הרקע העובדתי והאישומים
1. הנאשם ורוזיטה איטאלי (להלן: "המתלוננת") נישאו בשנת 1988, ולמרות גירושיהם בשנת 2000, הם המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת, בדירתם ברח' מנחם בגין 3 ברמת השרון (להלן: "הדירה"), יחד עם בניהם הקטינים.
בתאריך 10.2.02, בשעת לילה, התקשרה המתלוננת למוקד המשטרתי ומסרה שהנאשם הכה אותה. לשוטרים שהגיעו לדירה סיפרה המתלוננת כי הנאשם דרש לקיים עמה יחסי מין, ומשסירבה לו - הרים קולו, הילדים התעוררו, ואז הכה הנאשם באגרופו בסנטרה.
נוכח תלונת המתלוננת, ונוכח עימות שהתרחש בדירה בין הנאשם לבין השוטרים חיים אלעד ורונן סלומון (להלן: "השוטרים"), הוגש נגד הנאשם כתב אישום.
בכתב האישום נאמר כי הנאשם תקף את המתלוננת, ואיים בפני השוטרים שירביץ לה; עוד נאמר כי הנאשם התנגד לעיכובו בידי השוטר חיים אלעד, איים שירצח אותו, ובהמשך - דחף אותו, תפס בצווארו וניסה לתפוס בראשו.
התביעה מייחסת לנאשם עבירות של
תקיפת בן-זוג לפי הסעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"),
איומים לפי הסעיף 192 לחוק העונשין,
תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי הסעיף 274(א) לחוק העונשין ו
הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי הסעיף 275 לחוק העונשין.
2. התשתית הראייתית שהניחה התביעה סומכת על גרסת המתלוננת במשטרה, כפי שזו עולה מהודעתה ת/4, אשר הוגשה כראיה לאחר שהוכרזה המתלוננת עדה עוינת.
העידו גם אנשי המשטרה - רס"ל חיים אלעד (להלן: "רס"ל אלעד") ומתנדב "מתמיד" רונן סולומון (להלן: "סולומון"), באמצעותם הוגשו דו"חות שהם ערכו בכתב בעקבות האירוע - ת/1 ו-ת/6.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, וטען כי היה ויכוח לגיטימי בינו לבין המתלוננת במהלכו היא זו שתקפה אותו עד שנאלץ לדחוף אותה ממנו, וכי מעבר לכך לא ארע דבר. לגבי העימות עם השוטרים, טען הנאשם, כי הם אלה ש"קפצו עליו" בלא סיבה.
לאחר ששמעתי את העדים, ובחנתי את הראיות כולן, אף שקלתי את טענות המאשימה והסנגור, הגעתי למסקנה כי גרסת המאשימה ביחס לשלבי האירוע הוכחה מעבר לכל ספק סביר. להלן יובאו נימוקי, והם יפורטו לגבי כל שלב משלבי האירוע.
האישום בתקיפת המתלוננת
3. אין חולק כי בין הנאשם למתלוננת פרץ ויכוח ב-10.2.02, סמוך לשעת חצות.
המתלוננת העידה כי הויכוח פרץ על רקע סירובה לדרישת הנאשם לקיים עמו יחסי מין (עמ' 9 לפרוט', ש' 22-24), גרסה שמסרה גם לרס"ל אלעד כאשר הגיע לדירה (ת/1, עמ' 1). הנאשם אישר בעדותו כי המתלוננת סירבה לקיים עמו יחסי מין, אולם טען שהויכוח פרץ ביניהם בשל חילוקי דעות כלכליים ומשפחתיים (עמ' 24 לפרוט', ש' 13-15).
כך או כך, עקב חילופי דברים קולניים בין בני הזוג - התעוררו ילדיהם, מה שהכעיס את המתלוננת.
בהודעתה במשטרה מסרה המתלוננת כי בכעסה על הנאשם, על שהעיר את ילדיהם, היא צעקה עליו, והנאשם, בתגובה, הכה עם אגרופו בסנטרה לנגד עיני הילדים, ולכן, אמרה, הזעיקה את המשטרה (ת/4, עמ'1, ש' 3-13).
בעדותה בבית-המשפט שינתה המתלוננת טעמה, ואמרה כי למעט הויכוח עם הנאשם, שנגרר לפסים כואבים, עקב מחלתו של אחיה, היא איננה זוכרת את המשך האירוע (עמ' 9 לפרוט', ש' 25-26). המתלוננת הודתה בעדותה כי הנאשם
'נתן לה דחיפה עם הרגל' (להבדיל מ'הבעיטה' עליה סיפרה בהודעתה), אולם, מעבר לכך, טענה, לא ארע דבר.
לאחר שרוענן זיכרונה של המתלוננת מהאמור בהודעתה, היא הכחישה את שנאמר בה, לפיו, הכה הנאשם בסנטרה מכת אגרוף:
"זה לא היה ככה, ממש לא", אמרה, והוסיפה כי לגובה ההודעה מסרה ש
"לא הייתה אלימות" (עמ' 11 לפרוט', ש' 9-11)
.
4. הנאשם הכחיש גם הוא שהכה את המתלוננת ברגלו או באגרופו. בהודעתו במשטרה גרס הנאשם כי לאחר שסירבה המתלוננת לקיים עמו יחסי מין התלקח ביניהם ויכוח קנטרני שבמהלכו המתלוננת הכתה אותו, ומיהרה להזמין את המשטרה מחשש שהנאשם יקדים אותה (ת/3, עמ' 2, ש' 26-34). בעדותו בבית-המשפט אמר הנאשם:
"לא בעטתי לה ברגל, ולא נתתי לה אגרוף" (עמ' 24 לפרוט', ש' 16), והעיד על עצמו כי הוא
"נגד אלימות בכלל", ומעביר הרצאות נגד סמים ונגד אלימות (עמ' 25 לפרוט', ש' 18-21), והוסיף כי המתלוננת היא שהכתה אותו, ובתגובה עשה לעברה "סימן של חמסה", ואזי הוזמנה המשטרה. מכל מקום, טען, היה הוא קורבן האירוע, ולא התוקף.
5. לא התרשמתי מכנותו של הנאשם וגם לא מגילוי ליבו. ריבוי הפרכות ואי הסבירויות בגרסאות השונות שמסר משמיטות את בסיס מהימנותו.