1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות הקשורות ברכב ועבירה של תקיפה לשם גניבה, בשל אירוע מיום 4.7.02.
2. מעדות המתלונן, יובל אלגרבלי, עולה כי בילה בבית קפה, כאשר שמע את אזעקת רכבו מצפצפת. המתלונן יצא לעבר רכבו והבחין במספר אנשים הגונבים מרכבו מכשיר שמע וחפצים אישיים. כשקרב אליהם המתלונן, הם היכוהו וברחו. מכשיר הטלפון הסלולארי שלו נעלם אף הוא, אך הוא מצא ברכבו, מתחת לידית בלם היד, מכשיר פלפון הזהה למכשירו הוא (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 8). אין חולק, כעולה גם מת/3, שמכשיר זה הוברר בסיכומו של דבר כמכשירו של הנאשם.
3. המתלונן לא זיהה בבית המשפט את הנאשם כאחד מן הפורצים או כאחד מאלו שהכוהו (עמוד 4 שורה 16 לפרוטוקול).
4. אין מנוס מן המסקנה כי הנאשם פרץ לרכבו של המתלונן, אך לא הוכח כי היה גם בין התוקפים את המתלונן. למסקנה זו הגעתי לאור מקום הימצאו של מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם, החזקה התכופה לגבי המצאות מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלונן ברשות הנאשם ושקריו הבוטים של הנאשם. אבהיר כל אחד מהרכיבים הנ"ל.
המכשיר הסלולארי של הנאשם
5. המתלונן מצא את מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם בתוך רכבו, מתחת לידית בלם היד (עמוד 4 שורה 8 לפרוטוקול), כאשר הותיר את רכבו, טרם שהלך לבית הקפה, כשהוא נעול (עמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול).
6. עובדה זו מלמדת באופן ברור כי הנאשם היה בין האנשים שפרצו לרכבו של המתלונן ואין כל הסבר אחר להימצאו של הטלפון בתוך הרכב.
המכשיר הסלולארי של המתלונן וכלל החזקה התכופה
7. מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלונן היה, על פי עדות המתלונן, בתוך רכבו הנעול (עמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול).
8. בסיכומו של דבר, בסמוך להתפרצות, הגיע המכשיר לידיו של הנאשם. הנאשם טען כי מצא את המכשיר על הרצפה, מתחת לרכבו (עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול), כשאחר כך טען כי מצא את המכשיר בתוך רכבו שלו (עמוד 4 שורות 4-5 לפרוטוקול).
9. עצם הגעת מכשיר הפלפון לידי הנאשם, בסמוך לעבירה, כאשר המכשיר נלקח מרכבו הנעול של המתלונן, מהווה חזקה תכופה התומכת בגרסה כי הנאשם היה בין המתפרצים לרכבו של המתלונן.
שקרי הנאשם
10. הנאשם מסר מספר גרסאות השונות וסותרות זו את זו, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט. ריבוי הגרסאות והסתירות וההסברים הבלתי סבירים של הנאשם לסתירות, מהווים שקרים במפגיע, עד אשר שקרים אלו, בצירוף כל האמור לעיל, מלמדים מעבר לספק סביר כי הנאשם היה בין המתפרצים לרכבו של המתלונן. אציין רק את השקרים המרכזיים בגרסאות הנאשם.
11.
נסיבות הגעת מכשיר הפלפון של המתלונן לידי הנאשם: לשוטר הקהילתי, דב צור, לו מסר הנאשם את המכשיר, סיפר הנאשם כי חברתו מצאה את המכשיר בת"א (ת/1 ועדות דב צור בפני, עמוד 2 שורה 11 לפרוטוקול. כך גם טען הנאשם בהודעתו הראשונה במשטרה, ת/5); בעדותו בפני טען הנאשם כי מצא את המכשיר על הרצפה, לאחר שהזיז את רכבו (עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול) ובהמשך טען כי מצא את המכשיר בתוך רכבו הוא (עמוד 4 שורות 4-5 לפרוטוקול).
12.
נסיבות הגעת מכשיר הפלפון של הנאשם לידי המתלונן: הנאשם טען שמסר את מכשירו לחברתו (שלא העידה מטעמו), ששוחחה עם המכשיר באותו ערב. הנאשם טען כי לא תיאר לעצמו שהמכשיר יישמט מידיו ולכן סבר כי המכשיר אבד כאשר היה ברשות חברתו וכך אמר במשטרה בתחילה (עמוד 2 שורות 15-18 לפרוטוקול). גרסה זו שקרית בעליל, שהרי הן הנאשם והן המתלונן אישרו שהנאשם פנה למתלונן בערב האירוע וביקש להחליף חזרה בין המכשירים (עמוד 5 שורות 17-18 לפרוטוקול; עמוד 3 שורות 15-17 לפרוטוקול). אילו אכן סבר הנאשם כי המכשיר מצוי ברשות חברתו, לא היה פונה כלל למתלונן, שהרי המכשיר, לכאורה, ברשות חברתו וכלל לא אבד. יש עוד לזכור כי שני המכשירים זהים בחזותם החיצונית (עמוד 5 שורה 1 לפרוטוקול), דבר שמסביר מדוע לא הבין הנאשם בתחילה שנטל את המכשיר שאינו שלו.
13.
המצאות הנאשם במקום האירוע: בהודעתו הראשונה במשטרה, טען הנאשם כי כלל לא היה במקום, אלא אצל מעבידו (ת/5). בהודעתו השנייה, ת/4, שינה טעמו, אישר כי היה במקום, אך רק ניסה להפריד בין הניצים. כשנשאל הנאשם לסיבת אי אמירת האמת בגרסתו הראשונה, טען כי לא שיקר, פשוט לא זוכר מה אמר (עמוד 3 שורה 4 לפרוטוקול) ובהמשך טען כי נבהל ולכן הרחיק עצמו ממקום האירוע (עמוד 3 שורות 12-13). למותר לציין, כי אילו לא היה הנאשם מעורב בעבירה, לא הייתה לו סיבה כלשהי להיבהל ולהרחיק עצמו ממקום האירוע וההסבר הסביר לכך הוא שניסה להרחיק עצמו ממקום העבירה, משום שהיה בין המתפרצים לרכבו של המתלונן.
14. לא למותר להוסיף כי הנאשם לא הביא כעד מטעמו חבר כלשהו מחבריו עימם היה, לטענתו, ואשר רק יצא עימם מן המועדון כדי לעשן (עמוד 2 שורה 3 לפרוטוקול).
עבירת התקיפה
15. הנאשם מואשם גם בתקיפתו של המתלונן. המתלונן לא זיהה את הנאשם כלל וכאחד מתוקפיו בפרט (עמוד 4 שורה 16 לפרוטוקול).
16. אין כל ראיה כי כל המתפרצים היו בין התוקפים. לפיכך, לא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי העובדה שהוכח שהנאשם היה בין המתפרצים יש בה כדי להוכיח כי היה גם בין התוקפים.
סוף דבר
17. אני מרשיע את הנאשם בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף
413ו לחוק העונשין, חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין וגניבה מרכב (של מכשיר שמע וחפצים אישיים של המתלונן, שאלו נגנבו על פי עדותו) לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין.