עובדות כתב האישום והאשמה
עניינו של כתב אישום נושא הכרעת דין זו, באירוע מיום 21.8.02, שהתרחש במשרדי משטרת מרחב דן, בעת רישום דו"חות תעבורה לנאשם על ידי השוטר חיים חיון (להלן:"השוטר 1"). אליבא דגרסת התביעה, הודיע שוטר1 לנאשם על עיכובו לצורך כך, תוך ביצוע תפקידו כחוק, והנאשם הפריע לשוטר לבצע את תפקידו בכך, שקם והלך מהמרחב, וזאת בעת שהתבקש על ידו לעצור.
בהמשך לאותן נסיבות, הודיע השוטר1 לנאשם שהינו עצור. בתגובה, הכשיל הנאשם את השוטר1 בביצוע תפקידו בכך, שהחל להשתולל ולהתנגד למעצר. בהמשך, אף תקף הנאשם את השוטר1 בכך שדחף אותו והכה בו במכות אגרוף בכתפו.
בהמשך לאותן נסיבות, על פי הנטען, ניסה הנאשם לתקוף את אנדי קוץ (להלן: השוטר 2") וצנעני איילת (להלן:"השוטרת 3") אשר חשו לעזרתו של שוטר1 בכך, שניסה להדוף אותם והכשילם כאשר ניסו לכבלו בעת שהתנגד לביצוע מעצרו.
בהמשך, טוענת התביעה, איים הנאשם על השוטרים אשר ביצעו את תפקידם כחוק, בכך שאמר:
"שאתלונן נגדם במח"ש והם כבר לא יהיו שוטרים הרבה זמן מאחר והוא יודע שאם מתלוננים על שוטר אפילו תלונות שווא, הקידום שלו נדפק והוא נתקע", וזאת על מנת להקניטם ולהפחידם.
על יסוד עובדות אלו, מייחס כתב האישום לנאשם את העבירות הנגזרות מהן של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, ניסיון תקיפת שוטר לפי סעיפים 273+25 לחוק העונשין ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי לא רק שלא תקף איש מהשוטרים אלא הפך לקורבן שווא של אלימות קשה ומתואמת של מספר שוטרים, על לא עוול בכפו.
בתמצית הייתה גרסתו, כי לאחר ששהה שעה ארוכה בתחנת המשטרה, יושב וממתין באפס מעשה למילוי הטפסים בעניינו, ביקש מהשוטר כוס שתייה. אלא שהשוטר סרב למלא את בקשתו. משנקף הזמן וצימאונו גבר החליט לגשת למכונת שתייה שהייתה ממוקמת מטרים ספורים ממקום מושבו. כשהחל לצעוד לעברה בצעדים מדודים נתקל בדרכו בשוטר1 שניסה למנוע זאת ממנו במפגיע, ולא נרתע לצורך כך אף מלנקוט באלימות קשה נגדו, ללא כל הצדקה, אשר התפתחה, לדבריו, לממדי "קרב" ממש מצידו של השוטר שהפליא בו מכותיו:
"...ואז הרגשתי חבטה בכתף הימני בלי שום התראה. הוא התחיל להיאבק איתי מאחור ולתפוס אותי, ואני באופן אינסטינקטיבי התנגדתי. הוא ניסה להפיל אותי לרצפה. כול הסיפור היה חמש דקות של קרב מצידו. הוא חבט בי אני לא יודע מאפוא הוא קבל את הכוח" (ע"מ 2 לפרוטוקול). בהמשך, הצטרפו, לדבריו, אליו שוטרים נוספים, שתפסו אותו מכול עבר וגררו אותו בכוח ובברוטאליות חזרה לחדר במטרה לכבלו באזיקים, תוך שהם מפעילים נגדו אלימות פיזית ומילולית קשה.
התשתית הראייתית
ראיות התביעה
להוכחת גרסתה הציבה התביעה במרכז ראיותיה את עדויות השוטרים 2 ו-3 שתמכו בעדותו של שוטר1 שעיכב את הנאשם לתחנת משטרת רמת גן, ונכח בחדר בעת שהנאשם קם ועזב את המקום בטרם הסתיים הליך הברור.
להלן תובא התמונה העולה מעדותם של עדי התביעה:
תחילה תידון עדותו של השוטר1
בעמדו על דוכן העדים, תיאר השוטר את השתלשלות הדברים עליהם מתבסס כתב האישום, תוך שהוא קושר באופן ברור את הנאשם לעבירות המיוחסות לו.
לדבריו, ביום האירוע, במסגרת תפקידו כסייר תנועה במרחב דן, עצר את הנאשם, ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן בשעה 17:35, עקב עבירת תנועה של שמשה מנופצת בשני מקומות וחוסר בטסט של כחצי שנה.
השוטר הודיע לנאשם כי הוא מעוכב במרחב דן לצורך בדיקת בוחן רכב והנאשם מילא אחר דרישתו ונסע אחריו לתחנת המשטרה. בעוד הוא יושב עם הנאשם באחד החדרים בתחנה, וממלא את דו"ח העיכוב, קם לפתע הנאשם והחל ללכת לכיוון היציאה. השוטר קרא לו לחזור, אך הוא הרים את ידו לכיוונו בתנועת ביטול והמשיך בדרכו החוצה. בתגובה הודיעו כי הוא עצור בגין סירוב לעיכוב, והושיט את ידו לעבר הנאשם כדי לאחוז בו. הנאשם שניסה להתנגד החל דוחף את השוטר בניסיון להשתחרר מאחיזתו. באותה עת, שוטר 2, שיצא מחדר האוכל, הבחין בנעשה ומיהר לסייע לשוטר1 להשתלט על הנאשם. חרף התנגדותו הובל הנאשם בסופו של דבר בחזרה לחדר. בהמשך, לדברי העד, הוא ניסה לכבול את הנאשם באזיקים, לאחר שהוגדר כעצור, ובשלב זה החלה התנגדותו הפיזית; ידו האחת של הנאשם נכבלה, אך הוא סרב להגיש את ידו השנייה והחל משתולל ומכה בשוטר באגרופים בידו הפנויה. שוטרת 3, ששהתה באותו הזמן בחדר, הזעיקה שני שוטרים נוספים ממשרד הסיור שהצליחו להשתלט על הנאשם למרות התנגדותו.
במהלך רישום הדו"חות על האירוע, פנה הנאשם לעברו ואיים עליו בכך שהוא ידאג לפטרו ויתלונן עליו במח"ש:
"הוא אמר שיש לו הרבה חברים במשטרה ואמר שאם אני הייתי גבר הייתי קורע עכשיו את הניירות והיינו שוכחים מהסיפור" (עמ' 5 ש' 5- 7 לפרוטוקול). משנרגע מעט, הורדו האזיקים מעל פרקי ידיו של הנאשם והוא קיבל כוס משקה.
בשוך הרוחות הודיע העד לנאשם כי הוא עצור בנוסף גם על תקיפת שוטר. בתגובה חזר הנאשם לסורו והחל לצעוק כי אינו חש בטוב וכי הוא לוקה בליבו. בשל תלונותיו הוזמנה לתחנה ניידת טיפול נמרץ של מד"א. כאשר הבחין הנאשם בכניסתה למקום חדל להשתולל, והשים עצמו נירדם. מבדיקות שנערכו לו על ידי רופא מד"א התברר, כי הוא אינו סובל מבעיות בריאותיות בלבו ולא מחבלות כלשהן.
זמן קצר לאחר שניידת מד"א עזבה את המקום, חזר הנאשם לדפוס התנהגותו התוקפני והמשיך להשתולל. לאחר שנרגע קמעה הועבר לחדר החקירות ומשם לזיהוי הפלילי. בדרכו לשם נתקל בשוטר1 והביע בפניו את צערו על המקרה. הוא הוסיף ואמר כי ברצונו לסיים את האירוע בדרך טובה, תוך שהוא נוטל על עצמו את האחריות להתהוותו ומביע חרטה. בתגובה, השיב לו העד כי את הנעשה אין להשיב.
במסגרת עדותו של שוטר1 הוגש דו"ח המעצר של הנאשם (ת/1), בו פורטו נסיבות מעצרו שכללו סירוב לעיכוב וסירוב למעצר תוך תקיפת שוטרים. כמו כן, צוינה בדו"ח תגובתו של הנאשם למעצר:
"אתם תצטערו על זה, אני אתלונן עליכם במח"ש... אפילו אם זה יעלה לי בחיים אני אטפל בך".
כשנדרש השוטר בחקירתו הנגדית לגרסת הנאשם, לפיה חבט בו בגבו לאחר שיצא מהחדר לכיוון מכונת השתייה, הייתה תשובתו כי לדברים אין כל יסוד. כמו כן, הכחיש השוטר מכל וכל את טענת הנאשם, כי לא הייתה בהתנהגותו התנגדות אלימה למעצר ולכבילה באזיקים. בדחותו את גרסת הנאשם עמד השוטר על כך, שהנאשם קיבל לבקשתו שתייה בזמן שעוכב לתחנת המשטרה, והכחיש כי הפעיל מאוחר יותר, בזמן שהנאשם כבר היה עצור, כוח בלתי סביר נגדו במטרה לכבלו באזיקים.
עדות שוטרת 3
בפרשתה העלתה התביעה לדוכן העדים את השוטרת 3, ששימשה ביום האירוע סיירת תנועה, ובמסגרת תפקידה רשמה שני זיכרונות דברים בהם תיעדה את מפגשה עם הנאשם כשהגיע לתחנה בעקבות עבירת התנועה, ובעת מילוי הדו"חות בשעה שקם ועזב את החדר לכיוון היציאה. גרסתה לאופן התפתחות הדברים זהה לגרסת שוטר1, זולת שינויים מינוריים הקיימים מטבע הדברים בין שני אנשים שונים.