1. העבירות המיוחסות לנאשם הן חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") והחזקת סכין שלא כדין - לפי סעיף 186 לחוק.
תחילתו של האירוע המתואר בכתב האישום הוא בבקשת הנאשם להיכנס למועדון בו עבדו כמאבטחים ארטום מוסטובוי (להלן: "ארטום" או "אריק") וקונדרט סקלנקו (להלן: "קונדרט", וביחד "המתלוננים" או "המאבטחים"). המשכו של האירוע הוא בהתקוטטות בין המאבטחים לנאשם וסופו בירי של ארטום אל עבר הנאשם.
סלע המחלוקת בין הצדדים הינו עובדתי גרידא. לטענת התביעה, הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והירי של ארטום היה בלתי נמנע בנסיבות הענין. לטענת הנאשם, המאבטחים התנכלו לו וכל שעשה היה מתוך הגנה עצמית.
2.
בכתב האישום נטען, כי ביום 21.11.04 בשעה 04:30, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשם וולדימיר גרינברג (להלן: "ולדימיר") למועדון "גלאסנוסט" ברח' הלני המלכה בירושלים (להלן: "המועדון"). אותה עת עבדו ארטום וקונדרט כמאבטחים במקום.
הנאשם ביקש להיכנס למועדון, אך המאבטחים מנעו ממנו להיכנס כיוון שהמסיבה במקום עמדה להסתיים והקופה כבר היתה סגורה. בתגובה לסירובם של המאבטחים להכניסו, קילל אותם הנאשם ואיים עליהם שהוא יראה להם מי הוא ושלא כדאי להם להתעסק איתו. במהלך הויכוח בין הנאשם למאבטחים הגיע לכניסה שי קופל, בעל המועדון (להלן: "שי") והורה למאבטחים לאפשר לנאשם ולולדימיר להיכנס למועדון.
בסמוך לשעה 05:00, הסתיימה המסיבה במועדון ולאחר שהמאבטחים פינו את המועדון, התקרב ארטום לבר לידו ישב הנאשם. הנאשם התנפל על ארטום, דקר אותו בצווארו באמצעות סכין והחל להימלט לכיוון היציאה מן המועדון. המאבטח קונדרט אשר הבחין במתרחש, רדף אחר הנאשם וניסה לתפסו. בתגובה החל הנאשם להכות את קונדרט מכות נמרצות ולדקרו באמצעות סכין בראשו ובפניו מספר רב של דקירות. ארטום אשר הבחין במתרחש ניסה לסייע לקונדרט להשתלט על הנאשם אך לא הצליח, והנאשם המשיך לדקור את קונדרט. בשלב מסוים, כאשר היה ברור שהנאשם אינו מתכוון לחדול ממעלליו, שלף ארטום את אקדחו וצעק לעבר הנאשם "עצור או שאני יורה". הנאשם לא הפסיק ואז ירה ארטום פעמיים אל עבר הנאשם אשר התמוטט לאחר מספר שניות. בעת ההתמוטטות אחז הנאשם בסכין אחת בידו וסכין נוספת היתה בכיס האחורי של מכנסיו.
כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם לארטום פצע דקירה עמוק בצוואר, ולקונדרט נגרמו מספר רב של חתכים בפניו, מספר פצעי דקירה וחתכים בראשו.
3.
בתשובתו, כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו וטען שכל מעשיו היו כהגנה עצמית. הנאשם הודה כי ביקש להיכנס למועדון וכי התפתח דין ודברים בינו לבין המאבטחים, אשר בסיומם הורה שי להכניסו למועדון. הנאשם הכחיש כי קילל או איים על מי מהנוכחים במקום. לטענתו, המאבטחים נעלבו מהעובדה ששי "שבר" להם את המילה, ולכן גמרו אומר בליבם להתנכל לנאשם.
בסופו של הערב, לאחר שהמאבטחים היו בדרכם אל מחוץ למועדון, התקרב ארטום אל עבר הנאשם ואיים עליו כי יהרגו. הנאשם, אשר התמלא פחד וחרדה, החליט לעזוב והורה לולדימיר לחכות לו בחוץ, והוא עצמו החל לצאת במהירות מהמועדון טרם יהיה סיפק בידי המאבטחים לבצע את זממם. אלא, שלרוע מזלו, הנאשם לא הצליח להתחמק מידם והללו תפסו אותו מחוץ למועדון והיכוהו נמרצות עד שנורה.
לטענת הנאשם, הסכינים שנמצאו בזירת האירוע הובאו על-ידי המאבטחים, וכדי למנוע סכנה - הנאשם תפס את הסכין מידו של קונדרט וכתוצאה מכך הוא אף נחתך באחת מאצבעות ידיו.
4. מטעם התביעה העידו המאבטחים, עובדי המועדון; שלמה קסוטו (להלן: "שלומי" או "שלמה"), שי - בעל המועדון, עדים נוספים שנכחו במקום; ולדימיר ומר דניאל משעלי, עובר אורח (להלן: "דניאל" או "משעלי").
מטעם ההגנה העידו הנאשם, אוריאל אליהו, השוטר שהגיע לזירת האירוע (להלן: "השוטר") ואינה פינקלשטיין, הברמנית שעבדה במועדון בשעת האירוע (להלן: "הברמנית").
לתיק המוצגים הוגשו הודעותיהם של העדים במשטרה. כן הוגשו, בין השאר, המוצגים הבאים: קלטת וידאו שבה מתאר ארטום את האירוע (ת/3), בדיקת D.N.A. של הסכינים (ת/6) והסכינים שנתפסו בזירה (ת/14).
גדר המחלוקת וטענות הצדדים
5. את האירוע בכללותו ניתן לחלק לשלושה שלבים. בשלב הראשון - הגיעו הנאשם וולדימיר למועדון, פגשו במאבטחים וביקשו להיכנס. יש לציין, כי הנאשם וולדימיר אינם מכירים היכרות קודמת והם נפגשו באקראי מוקדם יותר באותו ערב כאשר הנאשם נאות לתת לולדימיר טרמפ. המאבטחים, אשר עמדו בכניסה למועדון, לא נאותו לבקשת השניים להיכנס, התפתח דין ודברים, אשר בסופם הורה שי, בעל המועדון, למאבטחים לאפשר כניסתם של השניים למועדון.
בשלב השני - המועדון כמעט ריק מאנשים, המאבטחים סיימו עבודתם, קיבלו את כספם והם היו בדרכם החוצה מן המועדון. באותה עת, הנאשם עדיין ישב על הבר ואמר לולדימיר להמתין לו בחוץ. בנקודה זו, התקיים "מפגש" בין הנאשם לארטום, אשר מהותו שנוי במחלוקת בין הצדדים.
בשלב השלישי - הנאשם התחיל לברוח אל עבר היציאה מן המועדון, קונדרט רדף אחריו, תפסו ואחז בו בחזקה. קונדרט נדקר ונפגע מהסכין כ- 15 דקירות, וארטום ירה בנאשם.
סלע המחלוקת הראשון בין הצדדים נמצא בשלב השני - בשאלת מהותו של אותו "מפגש" בין ארטום לנאשם. האם כטענת התביעה - מדובר במפגש בו דקר הנאשם את ארטום בצווארו?! או שמא כדברי הנאשם - ארטום איים להרגו, והלה גמר אומר להסתלק מן המקום למען לא ייפגע?!
סלע המחלוקת השני נמצא בשלב השלישי - מי החזיק בסכינים ומי דקר את מי.
טענות התביעה