פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
3856-06
07/03/2007
|
בפני השופט:
רחל גרינברג
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גרינברג
|
הנתבע:
סלובטיק עמית - נוכח
עו"ד סלטון
|
| הכרעת דין |
הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות כדלקמן:
3 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק הבזק תשמ"ב- 1982
2 עבירות של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) + 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז- 1977
הרקע לכתב האישום: מערכת יחסים זוגית בין הנאשם למתלוננת אותה הטריד, שנמשכה כחצי שנה והסתיימה בתחילת שנת 2005. העבירות בוצעו ביולי- אוגוסט 2005 ובחודש יוני 2006.
לפי עובדות כתב האישום, הנאשם הטריד את המתלוננת ופגע בפרטיותה ע"י התקשרויות רבות ותכופות לטלפון שלה. במקרה האחרון הטריד באותה דרך גם שניים מאחיה.
כמו כן הטרידה במהלך שנת 2005 ע"י שליחת הודעות S.M.S בעלות תוכן מאיים לטלפון שלה- כמפורט באישום הרביעי.
הנאשם הופנה לבקשתו לקבלת תסקיר שרות המבחן בטרם הרשעתו, וזאת בגדרה של הסכמה בין הצדדים לפיה התביעה תעתור להרשעה ותבקש להטיל על הנאשם עונש של 3 חודשי מאסר שאפשר וירוצו בעבודת שרות, ואילו ההגנה תוכל לטעון לאי הרשעה.
התסקירים:
בן 38 גרוש ואב לשניים. בעת האחרונה הוא וגרושתו שוקלים לחזור לחיים משותפים. עובד בתחום המשקאות. הנאשם לוקח אחריות על מעשיו אך חוזר וטוען בפני שרות המבחן כי הרקע להם, מערכת לחצים ואיומים שהפעילה עליו המתלוננת. לדבריו, לא התכוון לפגוע במתלוננת. הוא מודה בכישלונו להתמודד עם המשבר ביחסיו עמה ומבין שהתנהג באופן הרסני.
שרות המבחן נפגש עם גרושתו של הנאשם ועם המתלוננת. הגרושה תיארה פער בין היחסים הזוגיים שלה עם הנאשם לבין התנהגותו כלפי המתלוננת; במהלך נישואיהם לא גילה הנאשם התנהגות אלימה או אובססיבית כלפיה. כעולה מדבריה בפני שרות המבחן, המתלוננת הפעילה לחצים גם עליה.
המתלוננת במפגשה עם קצינת המבחן, סיפרה שחוותה התנהגות מטרידה ומאיימת מצד הנאשם וזאת מאז שנפרדה ממנו ביוזמתה עוד במאי 2005. לדבריה, הגשת התלונה נגדו בשנת 2005 הביאה להפסקת הטרדותיו עד שחזר לסורו כמפורט באישום הראשון. היא חושדת בו שממשיך להטרידה טלפונית עד היום, אם כי לא יצר עמה קשר ישיר.
שרות המבחן התרשם מהמתלוננת כי היא אישה דומיננטית וחזקה היודעת להציב גבולות להתנהגות הנאשם כלפיה.
שרות המבחן התרשם מהמפגש עם הנאשם והנשים ומחוות דעת הפסיכולוגית המטפלת בנאשם (לא ברור לי אם הכוונה לחוו"ד של הגב' היכל שהוגשה או למטפלת אחרת), כי התנהגותו של הנאשם בפרשה אינה מאפיינת את יחסיו הזוגיים בדרך כלל והיא תוצאה של מערבולת רגשית ומצוקה שחש בקשר הזוגי הבעייתי עם המתלוננת.
בקשת הנאשם שלא להרשיעו מתבססת על חששו מפני ההשלכות הצפויות, לדעתו, מן ההרשעה על עבודתו והתפתחותו המקצועית בתחום המשקאות בו עוסק. הוא הציג מכתב מיקבי הכרמל לפיו החברה השיבה לפנייתו לעבוד אצלה, שיוכל לחזור ולפנות אליהם לאחר סיום ההליך המשפטי.
נכון להיום הנאשם מועסק בעסק של בני משפחתו.
שרות המבחן ממליץ שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ. אין המלצה להעמדתו במבחן. המלצה דומה ניתנה ע"י גב' היכל- ראה חוות דעתה.
ב"כ הצדדים הניחו בפני פסיקה ענפה בסוגיית אי הרשעה. עקרונות הפעלת שיקול הדעת לאי הרשעה ידועים ואין צורך לחזור עליהם, ובאשר למקרים הפרטניים, כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו המיוחדות- הן לגבי העבירה והן לגבי מבצעה.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות המאפיינות את מקרהו של הנאשם, החלטתי לדחות את בקשתו שלא להרשיעו וזאת מהנימוקים הבאים: