הכרעת דין בתיק פ 1044/04

השופט א. ואגו:

 כללי:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירת אינוס בניגוד לסעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין תשל"ז- 1977, וכן עבירה של הדחה בחקירה, בניגוד לסעיף  245 (א) לחוק הנ"ל, כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כלפי המתלוננת ש.ש, ילידת 1984, בלילה שבין  16 ל -17 בדצמבר 2004 (האינוס), וביום 17.12.04 (ההדחה).

מרבית העובדות הצריכות לפרשה זו, אינן במחלוקת, והשתלשלות העניינים, כפי המפורטת בגרסת המתלוננת, מוסכמת, ברובה, ומקובלת על הנאשם, אשר גם לגרסתו קיים במועד הרלוונטי, מגע מיני, עם המתלוננת, אלא שלטענתו נעשה הדבר בהסכמתה ומתוך שיתוף פעולה מלא מצידה.

גדר המחלוקת המרכזי, ומכאן גם עיקר עיסוקה של הכרעת דין זו, הינו, איפוא, בשאלה האומנם בעילת המתלוננת בידי הנאשם, במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, נעשו שלא בהסכמתה, ובניגוד לרצונה, כפי שהיא טוענת.

כתב האישום:

האישום הראשון, שעניינו עבירת האינוס, מפרט כי בתחילת דצמבר 2004, פגש הנאשם במתלוננת, בתחנת דלק ביציאה מאשקלון שם ישבה היא ושתתה עם חברותיה, והוא ביקש את מספר הפלאפון שלה, אך היא סירבה.

הנאשם הצליח להשיג את המספר, התקשר אליה וביקש לפוגשה, וביום 16.12.04, היא נאותה לכך והסכימה לבלות עימו במועדון באשקלון בשם "שאנטי".

בערבו של יום זה, סמוך ל 22:30, הנאשם אסף את המתלוננת מביתה ברכבו, ובאומרו שעליו להתקלח טרם הבילוי, נסע עימה לדירתו, וכאשר שניהם עלו למעלה הוא הראה לה נחש שגידל, והמתלוננת נבהלה ויצאה מהדירה. לאחר מכן שניהם נסעו למועדון, שתו ובילו.

במהלך הבילוי התרגז הנאשם על כך שהמתלוננת קיבלה שיחות למכשיר הפלאפון שלה, והוא לקח ממנה את המכשיר, הכניסו לכיסו וסירב להחזירו לה. השניים המשיכו לבלות במועדון עד סמוך לשעה 02:00, כאשר היא רצתה ללכת מהמקום, אך כאשר ביקשה מהנאשם להסיעה לביתה, הסיעה שוב לדירתו, ובהגיעם לשם, משך אותה מהרכב לדירה, אף שהיא ביקשה שיקח אותה לביתה.

בדירת הנאשם הוא משך את המתלוננת לחדרו, דחף אותה והשכיבה על המיטה, הפשיט אותה בכח ממכנסיה ומתחתוניה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בניגוד להסכמתה, כאשר היא מבהירה לנאשם שאינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין, בוכה ואומרת לו שמעשיו מכאיבים לה, ומבקשת שיחזירה לביתה, אך הוא המשיך במעשה הבעילה עד שהגיע לסיפוקו.

לאחר מכן, בעוד המתלוננת בוכה, היא התלבשה, והנאשם הסיעה לביתה.

באישום השני, נטען, כי ביום 17.12.04,  הסדיר ידיד של המתלוננת ושל אחיו של הנאשם, מפגש בין המתלוננת לנאשם, שהתקיים ברכבו של הידיד, ובסיומו, לאחר שהמתלוננת טענה כי הנאשם אנס אותה, והוא הכחיש זאת, הוא אמר לה "תיזהרי לספר את מה שדיברנו עליו ושזה ישאר בינינו".

מכאן האישום שעניינו הדחה בחקירה.

כאמור, תשובת הנאשם על כתב האישום, היתה בכך שאכן קויימו יחסי מין בינו למתלוננת, אך הם היו בהסכמה, ואף "יותר מפעם אחת באותו ערב", ומאוחר יותר הוברר שכוונתו לכך שהתבצעו בדירה, לגרסתו, שני אקטים מיניים בהפרש זמן קצר זה מזה, שניהם בהסכמה, לטענתו.

הנאשם גם כפר בעבירת ההדחה בחקירה שיוחסה לו.

מערך הראיות:

מטבע הדברים, וכאשר לא היו עדים למעשה המיני בין המתלוננת לנאשם, ביקשה התביעה לבסס את ראיותיה על עדות המתלוננת, שלה ביקשה למצוא חיזוקים חיצוניים, ובנוסף לעדות זו, הובאו, מטעם התביעה, אותו ידיד שהסדיר את הפגישה בין הנאשם למתלוננת למחרת האירוע, אברמוביץ לייזר, אחיו של הנאשם, חיים עזרן, אשר בפניו הטיחה המתלוננת למחרת בבוקר, כי הנאשם אנס אותה, ובת דודתה, אני בר ששת, אשר לה סיפרה המתלוננת, לדבריה, על האונס למחרת, וכן העידה החוקרת, מאיה אזרד, אשר טיפלה בחקירה, וערכה את העימות בין המתלוננת לנאשם.

כן הוגשו מטעם התביעה, מסמכים שונים, ובהם דוח"ות זכ"ד שנערכו על ידי אנשי משטרה במהלך החקירה,  דו"ח העימות וקלטת וידיאו, והוגשה אמרת הנאשם מיום 20.12.04 (ת/9).

הנאשם העיד להגנתו, וסניגורו הגיש את אמרות המתלוננת מהתאריכים  18.12.04 (נ/1),               ו-21.12.04 (נ/2), וכן הועלו לדוכן העדים עדי הגנה  מטעמו, ובהם חי ברון, שהיה חברה של המתלוננת בעת הרלוונטית, נועם מארד, שהיה עד לשלב הבילוי במועדון, יוסף עזרן, אחי הנאשם, וחברתו דאז, לירן ציוני, שנכחו בדירה , בחדר אחר, בליל האירוע, וצחי חדריאן, שהיה לכאורה עד לשלב שבו הנאשם והמתלוננת עלו לדירה עם שובם מהמועדון.