הכרעת דין בתיק פ 3769/03

פתח דבר וטענות הצדדים

הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב אישום בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית- עבירה לפי סעיף7 (א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973.

בהתאם לכתב האישום המתוקן הנאשמים ביום 12.12.03 החזיקו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של כ 350 גרם נטו, כל אחד מהם.

במסגרת ההסדר הוסכם כי הנאשמים יודו ולא יורשעו בשלב הראשון וישלחו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר אשר יבחן אף את אפשרות אי הרשעתם.כעת התקבלו בפני תסקירי שירות המבחן, אשר המליצו להמנע מהרשעה לגבי שני הנאשמים והצדדים טענו בעניין זה, לעונש איש איש לשיטתו.

ב"כ המאשימה ביקשה  שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בשים לב לעובדה כי מדובר בכמות סם גדולה, גם אם לצריכה עצמית והדגישה כי לא מדובר על צריכה חד פעמית. ב"כ המאשימה התייחסה לפסיקה ביחס לאי הרשעה וציינה כי בהתאם להלכה הכלל הינו הרשעה. במקרה זה התסקירים לא מצביעים על פגיעה ממשית בעתידם של הנאשמים ועל כן עמדה המאשימה על הרשעתם.

ב"כ הנאשם 1 הדגישה את התיקון המשמעותי בכתב האישום לעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית בלבד וציינה כי תיקון זה הושג לאחר מו"מ ובהמשך לחומר הראיות בתיק.  עוד הדגישה את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה וכי מאז לא נפתחו תיקים חדשים וציינה כי במקרה זה קיימות נסיבות מקלות כמפורט בתסקיר. ביחס לנזק הצפוי מן ההרשעה ציינה כי ההרשעה תוכל לפגוע בעתידו של הנאשם כאשר כיום נדרשת לעבודות רבות הצגת תעודת יושר. עוד הפנתה ב"כ נאשם 1 לנסיבותיו האישיות כמפורט בתסקיר, הגישה פסיקה לחיזוק טענותיה ולאור כל האמור ביקשה להמנע מהרשעתו.

ב"כ הנאשם 2 הצטרף לדברים והדגיש את עברו הנקי של הנאשם ואת העובדה כי לא נפתח כנגדו כל תיק אחר, פרט לתיק זה. הוא ציין כי עולה מן התסקיר כי אכן מדובר בשימוש יומיומי, אך לדבריו לא בכך העיקר. עוד הדגיש את העובדה כי הנאשם הפסיק השימוש בסם ושירות המבחן שהוא הגוף המקצועי המליץ על כך ועל כן יש להעתר לבקשה. לדבריו הנזק הצפוי מן ההרשעה הוא מוחשי וכיום אף עבודות פשוטות דורשות תעודת יושר וכפי שהענישה היא אינדיוידואלית כך יש לנהוג אף בענין אי הרשעה .

דיון והכרעה

הנאשמים הודו כאמור בהחזקת  כ 350 גרם קנבוס, כל אחד מהם, לשימוש עצמי.

השאלה העומדת להכרעה הינה האם לאור הודאתם של הנאשמים בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום, יש להרשיעם בדין, אם לאו.

ההלכות המנחות בעניין אי הרשעה הינן ההלכות בעניין רומנו וכתב.

בר"ע 432/85 רומנו  נגד מ"י תק-על 85(3), 737 נפסק:

"בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר..".

בהלכת רומנו דובר אפוא על נסיבות יוצאות דופן, בהם ימנע בית המשפט מהרשעה, כאשר יש התייחסות אף לשאלת הנזק שיגרם מן ההרשעה.

בע"פ 2083/96 כתב נגד מ"י פד"י נב(3),337 מציין בית המשפט כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטברות שני גורמים- ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בשים לב לשיקולים כפי שהתוו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה זה אין להמנע מהרשעת הנאשמים  וכי אין בידי לאמץ בעניין זה את המלצת שירות המבחן, ולהלן טעמי.

בפתח הדברים אציין כי אכן תסקירי שירות המבחן הינם חיוביים והתמונה המצטיירת מהם הינה כי כיום שני הנאשמים הינם מנהלים אורח חיים נורמטיבי, עובדים לפרנסתם וחדלו מן השימוש בסם כאשר אין כל סימן להמשך מעורבות כלשהיא בפליליים כיום.

עיון מעמיק בתסקירי שירות המבחן מגלה כי שירות המבחן  ממליץ להמנע מהרשעת הנאשמים, לא בשל העובדה כי הרשעתם תפגע באופן משמעותי בשיקומם, אלא כיון "שקיימת אפשרות שהרשעה בדין עלולה לסכל אפשרויות תעסוקה"- ראה תסקירו של נאשם 2 בעמ' השני בפסקה האחרונה.

ביחס לנאשם 1 שיורת המבחן תומך המלצתו באי הרשעה גם כן בהתייחס לאפשרויות תעסוקתיות בעתיד וכן מציין כי המנעות מהרשעה תחזק שיכותו החברתית של הנאשם.

מהאמור לעיל עולה כי למעשה המלצת שירות המבחן מתבססת על אפשרות אותה מניח שירות מבחן,לפיה עלולה להיות פגיעה באפשרויות תעסוקה עתידיות של הנאשמים. בעניין זה אין לשירות המבחן יתרון על פני בית המשפט בהערכת השפעה כזו על אפשרויות תעסוקה והדבר הוא בגדר הערכה בלבד .