אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכרעת דין בתיק פ 40234/05

הכרעת דין בתיק פ 40234/05

תאריך פרסום : 12/07/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
40234-05
01/03/2007
בפני השופט:
דר' עודד מודריק

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אורלי בן ארי
הנתבע:
1. סיף בן עבד אל קאדר עאזם
2. כפיר בן יעקב לוי
3. עבד אלרחמן בן איברהים אבו מוך

עו"ד בר עוז
עו"ד זילברמן
עו"ד צמל
הכרעת דין

מבוא

ביום 12.7.05 בסביבות השעה 18:35, פוצץ עצמו מחבל מתאבד סמוך למעבר חצייה הומה אדם בקרבת קניון "השרון" בנתניה. מעשה רצחני זה קיפח את חייהם של חמישה בני אדם: רחל בן אבו ז"ל, יוליה וולשין ז"ל, נופר הורביץ ז"ל, אנה ליבשיץ ז"ל והחייל ז'אן מאור ז"ל, וגרם לפציעתם של 90 אזרחים, ביניהם 30 שנחבלו חבלות חמורות.

המחבל המתאבד נשלח על ידי נידאל אבו סעדה, פעיל בכיר בארגון "הג'יהאד האסלאמי" של איזור טול כרם. אבו סעדה שם לו למטרה, בשם הארגון, להוציא לפועל פיגוע המוני בשטח מדינת ישראל. לשם מימוש מטרה זו, יצר אבו סעדה קשר עם עסאף זהראן (להלן: " עסאף") מהכפר עילאר שליד טול כרם על מנת שזה יכניס לישראל מחבל מתאבד תוך הסתייעות באחרים.

כאמור אבו סעדה ועסאף מימשו את זממם. עסאף נכנס לישראל בלוויית המחבל המתאבד כמה שעות לפני שהתרחש הפיגוע. הברחתם דרך מחסום צה"ל נעשתה באמצעות הסעה בכלי רכב של אזרחים ישראליים (סיף עאזם וכפיר לוי). לאחר חציית "הקו הירוק" הוסעו המחבלים  לטייבה ונפגשו עם אזרח ישראלי נוסף (עבד אלרחמן אבו מוך). האחרון הסיע את המחבלים לנתניה. המחבל המתאבד ירד מן הרכב ליד "קניון השרון" ופוצץ את מטען הנפץ שאותו נשא בתיק. עסאף נעצר מאוחר יותר באותו לילה (13.7.05). הוא נחקר ועומד לדין באשמת רצח לפני בית המשפט הצבאי בשומרון. בהקשר לאותו פיגוע רצחני עומדים לדין לפני שלושה נאשמים: 1) סיף עאזם מטייבה (להלן: " סיף" ); 2) כפיר לוי מרמת גן (להלן: "כפיר"); 3) עבד אל רחמן אבו מוך מבקה אל ע'רבייה (להלן: "אבו מוך").

אבו מוך נעצר למחרת הפיגוע  (13.7.05). סיף נעצר שבוע לאחר הפיגוע (19.7.05). כפיר נעצר קרוב לשבועיים לאחר הפיגוע ( 24.7.05).

תמצית כתב האישום ותגובת הנאשמים

שלוש פרשיות אישום

כתב האישום מחזיק שלוש פרשיות עבירה. האישום הראשון סב על עיסוקם של סיף וכפיר, משך פרק זמן של חצי שנה לפחות, בהסעת תושבי שטחי הרשות הפלסטינית (רש"פ) חסרי היתר שהייה בישראל, משטח הרש"פ למדינת ישראל. באישום זה מיוחסות לסיף וכפיר  עבירות של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין וקשירת קשר לביצוע עוון. 

האישום המרכזי הוא האישום השני שבו מיוחסות לנאשמים 5 עבירות הריגה ו-30 עבירות של גרימת חבלה חמורה . עניינו בכך שביום 12.7.05 התקשר אחד מואייד מכפר שופא שבאזור טול כרם אל סיף ו"הזמין" הסעה של שני אנשים משטח הרש"פ לישראל. הוסכם כי הדבר יתבצע תמורת תשלום של 1000 ש"ח.  ה"נוסעים" היו עסאף והמחבל המתאבד (להלן: " המחבלים"). באותו יום, בשעות הצהריים, בשיתוף פעולה בין סיף וכפיר, הועברו המחבלים מנקודת איסוף בשומרון דרך מחסום צה"ל לשטח מדינת ישראל לעיר טייבה . מאוחר יותר, לפנות ערב נפגש אבו מוך עם המחבלים במסעדה בטייבה (בלילה הקודם התקשר עסאף לטלפון הנייד של אבו מוך, אותו הכיר הכרות מוקדמת , הודיעו כי הוא בישראל וביקש לפגוש אותו לאחר סיום עבודתו ביום המחרת). מנקודת המפגש הסיע אבו מוך את המחבלים נתניה. הוא הוריד את המחבל ליד קניון השרון ונסע עם עסאף לביתו בבקה אל ע'רביה.  כך יצא לפועל הפיגוע הרצחני.

טענת האישום היא שהנאשמים שהסיעו את המחבל, חשדו, כל אחד בעיתו, בכך שהנוסעים שעמם מתכוונים לבצע פיגוע התאבדות, אך נמנעו מלברר את העובדות לאשורן. הם השלימו, כל אחד את חלקו בתהליך ההסעה של המחבל המתאבד ליעדו, בין בשל בצע כסף ובין  בשל סיבה אחרת. הכל כאשר ידעו כאפשרות קרובה לוודאי שנוסע ברכבם מחבל מתאבד שכוונתו לבצע פיגוע חבלני.

האישום השלישי מיוחס לאבו מוך ועניינו בהחזקת אקדח ללא היתר כדין.

תגובת הנאשמים

הנאשמים אינם חולקים על כך שהסיעו את המחבלים, כל אחד בעיתו, ליעד מסוים. אולם, עיקר טענתם הוא שלא הייתה להם כל ידיעה ואף לא שמץ חשד בכך שלנגד עיני הנוסעים ניצבת תכלית חבלנית כלשהי. סיף וכפיר אישרו שהעבירו את המחבל ומלווהו דרך מחסומי צה"ל משטח הרשות הפלשתינית לתחום המדינה. בניגוד למנהגם להסיע בכלי הרכב של כפיר עשרה נוסעים בבת אחת הוסעו, בפעם הזאת, המחבל ומלווהו בלבד (ששילמו אלף שקלים שהם מחיר הסעתם של עשרה נוסעים). אלא שהנאשמים הללו סברו שהנוסעים עמם הם גנבים הנכנסים לישראל לביצוע עבירות רכוש.

אבו מוך אישר כי הסכים, כטובה לחבר,  להסיע את המחבל שהוצג לו על ידי חברו עסאף כאזרח ישראלי תושב לוד המבקש לבקר את קרובי משפחתו בנתניה. לא הייתה לאבו מוך כל סיבה לפקפק בתיאור שמסר לו חברו.

עיקר המחלוקת

השאלה העיקרית הניצבת על מדוכת הדיון במשפט זה מתייחסת למצבם הנפשי של הנאשמים ביחס להסעת המחבל עד ליעדו. האם הם היו מודעים או נחשבים על פי הדין להיות מודעים לזהותו של הנוסע כמחבל והאם היו מודעים או נחשבים להיות מודעים לכך שברכבם מחבל נושא מטען חבלה העומד לבצע פיגוע.

לצד נקודת המחלוקת העיקרית ישנן מחלוקות שונות בהקשר לנסיבות שונות ואלה יפורטו להלן אגב דיון בכל אחד משלושת האישומים בנפרד.

האישום הראשון - הברחת הגבול כעיסוק (סיף וכפיר)

במרץ 2005 או סמוך לכך, נסכמו סיף וכפיר (להלן בפרק זה: " הנאשמים"), לבצע הסעות בתשלום של שוהים בלתי חוקיים (להלן ביחיד וברבים: " שב"ח") ללא אשרות כניסה משטחי הרשות הפלשתינית באיו"ש לשטח מדינת ישראל. עד לאמצע יולי 2005, נהג סיף להגיע פעמיים ביום ברכב מסוג יונדאי H100 לחלק הפלסטיני של מחסום ג'בארה, שם אסף כעשרה נוסעים פלסטינים בכל פעם, ששלמו לו 100 ש"ח לכל נוסע. הוא הסיע את נוסעיו עד לכפר פונדוק שבשומרון. שם המתין  כפיר  עם רכב הסעות מסוג GMC סוואנה (להלן: " הסוואנה"). בנקודת המפגש עברו הנוסעים אל רכבו של כפיר שהעבירם דרך מחסום קלקיליה או מחסום צופים אל שטח ישראל.

מכאן מתבקש שבמשך החודשים הללו הסיעו סיף וכפיר ביחד כ-1,600 תושבים משטחי הרשות הפלשתינית לשטחי ישראל שלא כדין. שני הנאשמים חלקו בתמורת ההסעות. 60% נטל כפיר       ו-40% סיף. כתב האישום מייחס עקב כך לנאשמים 1,600 עבירות של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין  לפי סעיף 12(א)(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952 וקשירת קשר לביצוע עוון  לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

נסיבות שאינן במחלוקת ונסיבות שבמחלוקת - גדרים

הנאשמים אישרו שעסקו בהסעות של תושבים מן השטחים הפלשתינים של איו"ש לישראל במשך כ-5 חודשים. ההסעה התבצעה באמצעות שני כלי רכב כמתואר בכתב האישום. ההסעה הייתה כנגד תמורה שבה התחלקו הנאשמים, כך שכפיר קיבל סכום גבוה יותר מסיף. סיף אישר אף את זאת שידע ש"לעיתים" נכללו בהסעות אנשים ללא אישורי שהות בישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ