בפתח הכרעת הדין הנני מודיעה על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ואלה נימוקיי.
האשמה
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נטילת חשמל, לפי סעיפים 400 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בנסיבות בהן במשך כעשרה חודשים עובר ליום 18/4/05, בדירה השייכת לו ברח' אלנבי 9 בת"א (להלן:"המקום"), צרך במרמה חשמל שאינו זכאי לו בשווי של כ- 52,000 ש"ח, על ידי כך שהתחבר באופן לא חוקי וללא מונה לרשות החשמל.
תשובת הנאשם לכתב האישום
הנאשם לא כפר במרבית העובדות, זולת זו העומדת במוקד האשמה, והיא כי ידו היתה במעשה. לטענתו, לא הוא אלא אחד מהדיירים להם השכיר את המקום ביצע את המעשה בפועל. לשון אחר. לגרסתו, לא הוא התחבר באופן בלתי חוקי למקור החשמל, אלא אדם בשם אבי ששכר ממנו חלק מהדירה באותה התקופה (להלן:"אבי"), שלא על דעתו וללא ידיעתו, אלא בדיעבד. קו ההגנה בו נקט הנאשם שולל מכול מעורבותו במעשה נטילת החשמל, ו/או מודעות על כך בזמן אמת.
זירת המחלוקת
בסופו של יום, סלע המחלוקת בין הצדדים נסב סביב גרסת הנאשם לגבי מהות ואופי חלקו בפרשה זו: האומנם, כטענתו, מדובר באדם תמים דרך שנקלע שלא בטובתו למעשה של נטילת חשמל שביצעו אחרים שאין לו בו יד ורגל, או שמא, כטענת התביעה, מילא תפקיד פעיל, אקטיבי ומודע, וממילא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
מסכת הראיות, ותחילה לפרשת התביעה
אומר כבר עתה ומיד. ראיות התביעה דלות ונסיבתיות בלבד, ואין בהן כדי להביא למסקנה חד-משמעית נחרצת כי היה לנאשם חלק אקטיבי בנטילת החשמל בתקופה המצוינת בכתב האישום. רוצה לומר. שתי עובדות עומדות בבסיסו של כתב האישום: א. שנעשה שימוש שלא כדין בחשמל בתקופה הנקובה. ב. שהיה זה הנאשם שנטל את החשמל במעשה יזום. לשם הוכחתן העלתה התביעה לדוכן העדים עד יחיד מטעמה, מר יצחק ליטני- מנהל מדור בחברת חשמל של מחוז דן, שמתוקף תפקידו לאתר מקרים בהם מתבצעת חבלה במתקני חברת החשמל כדי להימנע מתשלום עבור צריכת חשמל. דע עקא, שהתברר כי אין בכוחו למסור עדות מכלי ראשון לגבי פרק הזמן המצוין בכתב האישום, של כעשרה חודשים עובר ליום 18/4/05, במהלכו, על פי גרסת התביעה, נמשכה נטילת החשמל הלא חוקית, מן הטעם הפשוט שלא הוא שבדק את הדבר באופן אישי אלא עובדים מטעמו, וברי, כי בהעדרם כול שדיווחו לו הינו בבחינת עדות שמיעה בלתי קבילה. עוד עלה מעדותו כי העובדות עליהן יכול היה להעיד מתייחסות לממצאי בדיקה של שני ביקורים שערך במקום לאחר המועד האמור. אז אומנם נוכח בקיומו של קו הזנה של חשמל פיראטי, ללא מונה, בקומה השניה בבנין, שהיווה גם מפגע בטיחותי רציני, אך הם בהם ראיה לענייננו. משמע, מטבע הדברים, לא היה בכוחו לשפוך אור כלשהו לגבי השימוש הפיראטי בפרק הזמן הרלבנטי. ובאשר לעובדה השנייה. התביעה מבקשת להרשיע את הנאשם למרות העדר ראייה ישירה לכך שהוא זה שביצע את משיכת החשמל בפועל, ומטילה יהבה על העובדה שהוכחה באמצעות עד זה, ואשר אינה שנויה במחלוקת, והיא שהנאשם טרח לשלם את הסך של ה- 52,000 ש"ח. סכום אקוויוולנטי לכמות החשמל הבלתי חוקית שנמשכה מאותו חיבור פיראטי, כמגובה במסמך
ת/2 המלמד על תשלום סכום זה על ידי הנאשם עבור חיוב חשמל באותה קומה לגבי התאריכים ינואר 2004 עד מאי 2005. בעניין זה לבדו רואה המאשימה את חזות הכול, דהיינו, כמוביל למסקנה אחת ויחידה שידו של הנאשם בביצוע העבירה, שכן, לטעמה, אלמלא כן, לא היה מתנדב לפרוע את מלוא החוב. סבורני, כי לא ניתן להסיק מהתנהגותו זו של הנאשם מסקנה נסיבתית בלתה אין, ברמה של וודאות מספקת במשפט פלילי, כפי שמבקשת התביעה להסיק. רוצה לומר. הנאשם סיפק הסבר סביר לנסיבות שהובילוהו לנקוט בצע זה, והסברו סביר ומקובל עלי. אף הסבריו של הנאשם לכך שבאותה התקופה הדירה לא הייתה בראש מעייניו מקובלים עלי. מבחינת מסמכי ההגנה ניתן להבין את הנאשם כאשר הוא מבקש לשכנע כי באותה תקופה היה טרוד בפציעתו הקשה בלבד וכל מעייניו נתונים לתקווה שמצבו הבריאותי ישתפר. ועל כן, לא נתפנה לטפל בצריכת חשמל פיראטית. לחילופין, כפי שאבאר, דומני שנוכח עדותו של הנאשם ועד ההגנה המשמש לו תימוכין, כשאליהם מצטרפים מחדלי חקירה, למצער יש כדי לעורר ספק סביר.
נתחיל בניתוח התשתית הדלה של התביעה המבוססת, כאמור, על עדותו של עד יחיד, יצחק ליטני, שבסופו של יום נתבררה כעדות חסרה שמעבר לדלותה חושפת מחדלי חקירה. ולמה כוונתי? מעבר לעבירה עצמה, לא יכול היה עד זה לשפוך אור על עובדות רלבנטיות וחיוניות להבנת הדברים, ובכלל זה נסיבות הרקע, כגון, אימתי נשכר על ידי הנאשם, מי היו בעליו, ומה היה מצב החשמל טרם ההשכרה. כך גם לא ידע למסור כול מידע לגבי שוכרי המשנה שהתגוררו בנכס ומה היה חלקם או תרומתם לחיבור הפיראטי.
ולגופה של העדות. מן הדוכן מסר כי בביקור שערך במקום מצא שבקומה ב' במבנה בו עסקינן המאוכלסת ע"י עובדים זרים וחסרי בית, מצויות כעשר יחידות דיור, ללא מונה של חברת חשמל. העד הסביר כיצד התקיימה במקום נטילת חשמל באופן פיראטי אך, כאמור, התברר שהם מתייחסים לבדיקה שנערכה על ידו לאחר המועד הרלבנטי. הוא העיד שלאחר בדיקה הנאשם את הנושא "לא חלק על חובו" ושילם בגינו סכום של כ- 50,000 ש"ח. גיליון עריכת החשבון הוגש בהסכמה וסומן
ת/2.
כאמור, בחקירתו הנגדית התגלתה שורה של פגמים בהתייחס לעדותו המקרינה על חקירת המשטרה ומלמדת על מחדלי חקירה: כך למשל, התבררה עובדה מהותית, שכבר נדונה, כי לא הוא ביקר בבניין במועדים הרלבנטיים, אלא עובדים מטעמו והם שלקטו את הממצאים עליהם העיד במשטרה, ועל כן, כול שמסר מפיהם אינו קביל כראיה. אלא שמכך נצמחה עוד בעיה בעלת נפקות ראייתית. הואיל ונקודה זו לא הובהרה על ידי העד בחקירתו, וההתרשמות הייתה שהוא מקור המידע, העובדים לא נחקרו כלל על ידי המשטרה, ומטבע הדברים נקודה עובדתית זו נותרה סתומה.אך בכך לא סגי. בהעדר כול תיעוד, העד גם לא יכול היה לאשש במסמכים את הממצאים נשוא שני ביקורים מאוחרים ליום 18.4.05 שערך בעצמו במקום. יתרה מזו, למרות טענתו כי פגש בנאשם פעמיים, ואף שוחח עמו, לא היה גם לעובדה זו כול תיעוד. לשאלה מדוע לא הזכיר עובדות אלה בהודעתו במשטרה לא יכול לתת תשובה מספקת זולת התירוץ שהביקורים הללו נערכו אחרי גביית ההודעה. למותר לציין כי בנסיבות אלה הנאשם לא נחקר על כך כלל. ובהתייחס לגרסת הנאשם, העד השיב בחיוב על כך שהנאשם מסר לו שהחשמל היה מחובר לפאב בקומה התחתונה של הבניין, והפאב היה מחובר למונה, אך מאחר ולא בדק את הדברים לא יכול היה להשיב האם הפאב הזין בחשמל את הקומה הרלבנטית.
בהתייחס לאנשים בעלי מניע אפשרי לבצע את העבירה, נשאל העד האם רואים גם את בעל הנכס כבעל האינטרס ליטול חשמל שלא כדין והשיב בשלילה:
"לא. מכיוון שבעל הבניין דבר ראשון לא משכיר את הדירות בבניין הזה, לדעתי ברגע שהוא מגלגל את האחריות למישהו אחר הוא מסיר מעצמו את האחריות בנושא מים וחשמל". בשים לב לעובדה שהנאשם השכיר את החדרים ואינו מתגורר בבניין הוא נשאל מדוע לא הוסרה האחריות גם מעליו, ולא היה בידו לתת מענה מספק, זולת הנימוק שהשיג את חוזה השכירות שהנאשם חתום עליו מול הבעלים של קומת המגורים, ולכן יוחסה לו אחריות. כול זאת, כאשר אין לשכוח שאין כול מחלוקת כי בקומה התגוררו כעשרה דיירי משנה בעלי אינטרס מובהק לצרוך חשמל פיראטי ללא מונה. אלא שמתברר כי סוגיה זו לא הטרידה איש. העד אומנם אישר כי בביקוריו נתקל בדיירים, אך הסביר כי בהעדר יכולת לתקשר עמם בשפתם לא טרח לשוחח עמם כדי לברר ולבדוק את הדברים. גם חוקרי התיק לא העמיקו חקור, ולא ערכו את החקירה המינימאלית המתבקשת אל מול בעל הנכס ודיירי המשנה. בסופו של יום, אישר כי לבד מהעובדה שהנאשם שילם את החוב אין ברשותו ראיה לכך שהוא זה שנטל את החשמל בפועל. כפי שהתברר חקירת בעל הנכס הייתה בעלת חשיבות גם לגבי הבהרת נקודות חיוניות נוספות, אך לא נערכה, כפי שלא נעשה פעולות חקירה חיוניות נוספות. משמעות חסרונן יידון בהמשך, אך תחילה לעדויות ההגנה והתמונה העולה מהן.
פרשת ההגנה, וראשית לגרסתו של הנאשם
בעדותו בבית המשפט סיפר הנאשם כיצד התגלגל לפרשה והסביר מדוע שילם את הסכום שנדרש עבור נטילת החשמל. לדבריו, בשנת 2004 שכר את הנכס המדובר - שתי דירות, וחילק אותן לשמונה חדרים (להלן:"יחידות דיור") מתוך כוונה להשכיר כל חדר בנפרד. לדבריו, הנכס ופאב בקומה התחתונה היו שייכים לאותם בעלים וניזונו מאותו מקור חשמל, ולכן, היו בעלות אותו מונה. מכול מקום זה היה המצב בו קבל לידיו את הנכס, והמשמעות בפועל הייתה המשך הסדר חשמל עם בעל הפאב שהיה קיים קודם לכניסתו לתמונה, שהתבטא בחלוקת תשלום החשמל ביניהם בהתאם להערכה משותפת. הנאשם סיפר כי הסדר זה נמשך כחודש בלבד ונפסק לפרק זמן ממושך של כחצי שנה בשל פציעה קשה ברגליו בעקבות תאונה שריתקה אותו למיטתו, כעולה מאסופת המסמכים שהגיש לבית המשפט המאשרים אשפוזו בבית החולים, ממצאי פציעתו וקבלת טיפול רפואי (
נ/2). כשסוף סוף הצליח לנוע בקושי רב הגיע לבניין אחרי היעדרות ארוכה, ובאותו מעמד יידע אותו בעל הפאב כי בשל החוב שצבר הוא ניתק לו את זרם החשמל, והנאשם שילם את החוב שנוצר. לדבריו, בתקופה זו אכלסו את יחידות דיור רק שני דיירים - אבי ואמיר. הם אפילו לא שילמו לו שכר דירה, וכשבירר איתם כיצד יסתדרו עם ניתוק החשמל נענה ש"הם יסדרו". בהמשך, לאחר שהחל בתהליך של הכשרת המקום מחדש נערכה ביקורת של חברת החשמל, ורק אז נודע לו על החיבור הלא חוקי בו עוסק כתב האישום. לדבריו, התנהל משא ומתן בינו לבין עד התביעה ובסיומו הותנה חיבור יחידות הדיור לרשת החשמל באמצעות מונה חוקי בתשלום עבור צריכת החשמל הפיראטית. הנאשם הסביר כי הסכים לשלם סכום 32,000 ש"ח משום שזה היה התנאי שהוצב בפני לחיבור תקין לרשת החשמל. הוא אף הוסיף כי ההסכמה הושגה לאחר מו"מ סביב הסכום שנדרש לשלם, ובתקופת המו"מ סבל מניתוקים של זרם החשמל לסירוגין לתקופות של שבועיים. הנאשם שב והדגיש כי שילם את שנדרש ממנו כיוון שהדבר היווה תנאי לכך שיחידות הדיור יחוברו לרשת החשמל. חברת החשמל עמדה על תשלום הסכום במלואו ורק בתום שנה תיבדק הצריכה ובהתאם יזוכה בהפרש. בסופו של דבר זוכה כמעט במחצית מהסכום. בחקירתו הנגדית סיפר כי באזור בו ממוקם הבניין בו נמצאות יחידות הדיור נהוג להשכיר חדרים בלי לטרוח בבדיקת פרטיהם וזהותם של השוכרים. לגרסתו, שני הדיירים שנקב בשמם - אבי ואמיר, שגרו במקום בתקופה הרלבנטית לשימוש הפיראטי, נותרו חייבים לו כספים בגין שלושה חודשי שכירות, ובמצב הדברים המתואר לא היה בידו מידע שעשוי היה לסייע באיתורם. יחד עם זאת, לעניין חקירת החשדות הספציפיים הדגיש כי כבר בהודעתו ציין את שמותיהם, וכן את העובדה שאבי אף התגורר בפועל באותה תקופה בבניין, אך חרף זאת המשטרה לא בדקה את הנושא ולא טרחה לחקור אותו כלל.
ב"כ התביעה היפנה אותו לתשובה החיובית שנתן לשאלה:
"כלומר, לפי מה שאני מבין אתה היית 10 חודשים מחובר לחשמל ולא שילמת לאף אחד", כמעידה על הודאה מפורשת בנטילת החשמל באופן לא חוקי על ידו. הנאשם השכיל להסביר זאת בתרגום לא נכון של דבריו, באומרו, כי נקט בלשון הווה תוך התייחסות לעובדה שהובאה לידיעתו בדיעבד. הווה אומר במשמעות: אני מאשר שהיום, לאחר שכול המידע נמסר לי, אני יודע שהדירות היו מחוברות לחשמל באופן פיראטי.
שחר מלמד, עד הגנה 2
עד זה, שהינו בעל הפאב שהוזכר בעדותו של הנאשם, אישר את גרסתו בכול הנוגע למונה החשמל המשותף לו וליחידות הדיור שהשכיר הנאשם, כמו גם להסדר של חלוקת תשלומי החשמל ביניהם, שנבע מקיומו של מונה משותף. בדומה לנאשם גם סיפר על ניתוק הקשר ביניהם בעקבות פציעתו, והעובדה שהחזיר את החובות שהצטברו לאחר כארבעה חדשים. הוא גם התייחס לתקלות החשמל שאירעו בעקבות השימוש של הדיירים בחשמל ללא תשלום, וכן את העובדה שבעקבות זאת ניתק להם את זרם החשמל. מכאן, שיש בעדותו כדי לחזק את גרסת הנאשם כיצד בתקופת פציעתו נוצרה הסיטואציה בה נאלצו המשתמשים בחשמל המשותפים לדאוג ל"סידור אלטרנטיבי". העד מחזק את דברי הנאשם כי באותה התקופה היו במקום שני דיירים בשם אמיר ואבי, ומספר כי ביקשו ממנו לחבר אותם בבקרים לחשמל. העד מוסיף כי לאחר שבועיים פנו אליו אבי ואמיר ואמרו לו כי מעתה הם "יסתדרו" וכי הנאשם יבוא לסדר עימו את החשבון.
הימנעות התביעה מחקירת עדים רלבנטיים והשלכתם על ערעור גרסתה
להשלמת הדברים, יש מקום להתייחס לפגם נוסף בו לוקה התשתית הראייתית של התביעה, ועניינו במחדל חקירתי: נראה כי כבר בחקירתו במשטרה סיפר הנאשם את גרסתו לאירועים כפי שהוצגה בפני בית המשפט. אולם לא נעשה דבר ע"י החוקרים כדי לנסות ולבדוק האם גרסתו הינה גרסת אמת. איש מהדיירים ששהו ביחידות הדיור באותה תקופה לא נחקר. ובעיקר. אי חקירתו של הדייר אבי, שהנאשם ייחס לו את האפשרות שהוא האדם שחיבר את החשמל באופן לא חוקי, לא פוענחה ואינה ברורה, וההסברים שניתנו למחדל זה היו עמומים ונטולי בסיס. לא זו אף זו, גם בעל הפאב שהוזכר על ידו בהודעתו במשטרה, לא נחקר, וסופו שהובא לעדות כעד הגנה מטעמו של הנאשם ושימש תימוכין לגרסתו, כפי שפורט לעיל. לא הייתה כל סיבה מתקבלת על הדעת, שהיה בה כדי לפטור את המשטרה ממיצוי החקירה בתיק זה, שעל פניה אינה מורכבת ולא הצריכה מאמץ יוצא דופן. על הרשות החוקרת מוטלת חובה ראשונית לבדוק את כול פרטי האירוע, לחקור את כול העדים הרלבנטיים, ולבצע את פעולות החקירה האפשריות שבכוחן לשפוך אור על העובדות כדי להגיע לחקר האמת. בנסיבות אלה חקירת הדיירים בכלל ואבי בפרט הייתה הכרחית, במיוחד בשים לב לכך שכתב האישום מתייחס לאירוע שהתרחש כולו כאשר הם אלו שאכלסו את יחידות הדיור באותה תקופה, ולהם היה אעניין לצרוך חשמל חינם. העדרה של ראיה שמקורה בחקירת משטרה ייזקף מחד גיסא לחובת התביעה בעת שקילת מכלול ראיותיה, ומאידך גיסא, הוא יכול לסייע לנאשם בבור בית המשפט לשקול האם טענותיו מקימות ספק סביר, כנאמר ע"י כב' השופט בדימוס י.קדמי בע"פ 4384/93 -
אילן מליקר נ' מדינת ישראל תק-על 94(2), 1988 ,עמ' 1997:
"
אכן, יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או אי רישום הודעה על ידי המשטרה, באבדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה.
כאשר "חסרה" ראיה כאמור לתביעה - נזקף ה"מחדל החקירתי" לחובתה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה. ואילו מקום שהעדרה של הראיה "חסר" להגנה, תוכל זו להצביע על ה"מחדל" כשיקול בדבר קיומה של ה"אפשרות" הנטענת על ידה, הכל בהתאם לנסיבות המיוחדות של הענין הנדון".
סוף דבר
אין די בראיות שהובאו ע"י המאשימה כדי לבסס את העבירה המיוחסת לנאשם. הטענה שהוא עצמו התחבר לחשמל, נזנחה. אף בנוגע לאישום של צריכת חשמל באופן לא חוקי לא הובאה ראיה להוכחת הרכיב של שהיית קבע של הנאשם בדירה הנדרש לגיבוש העבירה. להיפך, הראיות מצביעות על כך שלא שהה במקום, וודאי לא בתקופה הרלבנטית.
דלות הראיות הנסיבתיות המצטרפת למחדלי החקירה שדבקו בתיק זה יוצרים תשתית ראייתית רעועה ורבת סדקים שאינה מספקת להרשעה בפלילים ברמה כזו, שלא היה די בעובדה שהנאשם שילם את החוב כדי לאחות את החללים הרבים הקיימים בה.