנת 1954, באה לבקר את אמה, נגע הנאשם בחזה, ביודעו כי אינה מסכימה לכך.
תשובה לכתב האישום
3. הנאשם כפר בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת ובכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הנאשם טען, כי הטיפול במתלוננת כלל גם מגע במקומות מוצנעים, ובין היתר באיבר מינה. הנאשם החליף לה חיתולים, שטף אותה ושם לה תרופות בנרתיק, במסגרת טיפול רפואי שהייתה צריכה לקבל. הנאשם עשה את הפעולות הללו במהלך כל השנה שבה עבד אצל המתלוננת. המתלוננת סבלה מפטרת קשה בנרתיק, והנאשם גם מרח לה שם משחות, הכל על-פי הנחיות הצוות הרפואי.
ביטול האישום השני
4. במהלך המשפט, הודיע ב"כ המאשימה על חזרתה מן האישום השני, המעשה המגונה הנ"ל שיוחס לנאשם כלפי בתה של המתלוננת. ב"כ המאשימה נימק זאת באי-רצונה של המשפחה לחשוף את בתה של המתלוננת לבדיקה פסיכיאטרית על-ידי פסיכיאטר מטעם ההגנה. אין מחלוקת על כך, שבתה של המתלוננת סובלת ממחלה נפשית, מחלה שפוגעת בכושר השיפוט שלה.
יש לזכות אפוא את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו באישום השני.
עדויות התביעה
5. מפאת מצבה הבריאותי של המתלוננת, שמענו את עדותה בביתה, כשהיא יושבת על מיטתה.
המתלוננת העידה על בעיותיה הרפואיות ועל טיפולו הסיעודי של הנאשם. לגבי האירועים נשוא האישום הראשון העידה, כי "יום אחד אני כך שוכבת, זה היה בלילה, רציתי כבר להירדם, הוא בא, הוא הכניס את האיבר מין שלו בפה, ואני דחפתי לו את זה, דחפתי לו את זה, ושוב דחפתי, שוב דחפתי. אחר כך, אחרי איזה יומיים-שלוש, אני לא זוכרת, הוא בא והוא שכב איתי ממש... הוא הכניס את שלו" (עמוד 5). לדבריה, הנאשם חיתל אותה, ותוך כדי כך הכניס את איבר מינו לאיבר מינה (עמוד 6); "צעקתי עליו, זה היה לילה, חושך, כולם סוגרים את החלונות, אף אחד לא שמע. אפילו שאני צועקת לא שומעים פה" (עמוד 7). בהמשך עדותה אמרה על הנאשם, "הוא היה הרבה אוהב דברים כאלה. הוא מביא לפה בחורה והיה עושה את זה איתה פה אצלי בבית" (עמוד 8). המתלוננת העידה על כך שהנאשם נהג לשתות מדי יום. לדבריה, "הוא אמר שהוא אוהב בחורות והוא אוהב לשתות" (עמוד 9); "הוא שתה לי את כל המשקאות שהיה לי במזנון, יינות וליקרים... תמיד היה לו ריח של שתייה מהפה, תמיד" (עמוד 10). המתלוננת הכחישה את האפשרות כי המציאה את הדברים הללו כדי לזכות בתשומת לב או מטעם אחר (עמוד 11).
6.
השוטר אורן לוי העיד על חקירת המשטרה. לדבריו, לא הצליח לחקור את הנאשם סמוך לאחר מעצרו, מכיוון שנדף מפיו ריח חריף של אלכוהול, הוא לא תקשר עם הסביבה ורק מלמל דברים שאינם ברורים.
כלתה של המתלוננת העידה על הקשר החם שבין השתיים, על חכמתה של המתלוננת, על אמינותה, "הזיכרון שלה הוא פנומנאלי, יותר ממני" (עמוד 92). מדי יום שוחחה הכלה עם המתלוננת בטלפון, ומדי שבוע-שבועיים באו הבן והכלה לבקר את המתלוננת בביתה. באחת משיחות הטלפון במוצאי-שבת בחודש אוגוסט 2006, נשמעה המתלוננת לכלתה שלא כתמול-שלשום ואמרה כי אינה רוצה עוד שהנאשם יעבוד אצלה. בתחילה סירבה המתלוננת לספר לכלתה על פרטי המעשים שהנאשם עשה בה, לטענתה, ורק לאחר שהכלה הצליחה לדובב את המתלוננת, סיפרה לה, תוך הבטחה לא לספר לבעלה (בנה של המתלוננת), מכיוון שלדברי המתלוננת, "הנאשם איים שאם [הבן] יידע הוא יודע איפה אתם גרים, הוא יבוא אליכם הביתה וישרוף לכם את הבית" (עמוד 95). הכלה תיארה בשכנוע עצמי רב את הדברים שסיפרה לה המתלוננת על אודות המעשה שעשה בה הנאשם: "אמרה שהוא ניגש אליה, התפשט, הוציא את איבר המין שלו והחדיר לה אותו לפה, שלוש פעמים, לא פעם אחת" (עמוד 96). בעקבות שיחת הטלפון שבה שמעה את סיפור המעשה מפי המתלוננת, פנתה הכלה בתלונה אל המשטרה.
7.
בתה של המתלוננת (בת אחרת, לא זו נשוא האישום השני הנ"ל שבוטל)
העידה על כך שסיפור המעשה נודע לה באחד מימי ראשון שבהם היא מבקרת את אמה ומחליפה את הנאשם בטיפול בה. לדבריה, המתלוננת ביקשה "לספר לך משהו כי אני סומכת עליך. היא אמרה שהנאשם עמד באמצע החדר והתפשט, אחר-כך היא אמרה 'הוא הכניס את שלו לתוך הפה שלי' שלוש פעמים, היא דחפה את היד לפה ועשתה תנועה עם הפה, היא הלכה להקיא, ממש נגעלה... היא השביעה אותי לא לספר לאף אחד ואני כמו מטומטמת שתקתי וזה מפריע לי עד היום" (עמוד 113). לדבריה, שמעה את סיפור המעשה לפני שכלתה של המתלוננת שמעה עליו, "ואני שתקתי, כי אני מטומטמת" (שם). במוצאי-שבת שלאחר מכן, התקשרה אליה כלתה של המתלוננת, וסוכם שילכו למשטרה.
8.
אחותה של המתלוננת העידה על התרגשותה של המתלוננת כשסיפרה לה על המעשים שעשה בה הנאשם. "היא סיפרה שכבר כשבועיים היא לא ישנה לא ביום ולא בלילה, היא פוחדת לישון כי הנאשם עשה בה מעשים מאד לא יפים. היא אמרה שהוא עשה מעשה מגונה... כשהנאשם ניגש אליה ודחף לה את איבר המין שלו לפה שלה" (עמוד 123). לדברי אחותה, המתלוננת "החזיקה את זה בבטן הרבה זמן... זה דיכא אותה, היא הרגישה פחד, אמרה שנמאס לה, היא לא רוצה יותר את החיים האלה" (עמוד 125).
9.
חוקר המשטרה, דן רוזנברג, העיד על כך שלבקשתו הגיע מתורגמן דובר רומנית המשתייך למתנדבי המשטרה, וכי כל מהלך החקירה תורגם מרומנית לעברית. בחקירתו הנגדית, אישר החוקר שלא נפתחה "ערכת אונס", כי לא התבצע עימות בין הנאשם לבין המתלוננת, וכי בנה של המתלוננת לא נחקר במשטרה, חרף העובדה שמהודעתו של הנאשם היה ידוע על שיג ושיח בין השניים בקשר ליציאתו של הנאשם לחופשה.
עדויות ההגנה
10.
הנאשם תיאר בעדותו את עבודתו אצל המתלוננת במשך שנה בקירוב, שישה ימי עבודה ו-24 שעות חופשיות. לדבריו, עשתה המתלוננת את צרכיה במיטה, ומדי בוקר היה מעיר אותה, מנקה אותה ומחליף לה חיתולים. בשל משקלה הכבד, היה רוחץ אותה כשהיא שוכבת במיטה, מזיז אותה מצד לצד ומנקה אותה. לאחר מכן היה מרים אותה, מושיב אותה בעגלה ומחליף את המצעים מכיוון שהיו מלוכלכים בצואה ובשתן. לאחר מכן הכין אוכל למתלוננת. בשעות הצהריים שוב היה מחליף לה את החיתול. "המחלה שלה הייתה כזאת שלפעמים 10 פעמים ביום הייתה עושה את צרכיה" (עמוד 138). לאחר מכן היה מנקה את הבית, ובמקביל נותן אוכל למתלוננת. לפנות ערב שוב היה מחליף לה את החיתול, נותן לה אוכל, והיא הייתה צופה בטלוויזיה כשהיא במיטתה. מדי כמה שבועות הופיעה אצל המתלוננת פטרייה. "זה מאד רגיש, הייתי אצל הרופא איתה בבית חולים" (עמוד 139). בבית החולים ביקשו מאת הנאשם, לדבריו, את עזרתו, "שמו איזה שהוא מתקן בתוך הואגינה עם היד וביקשו ממני כי יש לי יד יותר ארוכה להכניס את זה עד הסוף" (שם). אחות הייתה מגיעה פעם בשבוע והייתה מכניסה את התרופה לואגינה, "אבל בכל יום מישהו היה צריך להכניס את התרופה לתוך הואגינה, אמרו לי שאני צריך להכניס את היד ולשים את התרופה במקום. אמנם זה לא היה מתפקידי, הרופא היה צריך לעשות את זה, אבל לא הייתה ברירה. כל הגוף היה מכוסה עם פריחה והייתי צריך לשים את המשחות על הגוף, על השדיים, על החזה, מתחת לחזה והאינפקציה הזאת יוצאת לכל הגוף" (שם). הנאשם טען, כי נתן למתלוננת לאכול כמה וכמה פעמים ביום וגם בלילה, ואף-על-פי-כן, כשבנה היה מגיע לביקור, הייתה מתלוננת בפניו על הנאשם שלא נותן לה אוכל. לדברי הנאשם, כשהיה מטפל במתלוננת, לבש כפפות לידיו וסינר על גופו "כיוון שהגוף שלה היה מלא בפריחה" (עמוד 140). על האשמתו בהכנסת איבר מינו לפיה, אמר ש"זה אבסורד... אני טיפלתי בה, נתתי לה תרופות, הפשטתי אותה, הייתי שם משחות עליה. איך יכול לגשת בחשיבה אחרת לאישה כזאת כשהריח שלה היה של צואה ושתן?" (שם). הנאשם הכחיש מכל ומכל שאנס את המתלוננת. בהמשך העיד על מחלוקת כספית עם בנה של המתלוננת, בעקבותיה עזב אותה, עד שכעבור יומיים צלצל בנה ו"אמר לי שהאמא לא רוצה בבית אבות, היא רוצה אותך, תחזור הביתה" (עמוד 141). הנאשם העיד על עובד ועל עובדת נוספת שבאו לעבוד אצל המתלוננת, אך סירבו להישאר לעבוד שם. הנאשם העיד גם על חברות שהיו לו, שיצא איתן וקיים עימן יחסי מין. לדבריו, "בשנה שעבדתי לא עשיתי דבר רע. ביקשתי לחזור לחופש הביתה, שמגיע לי, כדי להיות בחתונה של הבת. כשאמרתי לה שתשים לי אינטרויזה כדי שאוכל לחזור הביתה, התחילו הבעיות" (עמוד 143). בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שנישק את המתלוננת, לבקשתה, בנוכחות הבן והבת. "אמנם לא הרגשתי נעים עם הריח הזה, אבל הבן אמר לי שאבוא ואתן נשיקה לאמא כמו שהיא מבקשת" (שם). עוד אישר הנאשם, כי בצאתו לעשות קניות בשוק "אז הייתי שותה בירה אחת. ביצעתי פשע כששתיתי בירה אחת? או כשהייתי בחופש הייתי שותה עם החברים בקבוק יין לשניים-שלושה אנשים... אני לא הייתי שתוי, שתיתי כוס, שתיים, שלוש של יין בחופש שלי, כשאתה שותה שתי כוסות יין ובירה יש ריח של אלכוהול אבל זה לא שיכור. אם אני מדבר עם מישהו שלא שתה, זה מריח מהפה אלכוהול" (עמוד 144).