כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות (אלימות ופציעה), עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין , תשל"ז-1977 ופציעה בנסיבות מחמירות (נשק קר) , עבירה לפי סעיף 334 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
להלן תאור העובדות כפי שעולה מכתב האישום:
בתאריך 19.10.06 בשעה 22:30 או במועד סמוך לכך, הגיעה רוני קין (להלן: המתלוננת) לבניין המגורים ברחוב שוקן 35, בו מתגורר חברה בכדי לבקרו.
כאשר המתינה המתלוננת למעלית הבניין, פנה אליה הנאשם כשהוא מחזיק בידו בקבוק בירה ושקית שחורה והחל לשוחח עמה. לפתע, משך הנאשם בכוח את תיקה של המתלוננת ובו ארנקה וגנב אותו שלא כדין. כשתיקה של המתלוננת בידיו, דרש הנאשם מהמתלוננת כסף נוסף. המתלוננת ניסתה להראות לנאשם כי ארנקה הנמצא בתוך התיק מכיל כסף אולם הנאשם צעק עליה לשבת בפינה ושבר את בקבוק הבירה שהחזיק בידו על ראשה של המתלוננת. כתוצאה ממכה זו, נפלה המתלוננת על רצפת הבניין. מיד לאחר מכן הוציא הנאשם קרש עץ אליו ממוסמרים מסמרי ברזל, הכה עמו את המתלוננת בראשה וברגלה ונמלט מהמקום כאשר הוא משאיר את המתלוננת שרועה בכניסה לבניין.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלוננת חתך עמוק באורך 6 ס"מ בצד שמאל הקדמי של הקרקפת, חתך נוסף באורך 10 ס"מ בצד שמאל האחורי של הקרקפת, חתך בבית החזה השמאלי וחבלות ברגליה.
התשתית הראייתית
ראיות התביעה
בפני ביהמ"ש העידה המתלוננת וחוקרים שהיו מעורבים בחקירת האירוע.
להלן תמצית עדותיהם:
עת/1 - רוני קין - המתלוננת
בעדותה מתארת העדה כי בערב 19.10.06 הלכה לבקר את חברה בביתו, שם ראתה את הנאשם בשתי הזדמנויות. הפעם הראשונה בה הבחינה בנאשם היתה בשעה שהחנתה את רכבה והנאשם חלף על פניה בעודו מחזיק שקית שחורה ובה קרש עץ מאסיבי וכן בקבוק בירה. המתלוננת זיהתה את קרש העץ בבית המשפט (ת/1) . בהמשך תיארה את השתלשלות המאורעות באלו המילים:
" הלכתי לכיוון המעלית ברח' צדדי של רח' שוקן ליד ביהמ"ש לתעבורה, שמעתי מישהו מאחורי, הסתובבתי וראיתי את הנאשם מתקרב אלי, והוא דיבר ושאל "מה גרים פה" כי מדובר במבנה תעשייתי, בזמן שהוא מדבר הוא מתקרב בפסיעות ארוכות לעברי, עניתי לו כן והסתובבתי עם הגב אליו, באותה שניה, הוא לקח את תיק הצד שהיה עלי, הוא שמט אותו מהכתף שלי והחזיק אותו מאוד חזק בידו...כשהסתובבתי אחרי שהבנתי שהוא לקח את התיק, היד שלו התרוממה באויר כשהיא מאיימת עם בקבוק הבירה, הוא לא היה מובן, צעק, תביאי לי, לא הבנתי מה רצה שאביא לו כי התיק שלי היה בידו, התקרבתי כדי להראות לו שהתיק שלי אצלו, אולי רציתי להראות לו שהארנק שלי בתוך התיק, שאלתי מה אתה רוצה, הוא אמר לי כסף, והתחיל להתקרב ובאותה הזדמנות הוא חבט בי בכל הכח בבקבוק הבירה בראש, מעל המצח - בחלק השמאלי קדמי, מראה צלקת.
הבקבוק התנפץ לרסיסים קטנים, התמוטטתי על הרצפה, בהלם, הסתכלתי לשמאל ראיתיו לוקח את בול העץ, והבנתי והתרוממתי והוא חבט בי ונאבקתי בו, הוא פגע בי ביד ימין, איני זוכרת את החבטות עם הבול עץ, והלך עם התיק.
הוא לבש מכנס כהה וחולצה אדומה, על פניו ראיתי סימן היכר, היה לו עור כהה, ושיניים שבחלקן חסרות, מבט מעורפל.
היו כמויות דם שנטפו ממני, עליתי לחבר שלי שגר בקומה ד', במעלית, דפקתי בדלת, והוא הזמין את מד"א ואת המשטרה, לקחו אותי לבי"ח.... הכינו אותי למסדר זיהוי, לפני המסדר בקשתי לכסות את פני כי פחדתי נתנו לי פיסת נייר עיתון, וכיסיתי את פני כשעיני גלויות, לקח לי פחות מדקה לזהות, כשהסתובבתי לקחתי את הזמן בכוונה, ועברתי על האנשים שעמדו מולי, זיהיתי את הנאשם, לאחר מכן כדי להיות בטוחה ביקשתי שיפתחו את פיהם של העומדים מולי, כי זכרתי כשהוא דיבר איתי שלא היו לו שיניים, וזיהיתי את הנאשם , למרות שזיהיתיו כבר לפני. .."
בחקירתה הנגדית נתבקשה להגיב לדברים שמסרה בפני החוקרים בעניין העובדה שלדעתה הנאשם הוא שנבהל ממנה, לכך השיבה: " אמרתי בש' 12 שהוא נבהל ושבר את בקבוק הבירה על ראשי, כך חשבתי כי לאחר שהוא חטף את התיק מידי והוא אמר תביאי לי, ולא הבנתי מה הוא רוצה, שאלתיו מה הוא רוצה, והוא מלמל כסף, ניגשתי אליו לקחת את התיק, עצם זה שהתקרבתי אליו הוא נבהל, ולכן הוא הטיח בי את הבקבוק, ..."
עוד נושא שעלה בחקירה הנגדית הינו המונח בו השתמשה לתיאור קרש העץ, בעוד שבהודעתה השתמשה במונח דיקט בביהמ"ש זיהתה את ת/1 והשתמשה במונח " קרש עץ": " אמרתי שהוא היכה בי עם "חתיכת דיקט גדול". בשבילי בול עץ נחזה כדיקט גדול, אך הוא היכה אותי עם המוט ת/1. יתכן שאמרתי דיקט במקום בול עץ. .."
הסניגור הפנה את המתלוננת ללוחות התצלומים של הזירה ובהם מופיעות שתי שקיות האחת שחורה והאחרת לבנה, והעדה חזרה על כך כי ראתה את הנאשם בשעה שהחנתה את רכבה חולף על פניה כשהוא אוחז שקית שחורה ולא לבנה ובה בול העץ ובידו האחרת בקבוק בירה.
העדה תארה כי לאחר שהכה בה הנאשם הסתלק מהמקום מיד, היא לא הבחינה לאיזה כיוון פנה.
כשנתבקשה לתאר את פרטי הלבוש אותם לבש התוקף פרטה: " הוא לבש מכנס כהה וחולצה אדומה, אמרתי ג'ינס כהה, לא זוכרת איזה הדפס לבן היה על חולצתו, כפי שאמרתי, כעת איני זוכרת את ההדפס, אם זה כתובת או פסים. בש' 19 אמרתי ששיערו היה שיבה, שיער מבולגן, לא קצוץ, ארוך יותר, כרגע אני מגדירה את שיער הנאשם כקצוץ, אז היה לו שיער ארוך יותר. אני עדיין מזהה את הנאשם, בלי קשר לשיער.
ראש פרק אחר בחקירה הנגדית נגע לעניין מסדר הזיהוי שנערך. אלו הם הדברים שמסרה: "הדגשתי שלא היה לי ספק שמדובר בנאשם שהוא מס' 5 בזיהוי, אך למרות זאת סקרתי את פרצופי כולם למשך חצי דקה, ואף ביקשתי שיפתחו את הפה, ...העדה מופנית לש' 13 ומשיבה: נכון שאמרתי שזה עזר לי, אך ידעתי עוד לפני כן שמדובר בנאשם. כולם פתחו את הפה במסדר, יתכן שרק 4 פתחו. איני זוכרת.