הכרעת דין בתיק פ 40121/06

האישום

ביום 13.4.06 בשעה 13:30, הזמין הנאשם, שהינו אסיר הנושא בתקופת מאסר בפועל בכלא אשמורת, באגף הפתוח, את האסיר אלברט אגרונוב, ששהה בתא סמוך, לצפות יחדיו בסרט במכשיר הטלביזיה שבתאו.

אגרונוב נעתר להזמנה, כך התביעה, ונכנס לתאו של הנאשם. בשלב מסוים ניגש אגרונוב למכשיר הטלביזיה, כדי להנמיך את עוצמת הקול, ואז קרא לו הנאשם בשמו, אמר לו "תסתכל עלי", ודקר אותו, בהפתעה, דקירה אחת באזור בית החזה, באמצעות חפץ חד צר, שחדר והגיע עד סמוך לליבו.

כתוצאה מכך, אומרת התביעה בכתב האישום, נפל הנדקר על רצפת התא והנאשם ברח מתאו, תוך שהוא טורק את הדלת וגורם לנעילתה, בעוד אגרונוב נותר שוכב על הרצפה.

לנדקר נגרם פצע דקירה ושטף דם פנימי באזור הלב. הוא הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז למשך חמישה ימים.

על פי זה הואשם הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 239(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

התשתית הראייתית במשפט

הנאשם כפר במיוחס לו והצדדים הביאו עדים וראיות. ראיות התביעה מבוססות, בעיקרן, על עדותו של אגרונוב, הנדקר, ועל עדותו של אסיר אחר, שאמנם לא היה עד-ראיה לארוע עצמו, אך נכח, בשעת מעשה, לפי עמדת התביעה, בסמוך לתאו של הנאשם. כמו כן העידו מטעם התביעה עדים נוספים, סוהרים ואנשי משטרה. בידי התביעה לא היו ראיות חפציות כלשהן, אף לא בדיקות ממצאים של מעבדה, שכן בחקירה לא נתגלו ראיות ומימצאים כמו כלי הדקירה ומימצאי דם או DNA, היכולים לתמוך בעמדתה.

מטעם ההגנה העידו הנאשם וכן שורה של אסירים ואנשי משטרה שקרא לעדות.

אעמוד, להלן, על התשתית הראייתית של כל אחד מן הצדדים.

ראיות התביעה

כאמור, העד המרכזי מטעם התביעה, היה הנדקר, אלברט אגרונוב. בפיו היו גירסאות אחדות, במהלך הדברים, באשר לפגיעה בו.

הראשון ששמע את אגרונוב על כך, היה יוסוף חמודי, אסיר מתא 8 הסמוך, שסיפר, כי התעורר בשל רעש, קם והבחין במאוורר מוטל בחוץ. אגרונוב אמר לו "תקרא לסוהר, דקרת, דקרת" (עמ' 26). בתחילה לא הבין במה מדובר ושאל "את מי דקרת"? זה הרים את חולצתו והראה לו את הדקירה. חמודי רץ לסוהר מועדי ואמר לו, כי הוא ראה מישהו דקור בתא 9. חמודי מוסיף בעדותו, כי בתחילה אמר לו אגרונוב, כי נפל במקלחת, אך לסוהר אמר, בנוכחותו, כי הנאשם דקר אותו.

רס"ר אדהם מועדי, שהיה אותה עת במשמרת, סיפר (עמ' 9), כי חמודי פנה אליו ואמר לו, כי ישנו אסיר שנדקר למעלה. הוא רץ והגיע לאגרונוב, שהיה בתא שדלתו טרוקה, שאל אותו מה קרה וזה השיב לו, כי נפל במקלחת. 

במזכר ס/1, שרשם השוטר אלכס בדרק ביום 16.4.06, בשיחה טלפונית עימו, נרשם, כי מועדי, שהיה במשמרת, שמע מאסיר כלשהו, שמסר לו, כי מישהו החליק במקלחת. כאשר הגיע לדלת התא ראה את אגרונוב פצוע דקירה. מועדי אמר, כי למיטב זכרונו, האסיר שהודיע על הארוע, היה יוסף חאמד.

רב כלאי דב ליסיה, קצין הבטחון של הכלא, העיד (עמ' 4), כי קיבל הודעה טלפונית על קטטה באגף א-ב  וכי האסיר אגרונוב נדקר בחזה. הוא נסע לבית החולים, לשם פונה, שוחח עם אגרונוב ושמע ממנו, כי הנאשם קרא לו לחדר בטענה שהטלביזיה שלו מקולקלת ויעזור לו לתקנה. כאשר עמד כשגבו לנאשם, קרא לו זה וכאשר הסתובב לעברו, דקר אותו הנאשם בחזהו.

בדו"ח רופא/פרמדיק של מד"א, המתאר את מצבו של אגרונוב בעת שהועבר לבית החולים נכתב כך: "מדובר באסיר שלדבריו נפל על ברז מים ונחבל באזור הסטרנום (לדברי הסוהרים נדקר)".

בהודעתו ס/3 מיום 15.4.06 בבית החולים בילינסון, לשם הועבר, סיפר אגרונוב על הארוע ואמר:

"אני לא יודע אם נדקרתי או נפלתי".

בהמשך סיפר, כי היה בתאו של הנאשם, שהציע לו לראות סרט. כאשר הנמיך את עוצמת המכשיר, קרא לו הנאשם בשמו, הפתיע אותו ודקר אותו בסכין.

"אני הרגשתי נעיצה של סכין. לא ראיתי את הסכין ונפלתי על הרצפה" אמר שם.