הכרעת דין בתיק פ 40068/06

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו שתי עבירות: עבירה של שוד (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; להלן: "חוק העונשין") ועבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל (עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952).

על פי עובדות כתב האישום ביום 22.2.06 הנאשם, יחד עם שניים נוספים, שזהותם אינה ידועה, עצרו מונית בקרבת קניון רב שפע בירושלים וסיכמו עם הנהג (להלן: "נהג המונית") כי יסיעם לטירה. בהגיעם לטירה כיוונוהו השלושה למקום שאינו ידוע למאשימה. נהג המונית עצר, לאחר שחש שדבר מה אינו כשורה. הנאשם ושותפיו חנקוהו והכוהו באגרופים בבטנו ובראשו.  נהג המונית קפץ מן המונית לאחר ששמע אחד מהשלושה אומר כי ישתמשו בדוקרן כדי לרוצחו. אז, נטלו הנאשם וחבריו את המונית ונמלטו מן המקום.

תשובת הנאשם לכתב האישום

הנאשם הכחיש את המיוחס לו. בתשובתו לכתב האישום ציין בא כחו, כי הנאשם שוהה מדי פעם בישראל אולם אינו זוכר אם עשה כן ביום האירוע. כמו כן הצהיר כי אין בפי הנאשם טענת אליבי או טענת זוטא.

בתשובתו לכתב האישום העלה הנאשם את האפשרות כי טביעת האצבע שלו הגיעה למונית בין בהיותו נוסע או במהלך עיסוקו כשוטף מכוניות במוסך בכפר קאסם.

העובדות שאינן במחלוקת

1. ביום 22.2.06 נשדדה המונית מנהגה על ידי שלושה שודדים. השלושה עלו על המונית בירושלים בשעות אחר הצהריים וביקשו מהנהג להביאם לטירה. לאחר הגיעם לטירה תפס אחד מהשלושה, שישב מאחורי נהג המונית, בגרונו של הנהג בעוד הנוסע שישב במושב ליד הנהג אמר " תרצח אותו, תהרוג אותו" וביקש מחברו להוציא כלי (עדות נהג המונית עת/1 בעמ' 11 ש' 24 ואילך). לאחר מאבק קפץ הנהג מהמונית בעודה בנסיעה. על פי תיאורו הנוסע שישב מאחוריו עבר למושב הקדמי והשלושה נמלטו מן המקום עם המונית.
2. ביום האירוע נצפתה המונית, כאשר ישבו בה שלושה, בסמוך לאלון מורה. שוטרים שהבחינו בה ניסו לעצרה ובמהלך המרדף ירה אחד השוטרים לעבר המונית, בשל נסיון דריסה. המונית נעצרה ושלושת הנוסעים בה נמלטו לכיוון כפר סאלם (ת/5 ו-ת/6, דו"חות פעולה, שהוגשו בהסכמה).
3. ביום 8.3.06 נעצר הנאשם ונגבתה ממנו הודעה (ת/1). הודעה נוספת נגבתה מן הנאשם ביום 12.3.06 (ת/2).
4. בבדיקת טביעות אצבעות נמצא כי קיימת זהות בטביעת אצבע אחת לטביעת האצבע של הנאשם וזהות לחלק מטביעת אצבע נוספת (ת/8, חו"ד מומחה). טביעת האצבע של הנאשם נמצאה על הידית הפנימית של הדלת הימנית-אחורית במונית (ת/7, ת/8, הצהרת ב"כ המאשימה בעמ' 9 וכן סעיף 8 לסיכומי ההגנה).
5. במונית נמצאו מספר כתמי דם, לרבות כתם דם בדלת הימנית אחורית של המונית. כתמי הדם לא זוהו כדמו של הנאשם.
6. ביום 8.3.06 נערך מסדר זיהוי בהשתתפות הנאשם. נהג המונית לא זיהה את הנאשם, או אדם אחר, כמי שהיה מעורב בשוד המונית (נ/2).
7. על פי רישומי המנהל האזרחי, הנאשם לא היה בעל היתר לשהייה בישראל ביום 22.2.06 (ת/4).
8. בעקבות האירוע נזקק הנהג לטיפול רפואי ונעדר מעבודתו במשך חודשיים משום שסבל מכאבי גב. כמו כן נגרמו נזקים למונית, שהיה עליו לשאת בתשלומם (עמ' 13 ש' 7-8 לפרוטוקול).

משמעותה הראייתית של טביעת האצבע לאור הסברו של הנאשם

המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלת המשמעות הראייתית שיש לייחס לעובדה שטביעת האצבע של הנאשם נמצאה במונית. טביעת האצבע של הנאשם, שנמצאה על דלתה הפנימית של המונית, מטילה לפתחו חובת הסבר. אם יש בידיו לספק הסבר תמים לעובדה מסבכת זו, הרי שבהעדר ראיות מספיקות אחרות, יזוכה מן המיוחס לו. בהעדר הסבר תמים מצדו של הנאשם, תשמש טביעת האצבע ראייה נסיבתית נגדו.

הנאשם הציג שני הסברים אפשריים להימצאותה של אותה טביעת אצבע על דלתה הפנימית של המונית: הראשון הוא זה שמתייחס לאפשרות כי הנאשם היה נוסע במונית והשני כי ניקה את המונית במסגרת עבודתו בשטיפת מכוניות. 

התביעה גורסת כי יש לדחות את שתי האפשרויות שהציג הנאשם כהסבר למציאת טביעת האצבע שלו משאלו הועלו כ"גרסאות כבושות", שהוצגו לראשונה בבית המשפט, כאשר גם בחינתן לגופן מצדיקה דחייתן, וכך בהיעדר הסבר תמים מצד הנאשם להימצאות טביעת האבצע שלו במונית, נותרת גרסת התביעה לבדה, כאשר לטביעת האצבע מצטרפות ראיות מחזקות.

ההגנה, לעומת זאת, עתרה לזיכויו של הנאשם לאור קיומו של ספק סביר נוכח הסברו המשכנע של הנאשם באשר לקיומה של אפשרות סבירה שהנאשם נסע במונית זו, או שזו הוטבעה בעת שעבד בשטיפת מכוניות (סעיף  15 לסיכומי ההגנה). את העובדה כי בהודעתו במשטרה שלל הנאשם את האפשרות כי נסע במונית כלשהי בתקופה הסמוכה לאירוע מסבירה ההגנה בפחד שהיה שרוי בו הנאשם בשל האלימות שהופעלה נגדו בתתנת המשטרה (סעיף 11 לסיכומי ההגנה).

בחינת הסברי הנאשם לטביעת האצבע:

1.         הסבר ראשון -  הנאשם היה נוסע במונית