הכרעת דין בתיק פ 40243/06

בתאריך 16.8.2006 הוגש לבית המשפט כתב אישום נגד שני נאשמים, אנגאו בן איול קסה (להלן: "הנאשם") ואדרזאו בן ימאר אינאו (להלן: "הנאשם הנוסף"). לנאשם יוחס ביצוען של עבירות חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) + 2 יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק.

לנאשם הנוסף יוחסה עבירה של חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) יחד עם סעיף 380 לחוק.

ביום 9.1.2007 לבקשתה של המאשימה, בוטל בהסכמה, כתב האישום נגד "הנאשם הנוסף" וזאת על פי סעיף 94(ב) לחסד"פ.

ואלו הן עובדות האישום:

"א.       העובדות:

1.         ביום 29.7.06, בילה בסיל אקובאי (להלן: המתלונן), בפאב באזור התחנה המרכזית הישנה בת"א.

2.         עם צאתו מהפאב, בסביבות השעה 05:00, הבחין המתלונן בקבוצה המונה כ- 12 צעירים, וביניהם הנאשמים, אשר הטרידה צעיר אחר.

3.         המתלונן פנה לסייע לצעיר לעזוב את המקום, ונקלע לויכוח ואיומים מצד הנאשם 2 ומשפנה המתלונן לעזוב את המקום הכה אותו הנאשם 2 בראשו באמצעות בקבוק ושאר בני החבורה הכו אותו וזרקו לעברו בקבוקים.

4.         במעמד זה עודד הנאשם 1 את בני החבורה לתקוף את המתולנן באומרו : "תנו לו, תנו לו", ובמהלך האירוע שלף הנאשם 1 סכין אותה החזיק שלא כדין, ודקר את המתלונן מספר רב של דקירות בחזהו, בטנו, בגבו ובמותנו. כתוצאה מהתקיפה והדקירות הובהל המתלונן לבית החולים ובשל החבלות החמורות שהסבו הדקירות נאלץ לעבור ניתוח בהול.

5.         במעשיהם המתוארים לעיל תקפו הנאשמים בצוותא את המתלונן שלא כדין, והנאשם 1 אף חבל במתלונן חבלה חמורה שלא כדין באמצעות נשק קר אותו החזיק שלא כדין."

תשובת הנאשם לכתב האישום:

ביום 6.12.2006 השיב הנאשם מפי באת כוחו, עו"ד קעטבי, לכתב האישום. הנאשם כפר בעובדות האישום וטען, כי לא היה כלל במקום משלטענתו, "באותו יום באותן שעות היה בעיר נתניה, יש לו טענת אליבי, ישנם עדים, שאת חלקם אוכל למסור את שמותיהם וחלקם מתנגדים בתוקף. הם חוששים, להוספתם לרשימת עדי האליבי...

שני העדים - סלומון שמלם, אמנון (שם משפחתו לא ידוע לי), הם שהו עם הנאשם בשעות הרלוונטיות בעיר נתניה ולטענתו, כלל לא היה בתל אביב שם אירע האירוע.

הנאשם טוען שהיה בנתניה, סירב למסור פרטים ושמות האנשים בגלל אותה סיבה. הם פוחדים לסבך אנשים, וזה ענין של מנטליות. הוא יסביר זאת בעדותו. האנשים לא רוצים להיות מעורבים במשטרה בתקיפות ואירועים מן הסוג הזה." (עמ' 6 שו' 3-10).

יריעת המחלוקת:

א.               אין חולק על כך, כי בתאריך 29.7.2006 בשעות הבוקר המוקדמות, נדקר המתלונן ונפצע פצעים קשים בעקבותיהם הובהל לבית החולים סוראסקי בתל אביב באמצעות צוות מגן דוד אדום, שם הוא נותח ואושפז מיום 29.7.2006 עד ליום 3.8.2006; אסופת תיעוד רפואי הוגשה בהסכמה, סומנה ת/1; על פי סיכום המחלה מבי"ח סוראסקי, נמצאו בגופו של המתלונן 3 פצעי דקירה.

על פי דו"ח מד"א שנכלל באסופת המסמכים הרפואיים (ת/1), תחת הכותרת "הפרטים המסכמים", נרשם כי ההודעה על אירוע הדקירה התקבלה במוקד מד"א בשעה 07:39, היציאה ליעד נרשמה בשעה 07:41 ושעת ההגעה ליעד - 07:58. המתלונן הגיע לבית החולים סוראסקי ונקלט בחדר טראומה בשעה 08:09.

לציין, כי בכתב האישום נרשמה שעת קרות האירוע בשעה 05:00 - דבר שכאמור אינו מתיישב עם הראיות שפורטו לעיל.

ב.        במהלך חקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט הצביע המתלונן על הנאשם וזיהה אותו כמי שדקר אותו וגרם לו לאותן פציעות, המפורטות ב-ת/1. המתלונן זיהה את הנאשם במסדר זיהוי תמונות, ת/2, כך גם הטיח בו במהלך עימות במשטרה, ת/3, כי הוא האיש שדקר אותו. בעדותו בבית המשפט חזר המתלונן על גרסתו, כי הנאשם הוא זה שדקר אותו וכי הוא מזהה אותו זיהוי וודאי.

לגרסת המתלונן, הוא מכיר את הנאשם מהיכרות קודמת, עת ראה אותו בשתי הזדמנויות קודמות לפני אירוע הדקירה.