הכרעת דין בתיק פ 40179/05

כתב האישום ותגובת הנאשמים לנטען בו

1.         ביום 5.6.05, נעצרו מאיר וחנון (להלן: " נאשם 2") ובנו אלי וחנון (להלן: " נאשם 1"), וביום 15.06.05 נעצר בן נוסף של נאשם 2, מנחם וחנון (להלן:" נאשם 3"). ביום 10.06.05 הוגש כתב אישום נגד נאשמים 1 ו-2 בלבד, ולאחר מעצרו של נאשם 3 הוגש, ביום 21.06.05, כתב אישום מתוקן, שבו נכלל גם נאשם זה.

בכתב האישום המתוקן מיוחסות לנאשמים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סחיטה בכוח), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (נשק קר ובחבורה), לפי סעיף 333, בנסיבות סעיף 335(1) ו-(2), לחוק העונשין. נאשם 2 גם הואשם בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין.

            עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, תחילת הפרשה שלפנינו היא בחוב שחב אלי אפללו (להלן: " המתלונן") לאדם בשם ששון ארונוב - כהן, בעל קיוסק ברח' ניצנה 13 בבת ים (להלן: " ששון"), חוב העומד על סכום של כ - 980 ש"ח.

            בסמוך למועד התגבשות החוב, כך נטען בכתב האישום, פנה ששון לנאשם 2 וביקש ממנו, במסגרת יחסי החברות של הנאשם עם המתלונן, כי יגבה עבורו את החוב. כשלושה חודשים טרם הגשת כתב האישום, המחה ששון את החוב לנאשם 2, ובסמוך למועד זה איים הנאשם על המתלונן כי יחזיר את חובו אחרת " זה ייגמר לא יפה", כך לשון כתב האישום.

ביום 3.6.05, נסעו הנאשמים יחד עם אלמוני לרחוב ניצנה בבת ים. הנאשמים והאלמוני יצאו מהרכב ופנו לעבר המתלונן, שישב בסמוך לקיוסק בזירת האירוע, ונאשם 2 ביקש ממנו לסור הצידה. מייד לאחר מכן, נעמד נאשם 2 מול המתלונן, נאשם 3 עמד מאחוריו ונאשם 1 וכן האלמוני נעמדו ליד המתלונן. או אז פנה נאשם 2 אל המתלונן בדרישה שיחזיר את החוב, אך הלה השיב שאין ברשותו כסף. בתגובה לכך, סימן נאשם 2 לנאשם 3 בקריצת עין, והמתלונן, אשר הבחין בקריצה חש בסכנה המתקרבת, החל לברוח לכיוון ביתו. ואולם, נאשמים 1 ו-3 וכן האלמוני, תפסו את המתלונן. נאשם 3 חבל בו באמצעות מוט ברזל ברגלו ובגבו, והמתלונן נפל ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, המשיכו נאשמים 1, 3 והאלמוני לבעוט בו בכל חלקי גופו. נאשם 1 והאלמוני אף היכו באגרופים את המתלונן בפניו, בראשו וגבו. מייד לאחר מכן, ברחו הנאשמים וכן האלמוני מהמקום.

שלושת הנאשמים כפרו באשמות ובעובדות כתב האישום. נאשם 1 טען, באמצעות בא כוחו, עו"ד שטיינברג, כי הוא כופר בעובדות וטוען "במקום אחר הייתי". לדברי ב"כ נאשם 1, שהה מרשו בבית סבתו במועד האירוע.

נאשם 2 הודה, באמצעות עו"ד גוטליב (שהוחלפה מאוחר יותר בעו"ד מוטי גרוסמן), כי הבטיח לששון לדאוג לתשלום חובו של המתלונן, וכי פגש את המתלונן בזירת האירוע, כמתואר בכתב האישום, ואף שוחח עימו אודות החזר החוב. ואולם, נאשם 2 מכחיש כי קשר קשר עם בניו לביצוע התקיפה וכי סחט את המתלונן, והוא אף מוסיף וטוען כי שמר עימו על יחסים חבריים. ב"כ נאשם 2 הדגישה כי התביעה אינה מייחסת לנאשם כל חלק במעשי תקיפתו של המתלונן, והוא כופר מחוסר ידיעה בעובדות כתב האישום, המתארות מעשים אלו.

נאשם 3, באמצעות בא כוחו, עו"ד מלמד (שהוחלף לאחר מכן בעו"ד לירן פרידלנד), הודה כי נסע עם נאשמים 1 ו-2 לים במועד האירוע, אך לטענתו כלל לא היה מעורב במעשי התקיפה הנזכרים בכתב האישום, אלא ישב במושב האחורי של הרכב בו נסעו, ונמנם. כך שכלל לא ידע מתי יצאו האחרים מהרכב ומה עשו בפרק זמן זה.

ראיות התביעה

2.         להוכחת הנטען בכתב האישום מבקשת התביעה להסתמך על מספר ראיות, ובראשן עדותו של המתלונן.

עדות המתלונן, אלי אפללו

כאמור, עד התביעה המרכזי הוא המתלונן, אלי אפללו. לשאלת טיב הקשרים עם נאשם 2 סיפר המתלונן " אמא שלו גרה ממול הקיוסק של כהן (הכוונה לששון - א.ש) . אני מכיר אותו כשנה פלוס מינוס. נאשם 2, מירו, יורד וקונה סיגריות מששון אליהו, ותוך כדי כך הכרנו אחד את השני" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 20-23). לשאלה כמה פעמים בעבר ראה את הנאשמים 1 ו- 3 השיב המתלונן " 5-6 פעמים, לא יותר, הוא סיפר לי שהם ילדיו" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 29). 

בעדותו בבית המשפט תיאר המתלונן את מהלך האירועים המתוארים בכתב האישום, וניתן לסכם את עדותו כדלקמן: לפני כשנה צבר המתלונן חוב כספי אצל ששון, בעל הקיוסק, בסכום הנע בין 600 ל-900 ש"ח.  באחת ההזדמנויות, נפגש המתלונן עם ששון ועם נאשם 2, וששון אמר לו כי הוא מעביר או ממחה את החוב לטובתו של נאשם 2, אשר יגבה את החוב עבורו. עובר ליום אירוע התקיפה, פנה נאשם 2 למתלונן, ואמר לו, כי אם לא יחזיר את החוב לששון, " העניין יגמר בצורה לא יפה" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 12-13). ביום האירוע, יום שישי 03.06.05, ישב המתלונן ליד הקיוסק והבחין ברכב מתקרב ובו נאשמים 1-3 וכן אדם נוסף, שהמתלונן לא זיהה. נאשם 2 קרא לו לסור הצידה, ונעמד מולו. במקביל, עקף נאשם 3 את המתלונן ונעמד מצדו הימני , ואילו נאשם 1 והבחור האלמוני , עמדו מן הצד האחר של המתלונן. נאשם 2 פנה אל המתלונן בדרישה לתשלום החוב, ומשלא התרצה, הבחין המתלונן כי הלה קורץ לנאשם 3, והבין כי הוא מצוי בסכנה. המתלונן החל לברוח, והספיק לרוץ כעשרה מטרים עד שנתפס. נאשם 3 ,שהחזיק במוט ברזל בידו, התקרב למתלונן והחל להכותו ברגלו עד שהוא נפל ארצה ודם ניגר מרגלו. במקביל, ועל אף צעקותיו של המתלונן, החלו נאשמים 1 ו-3, ביחד עם החבר האלמוני להכותו בראשו, כשנאשם 2 מתבונן במעשיהם. לאחר שהנאשמים עזבו את המקום, נחלץ אחד ממכריו של המתלונן לעזרתו ובסיוע אמבולנס, שהוזעק למקום,  הוא הובהל לבית החולים.

לבית המשפט הוגשו מכתב שחרור של המתלונן מביה"ח וולפסון ( ת/4), דו"ח סיכום ביניים של ביה"ח אודות מצבו הרפואי ( ת/5) ותעודת חדר מיון מיום האירוע ( ת/6), ממסמכים אלו עולה כי בעקבות האירוע סבל המתלונן משבר פתוח בשוק השמאלי, בעטיו נותח ואושפז למשך חמישה ימים בביה"ח. עם שחרורו מביה"ח, נאלץ המתלונן להעזר בקביים ולעבור טיפולי פיזיותרפיה.

במהלך חקירתו הנגדית, חזר המתלונן על הגרסה שהציג בחקירתו הראשית, לרבות תיאור מהלך התקיפה וזהות המשתתפים בה. יצויין, כי גרסתו זו של המתלונן לאירוע התקיפה ותוצאותיו, עלתה גם במהלך החקירה, וכן במסגרת עימות עם נאשם 1 (דו"ח העימות מסומן ת/9).

בחקירתו הנגדית של המתלונן עלתה בעיית השימוש בסמים על-ידו. לעניין זה, ראוי לציין, כי בחקירתו הראשית הצהיר המתלונן " אני לא משתמש בסמים ואני מוכן להבדק בכל בדיקה שהיא. לא עישנתי סמים" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 24). כשנשאל המתלונן על כך במסגרת חקירתו הנגדית  ע"י עו"ד שטיינברג השיב בתחילה " אני לא משתמש בסמים אני שותה אלכוהול בלבד" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 21), וכן הוסיף " אף פעם לא השתמשתי.. יכול להיות שהייתי עם מישהו או משהו כזה, הוא שהיה לו והוא זרק, אני לא יכול לדעת מה יש לאדם שאני הולך איתו. אני יודע מה יש לי, לא מה יש לו" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 25, 27-28). ואולם, מייד לאחר מכן הודה המתלונן כי " אולי (השתמש) לפני 20 שנה יש לי, לפני שהתחתנתי, עכשיו אין לי" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 29), והוא מבהיר בהמשך " יכול להיות שהשתמשתי בגראס. לא יודע עד מתי השתמשתי" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 5-6), ו" אם אני הולך עם חברים והם מגלגלים אז אני מעשן" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 21-22).

הסנגורים הגישו לביהמ"ש את המרשם הפלילי של המתלונן ( ת/28) המתעד עבירות רכוש וסמים שביצע עד שנת 1980, עבירה של החזקת מטבע זר ללא היתר שנעברה בשנת 1989, ובנוסף עבירת איומים שבוצעה בשנת 1999.

הודעותיו של ששון ארונוב, במשטרה ועדותו בביהמ"ש

בעל הקיוסק, ששון ארונוב, העיד ביום 9.1.06 במסגרת פרשת התביעה. לאחר שהסתבר כי העד חוזר בו מדברים שנמסרו על ידו במשטרה, החלטתי לקבל את הודעותיו כראיה לתוכנן, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת משקלם הראייתי של הדברים. לפיכך, יוצגו, בשלב הראשון, הדברים שנמסרו ע"י ששון בחקירתו במשטרה.