א. כתב האישום
1. בתאריך 1.9.04 נחנקה למוות הגב' פלונית (להלן: "המנוחה"). גופתה נמצאה בדירתה, שרועה על רצפת חדר השינה שלה. הגופה וסביבתה היו מגואלות בדם.
בפרוזדור הדירה, שרוע על הרצפה, נמצא הנאשם, בעלה בנפרד של המנוחה, מתבוסס בדמו ועל גופו, חתכים ופצעים, שמקורם בדקירות סכין. הנאשם היה במצב קשה, קריטי והובהל לבית החולים, שם קיבל טיפול רפואי.
2. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). בנוסף, מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק.
3. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בני הזוג חיו בנפרד והיו מצויים בהליכים משפטיים.
עובר ליום 1.9.04 הוטל עיקול על משכורתו של הנאשם, המשמש כ**** וזאת, על יסוד בקשת המנוחה, אשר טענה כי הנאשם אינו עומד בתשלום המזונות, לה ולילדיה. כתוצאה, פוטר הנאשם מעבודתו. הדבר עורר את זעמו. הנאשם פנה לבית המשפט בבקשה לביטול העיקול וביום 1.9.04 ביקש לברר במזכירות בית המשפט מה עלה בגורל בקשתו. עד לשעות הצהרים, לא נענה.
4. בשעה 13:00 או בסמוך לה, פנה הנאשם ביחד עם בנו ע' בן ה- 5, לבית המנוחה. בדרכו, רכש בחנות "כלבו" סכין. סמוך לאחר הגיעו לדירת המנוחה (להלן: "הדירה"), התגלע ויכוח בינו לבין המנוחה, אשר בעקבותיו, הורה הנאשם לבתו, ש' בת ה- 11 לקחת את אחיה, ע' וללכת לבית אמו, סבתם של הילדים, המתגוררת בסמוך. זו סירבה, אולם הנאשם הורה לה לעשות כן ולאחר צאת הילדים מהדירה, הוא נעל את דלת הכניסה.
הנאשם חנק את המנוחה למוות. במהלך האירוע, בשלב שאינו ידוע לתביעה, הנאשם דקר עצמו בסכין שרכש.
אלו העובדות המתוארות בכתב האישום.
5. נקדים ונאמר, כי אין חולק על כך שהמנוחה נחנקה למוות בידי הנאשם.
המחלוקת סבה על הנסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע מעשה ההמתה.
הנאשם טוען, כי המנוחה תקפה אותו באמצעות הסכין והוא התגונן מפניה ובתוך כך, גרם שלא במזיד, למותה.
למצער, טוען הנאשם, כי מותה של המנוחה נגרם שלא מתוך כוונת תחילה ולפיכך, אין להרשיעו בעבירה של רצח, אלא בעבירה שעניינה הריגה.
6. התביעה טוענת כי הנסיבות שהוכחו, מלמדות על כך שהנאשם תכנן את מעשה ההמתה, הכין את הנדרש לשם ביצועו ומעשיו מצביעים על כוונתו לגרום למותה של המנוחה. לטענתה, בד בבד עם מעשה ההמתה, ביקש הנאשם לשים קץ לחייו, באמצעות דקירות שדקר את עצמו, ברם הדבר לא עלה בידו.
ב. רקע
1. הנאשם והמנוחה היו נשואים זה לזו. לבני הזוג שלושה ילדים, ר', אשר במועד הרלבנטי היה כבן 17, ש' בת 11.5 וע' בן 5.
שנתיים קודם ליום האירוע, עזב הנאשם את ביתם המשותף, על רקע יחסים קשים ועכורים בין בני הזוג, אשר ניהלו הליכי גירושין, בבית הדין הרבני.
2. הנאשם התגורר עם חברתו, הגב' ת.ק (ע"ת 8) ועבד כ**** בשכר. משכורתו שולמה על ידי בעל המונית.
3. בתאריך 27.8.04 התחוור לנאשם, כי הוטל עיקול על משכורתו, לבקשת המנוחה, על יסוד טענתה, כי לא שילם את מזונותיה. מעסיקו הודיעו, כי בשל הטלת העיקול וכל עוד יעמוד בתוקפו - עבודתו תופסק בשל החשש שמא יוטל עיקול אף על המונית שבבעלותו.