הכרעת דין בתיק פ 5834/05

בתאריך 30/1/06 הרשעתי את הנאשם ומתוך טעות נשמטו מהכרעת הדין שתי עבירות: תקיפת בן זוג לפי סעיף 379(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

אני מתקנת, איפוא, את הכרעת הדין ע"י הוספת הוראות החיקוק הנ"ל.

ניתנה היום 13 מרץ 2006, במעמד הצדדים.

גזר - דין

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בתקיפה חבלנית של אשתו, בתקיפה סתם של אשתו ובאיומים.

2.         אמנם מדובר בארוע אחד, אך חומרתו מתבטאת בהשתלשלות הארועים, כפי שבאים לידי ביטוי בכתב האישום המתאר מסכת אלימות קשה ומתגלגלת. הנאשם ביקש מאשתו לשבת על השידה ומשזו סירבה, משך בשערותיה, הפיל אותה על המיטה, קרע את חולצתה והיכה בגבה באמצעות חגורה. כתוצאה מכך נגרמו לאשה סימני חבלה בגב. באותן הנסיבות נשך הנאשם את האשה בידה והכה בפניה. כתוצאה מכך נחבלה האשה ביד כתוצאה מהנשיכה ונגרמה לה המטומה מתחת לעין. האשה נסה על נפשה לבית הוריה, הנאשם הגיע למקום, משך אותה ביד וניסה להכניסה בכח ובניגוד לרצונה לרכבו, כשהוא מלווה את מעשיו בדברי איום שיהרוג אותה. אחותה הצעירה של האשה נחלצה לעזרתה וניסתה למנוע מהנאשם להכניס את האשה לרכב ובתגובה איים הנאשם אף עליה.

3.         לנאשם אין הרשעות קודמות. הנאשם, כיום בן 31, נשוי ואב ל- 5 ילדים, נשוי לאשתו מזה כ- 7 שנים וארוע זה הינו חריג לאורחותיו. עפ"י תסקיר שרות המבחן, הנאשם עבד לאורך השנים כמכונאי באופן מסודר, ניהל אורח חיים תקין ומעידתו הנוכחית אינה מאפיינת אותו. הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו, הביע צער וחרטה על התנהגותו וביקש לשוב לחיק משפחתו, כדי למלא את תפקידו כבעל וכאב אחראי ומסור. קצינת המבחן המליצה להסתפק בתקופת המעצר ולהטיל על הנאשם פיקוח.

4.         במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הגבילה התביעה את עצמה לעונש מאסר בן 12 חודשים. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן, כשהוא מדגיש, כי מדובר בארוע חריג וחד פעמי וכי הנאשם הפנים את חומרת המעשה ולמד את הלקח. ב"כ הנאשם היפנה את ביהמ"ש למספר גזרי דין, מהם הוא מבקש לעשות גזירה שווה ואתייחס לכל אחד מהם.

א.         ת.פ. 5884/05 (שלום ת"א) - הושג הסדר טיעון של 7 חודשי מאסר, בגין שני ארועים של תקיפה שלא גרמו לחבלה. הנימוק העיקרי היה שהמתלוננת סירבה לבוא להעיד והתביעה התקשתה להביאה.

ב.         ע.פ. 70629/01 (מחוזי ת"א) - בבית משפט קמא נדון הנאשם ל- 10 חודשי מאסר בגין שתי עבירות של תקיפה חבלנית של בת זוג. ביהמ"ש המחוזי הפחית את העונש משני טעמים עיקריים: בני הזוג נפרדו לחלוטין; מצב בריאותי מעורער של הנאשם.

ג.          רע"פ 9886/05 (בימ"ש עליון) - החלטה לדחיית בקשת ערעור. מתוך ההחלטה, למעט העובדה שהנאשם נדון ל- 5 חודשי מאסר במסגרת הסדר טיעון, לא ברור מה היו הנימוקים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון.

ד.         ת.פ. 4275/01 (שלום ת"א) - הוארך מע"ת שעמד נגד הנאשם. גזה"ד ניתן שנתיים לאחר ביצוע העבירה, בני הזוג התגרשו והנאשם נמצא בהליך טיפולי.

5.         כפי שקורה לעיתים מזומנות, אין מקרה אחד דומה למשנהו ולא ניתן להקיש מארוע אחד על ארוע אחר. בכל אחד מהדוגמאות שהובאו בפני היו נימוקים שהצדיקו הקלה בדין. אף אחד מהנימוקים שצויינו שם אינו חל על נאשם זה. הנאשם אדם צעיר ובריא, נשוי לקרבן העבירה ועדיין לא עבר כל טיפול שיכשיר אותו לתפקד כבעל בלי להשתמש באמצעים אלימים. אמנם שירות המבחן ממליץ על מבחן, אך מי לידי כף יתקע, שהנאשם ימלא אחר הוראות שירות המבחן וגם אם כן, אין ערובה לכך שהטיפול יצליח ויביא לתוצאות המקוות. אל מול הסיכוי קיים גם סיכון, שמא הנאשם יחזור על מעשיו.

6.         הגם שמעשיו של הנאשם חמורים וראויים לגינוי ולעונש, מצאתי לנכון להתחשב לקולא בהודאת הנאשם, הבעת החרטה, העדר עבר פלילי והעובדה שמדובר במעצר ראשון וטראומטי.

7.         לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים  כדלקמן:

א.         10 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר מיום 23/10/05.

ב.         12 חודשים מע"ת, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירה בה הורשע.

זכות ערעור תוך 45 יום.