כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפת עובד ציבור בניגוד לסעיף 381 (ב) לחוק העונשין.
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.07.06, בשעה 23:00 לערך, ברחוב נחום גולדמן בתל אביב, עת ביקשו פקחי העירייה גלינה ליאמיץ (להלן: "גלינה") ועידן פרי (להלן: "עידן") לרשום לנאשם דו"ח בגין החניית רכבו על המדרכה, ניגש אליהם הנאשם ותקף אותם בכך שירק לעבר גלינה והיריקה פגעה בפניה של גלינה וכן בפניו של המפקח עידן.
ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדותם של שני הפקחים שתיארו את נסיבות האירוע.
לדברי גלינה, ביום האירוע היא הייתה מוצבת לעבודה ברחוב גולדמן בתל אביב. במקום חנו מספר כלי רכב שלא כדין, ולכן היא והפקח הנוסף עידן פנו לנהגים שישבו בקרבת מקום בבקשה לפנות את רכבם. לדבריה, משפנתה לנאשם הלה סירב לפנות את רכבו ללא כל הסבר ואף אמר לה "תעופי מפה". העדה שללה את האפשרות שהנאשם אמר שמנוע רכבו חם ולא ניתן להזיזו. לדבריה, מסביבם התקהלו אנשים נוספים שקיללו וצעקו לעברה. לפתע ניגש אליה הנאשם בצורה תוקפנית וירק לעברה. לדבריה, משראה עידן שהנאשם מתקרב לעברה, הוא נעמד כחוצץ בינה ובין הנאשם וכתוצאה מכך היריקה פגעה הן בפניה והן בפניו של עידן.
בחקירתה הנגדית ע"י הנאשם שללה גלינה את האפשרות כי היריקה נעשתה בשוגג, ראשית מן הטעם שמדובר היה בכמות גדולה של רוק, ושנית, מחמת שטרם היריקה ניכר היה בנאשם, על פי תנועת ראשו שהוא מתכוון לירוק.
העיד עידן וחזר על עיקרי דבריה של גלינה. גם הוא שלל את טענת הנאשם כי מדובר היה ביריקה בלתי מכוונת. העד הוסיף וסיפר כי בתום האירוע הוא הזמין למקום משטרה ואז פנה עם גלינה לתחנת המשטרה להגיש תלונה.
הנאשם גרס, כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הוא הגיע עם משפחתו וחבריו מעיר מגוריו חיפה לתל אביב כדי להימלט מאימת הטילים שנפלו על חיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה שהתחוללה באותה עת. לדבריו, הם הקימו אוהלים על הדשא שליד הטיילת ובסמוך לאותו מקום הוא גם החנה את רכבו.
לדברי הנאשם הוא החנה את רכבו באותו מקום האסור לחנייה מחמת שבאותו יום הוא חזר מאוחר בלילה עם הרכב ובשל בעיה טכנית הקיימת ברכבו לא ניתן להניע את הרכב מיד לאחר עצירתו ויש להמתין עד שיתקרר. לדברי הנאשם, למרות שביקש מגלינה לגלות אורך רוח ולהמתין מעט היא התעקשה כי יזיז את רכבו לאלתר ואז הוא התרגז והתפתח ביניהם ויכוח.
הנאשם כפר בכך שירק לעבר הפקחים. לדבריו, יתכן ובלהט הויכוח נפלט מפיו רוק בשוגג שכן הינו חולה סכרת ואחת מתופעות הלוואי של המחלה, היא שיש עודף רוק בפה.
מטעמו של הנאשם העידה פאידה עבדאללה שהגיעה אף היא עם בני משפחתה מחיפה לתל-אביב וקבעה את מושבה במתחם האוהלים בטיילת. לדברי העדה, היא שמעה שהפקחית ביקשה מהנאשם להזיז את רכבו ואת הנאשם ענה לה שכיוון שהמנוע חם לא ניתן להניע את הרכב לאלתר תוך שהוא מבקש ממנה להמתין קמעא. לדברי העדה הנאשם דיבר בצורה אדיבה ומנומסת אך הפקחית לא נענתה לבקשתו. העדה שללה כי הנאשם ירק על הפקחית. העדה הוסיפה שלעיתים כשהנאשם נתון בלחץ, יוצא לו בשוגג רוק מהפה תוך כדי דיבור.
בנוסף, העיד גם מוחמד עבדללה, בעלה של פאידה. לדברי העד, אכן התפתח ויכוח בין הנאשם לפקחית שהסלים לצעקות הדדיות. לדבריו, הוא אכן ראה שבמהלך הויכוח יצא לנאשם רוק מפיו, אך שלל כי אותה יריקה פגעה בפקחים
דיון ומסקנות
שני עדי התביעה מסרו עדויות ברורות שתאמו האחת את רעותה ודבריהם לא נסתרו.
מדובר היה מבחינת הפקחים באירוע רגיל של הסדרת התנועה בעיר, חלק משגרת יומם. לאיש מהם אין היכרות קודמת עם הנאשם ולא הונחה בפני כל סיבה שבגללה יש להטיל ספק באמינות מי מהם.
הנאשם אינו כופר, כאמור, כי הייתה עילה לפקחים לפנות אליו בדרישה להזזת רכבו וגם אינו שולל את טענתם כי רוק שנפלט מפיו פגע בהם. כל טענתו של הנאשם היא כי נבצר ממנו להזיז את רכבו בשל היות המנוע חם ולגבי היריקה-כי מדובר היה בשגגה ולא במעשה מכוון.
גרסת הנאשם דלעיל, מעבר להיותה מוכחשת חד משמעית על ידי הפקחים, כפי שפורט קודם, היא גרסה תמוהה כשלעצמה וסובלת מחוסר דיוק .
כך למשל, בהתייחס לבעיה ברכב, בעדותו במשטרה (ראה
ת/1) טען הנאשם כי סרב להזיז את רכבו מכיוון שבדיוק שב מנסיעה והיה צורך בשהות קצרה של כרבע שעה על מנת שהרכב יתקרר. לעומת זאת בעדותו בבית המשפט סיפר, כי הגיע למקום כחצי שעה עד שעה טרם בואם של הפקחים (ראה עמ' 8 ש' 7 לפרוטוקול ) כך שגם לגרסתו עבר די זמן על מנת שהמנוע הרכב יתקרר.
בחקירתו הנגדית כשנשאל הנאשם ע"י התובעת לפשר הסתירות הנ"ל ענה:
"אני לא רוצה לענות לשאלות שלך. את רוצה להפיל אותי". סירובו זה של הנאשם להתמודד עם הטענות המועלות בפניו אומר כשלעצמו דרשני.
באשר לטענתו של הנאשם כי יתכן ונפלט מפיו רוק בשוגג, הרי שבניגוד לגרסה שהושמעה על ידו בבית המשפט שם תלה זאת במחלת הסוכרת ממנה הוא סובל, הרי שבהודעתו במשטרה גרס כי הסיבה לפליטת הרוק היא העובדה שחסרות שיניים בפיו (ת/1 עמ' 19-18).
הסברי הנאשם, לא רק שהם נסתרים בדברי עדי התביעה ואף אינם עקביים, כפי שפורט לעיל, הרי שהם נעדרי הגיון לטעמי.