הכרעת דין בתיק פ 40199/04

בתאריך 24.1.2005 הודתה הנאשמת בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, שהוגש נגדה במסגרת הסכמה דיונית בינה לבין התביעה.

על פי ההסכמה הנ"ל, תבקש התביעה להרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בהוראות החיקוק - קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א(1) ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 333 + 335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: עבירת החבלה).

מאידך, יבקש ב"כ הנאשמת להרשיעה בעבירת החבלה יחד עם הוראות סעיף 31 לחוק העונשין, קרי: כ"מסייעת" בלבד, ולא כ"מבצעת בצוותא" כעתירת התביעה.

על פי אותה הסכמה, ומבלי שהדבר ישנה כהוא זה ממסגרת העובדות המוסכמת בין הצדדים, וכביטוייה בעובדות כתב האישום המתוקן, הגישו הצדדים, רשימת מוצגים מתוך חומר הראיות אליה הפנו במהלך טיעונם המשפטי.

יובהר כי, הכרעתי המשפטית בסופו של יום תתבסס אך ורק על עובדותיו של כתב האישום המתוקן, כשחומר הראיות שהוגש בהסכמה ישמש, אם בכלל, ככלי עזר בידי לצורך ההכרעה האמורה. ראה לענין זה דברים שנאמרו ב-ע.פ. 264/84, שמעון מימון לוי נ' מ"י, פד"י לה(3) עמ' 659.

"הודאה מוסכמת בין הצדדים, המתקבלת על ידי בית המשפט, ובתנאי שהיא מתקבלת כאמור, היא בגדר סוף פסוק מבחינת יתר הראיות שהושמעו לפני שהוסכם על נוסח ממצה של הודאה בעובדות, והוא אם הצדדים לא הסכימו על הבאת תיאור רקע מלא יותר בעת הסיכומים לעונש."

אף שהדברים נאמרו בהקשר לשלב שלאחר הכרעת הדין, יפים ונכונים הם גם לענייננו, ולשלב שבו טרם ניתנה הכ"ד.

ואלו הן עובדות כתב האישום שבו הודתה הנאשמת:

"1.       אוריאל בן אסולין (להלן: "המתלונן") הנו עורך דין. משרדו של המתלונן נמצא ברחוב העצמאות 16 ביהוד (להלן: "המשרד").

2.         במועד אשר אינו ידוע לתביעה, עובר ליום 6.6.04, קשרו יבגני גרשמן (להלן: "יבגני"), ואחרים אשר זהותם אינה ידועה לתביעה (להלן: "האחרים"), קשר לפגוע במתלונן פגיעה חמורה. בשלב מאוחר יותר, עובר ליום 6.6.04 הצטרפה גם הנאשמת לקשר.

3.         במסגרת הקשר ולשם קידומו פעלו הנאשמת, יבגני והאחרים כדלקמן:

א.         הנאשמת ויבגני נפגשו עם אחד האחרים אשר הצביע בפניהם על מיקומו של המשרד, שם אמור לשהות המתלונן בעת שיתקפו אותו.

ב.         בתאריך 6.6.04, בשעות הבוקר, או  בסמוך לכך, יבגני תיאם מראש פגישה עם המתלונן באמתלה כי הוא והנאשמת, זקוקים לייעוץ עקב רצונם להתגרש, ואז ביקש מהנאשמת להצטרף אליו, על מנת להתחזות לאשתו.

ג.          הנאשמת ויבגני סיכמו עם שניים מהאחרים כי בעת שישהו בפגישה עם המתלונן במשרד, יוודאו הנאשמת ויבגני, כי המתלונן נמצא לבדו, ויפתחו לאחרים את דלת המשרד על מנת שיוכלו לבצע זממם יחד עימם.

4.         בתאריך 6.6.04 בשעה 18:45, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמת ויבגני למשרד ופגשו במתלונן. המתלונן ביקש מהנאשמת לסגור את דלת המשרד מספר פעמים אך, בהתאם לקשר, היא לא עשתה כן, והותירה את הדלת פתוחה.

5.         בהמשך למתואר לעיל, התפרצו למשרד שניים מהאחרים. המתלונן שהבין כי עומדים לפגוע בו, שלף את אקדחו מהמגירה וירה יריית אזהרה אחת כלפי מטה. בשלב זה יצאה הנאשמת מהמשרד, ביודעה כי יבגני והאחרים מתכוונים לפגוע במתלונן, והמתינה ליבגני ולאחרים למטה.

6.         לאחר מכן, יבגני והאחרים תפסו את המתלונן, חנקו אותו, היכו אותו בחוזקה בפניו ובבטנו. אחד האחרים כופף את ידו, יבגני נטל את האקדח ונמלט מהמשרד. האחרים המשיכו וחבטו במתלונן, בכל חלקי גופו, עד כדי אובדן הכרה.

7.         כתוצאה מהמעשים נגרם נזק רב למשרד, נקרעו חוטי הטלפון, ואחד האחרים גנב מהמתלונן את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, והשלושה נמלטו מהמקום.

8.         כתוצאה ממעשיהם של הנאשמת, יבגני והאחרים אושפז המתלונן בבית החולים, ונגרמו לו שברים בצלעות, שבר באף, בלסת וחבלות עם המטומות נוספות בפנים.