פ
בית משפט השלום באר שבע
|
1008-03
10/10/2006
|
בפני השופט:
נ. אבו טהה
|
| - נגד - |
התובע:
לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע
|
הנתבע:
1. בלחנס קרן - כתב האישום נמחק
2. אביסרור מזל
עו"ד אלקרינאוי יונס - ס.צ
|
| הכרעת דין |
בהמשך להחלטתי מיום 03.10.06 לפיה הוריתי על זיכוייה של הנאשמת מחמת הספק, להלן נימוקיי:
כתב האישום ייחס לשתי הנאשמות עבירה של ניסיון להספקת סם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 25 לחוק העונשין.
על פי כתב האישום מיוחס לנאשמות כי בתאריך 17.09.01 סמוך לשעה 15:00 במעצר נגב בבאר-שבע, הנאשמות ניסו לספק סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 20 גרם ו-20 טבליות סם מסוג MDMA(להלן: הסם) לעצור בשם חביב אלמקייס שהיה כלוא אותה עת במעצר נגב (להלן: העצור), בכך שהנאשמת מס' 2 ביקשה מהנאשמת מס' 1 להעביר את השקית שהכילה בתוכה את הסם לעצור.
במועד האמור לעיל ניסתה הנאשמת מס' 1 להעביר את השקית שהכילה בתוכה את הסם לעצור.
הנאשמת בישיבת המענה באמצעות בא כוחה לא חלקה על עובדות כתב האישום. אמנם חלקה על ידיעתה שהציוד שהעבירה באמצעות הנאשמת 1 הכיל סם.
לטענתה, העצור התקשר אליה ביום 17.09.01, וביקש כהרגלו כי תביא לו "ציוד" לבית המעצר. עוד ביקש ממנה כי תעביר לו שקית שיביא עבורו בן של חבר שלו לתא המעצר. היא קיבלה את השקית לידיה מידי נער שתיאר העצור, והלאה שלחה את הציוד והשקית לעצור באמצעות אחייניתה, הנאשמת 2.
המאשימה בחרה במהלך ההליכים למחוק את כתב האישום כנגד הנאשמת 1.
לאור האמור לעיל, המחלוקת נשוא תיק זה מצומצמת איפוא, ונוגעת לשאלת קיוומו של היסוד הנפשי. הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומו של היסוד העובדתי, דהיינו כי הסם שהוסלק בנעליים ששלחה הנאשמת 1 באמצעות הנאשמת 2 נתפס על ידי המשטרה.
דיון ומסקנות
מטעם המאשימה העיד השוטר חיים שדה, המשמש כראש משמרת בבית המעצר נגב בעת הרלוונטית (17.09.01). בעדותו מסר:
"הגיעה לבית המעצר מישהי עם שקית ניילון ועוד כמה דברים וביקשה להכנס לעצור בשם חביב. ערכתי בדיקה לציוד, והיה קרטון חדש של נעליים. אני זוכר ריח של דבר מגע עולה מהנעל. מיששתי את הסולייה ופתאום הרגשתי בליטה. פתחתי את הסולייה של הנעליים ומצאתי כדורי אקסטזי וקנבוס. הבחורה אמרה כי קיבלה את הציוד מדודה שלה (הנאשמת 2) עבור חביב אלמקייס."
בחקירתו הנגדית אישר העד כי רק חשדו עלה רק לאחר שמישש את הנעליים וחש בליטה, ועל כן פתח את הסולייה שהייתה דבוקה ומצא את הסם. גם אישר כי אילולא הבליטה ופתיחת הסולייה לא היה ניתן לדעת שמוסלק סם בנעליים.
עוד מטעם התביעה העיד השוטר יגאל סטמקר שגבה את אמרתה של הנאשמת שסומנה ת/2.
בחקירתו הנגדית אישר כי לא בדק את גרסת הנאשמת בכל הנוגע לאותו נער שהביא את השקית עם הנעליים על אף שמסרה לו הנאשמת את מספר הפלאפון ממנו התקשר הנער וזאת מאחר ולטענתו הוא לא האחראי על קביעת פעולות החקירה אלא סך הכל נתבקש לגבות את אמרת הנאשמת ותו-לא.
הנאשמת בת/1 מיום 17.09.01 בשעה 21:00, מסרה בין היתר:
"הציוד הזה לא שייך בכלל לאחי. הוא שייך למישהו שיושב איתו בתא המעצר. אתמול התקשר אלי אחי מהמעצר בשעה 14:00 לערך, אמר לי ש'יבוא ילד וייתן לך שתי שקיות, ותביאי לי אותם למעצר'... אז בשעה 17:00 לערך הגיע בחור כבן 15-16 וזה אחרי שהתקשר לפאלפון שלי מספר 569783-050. בזמן הזה הייתי בבית החולים יחד עם אמא שלי, ואז אמרתי לו להגיע לשם והוא הגיע ונפגשנו בכניסה לחדר המיון. הוא הגיע וחזר באותה מונית אחרי שמסר לי שתי שקיות... מאחר ולא הספקתי אתמול להביא לו את הציוד (לאחי) התקשרתי לאחיינית שלי (הנאשמת 1) וביקשתי ממנה למסור לחביב את הציוד במעצר... הציוד מאתמול עד היום היה אצלי בבית... מה שזכור לי ראיתי שיש בציוד שתי חולצות, נעליים בתוך קופסה, ולא נגעתי בזה בכלל." לשאלת החוקר מדוע בחרה לשלוח את הציוד עם האחיינית שלה השיבה "בגלל שהייתי עסוקה לרגל החג ורק אני ואחיינית שלי נוהגות להביא ציוד משך שמונה חודשים בהם חביב היה עצור.
הנאשמת בחרה להעיד ובעדותה בפניי חזרה על אמרתה בת/1 וגם בחקירתה הנגדית חזרה והכחישה ידיעה כלשהי אודות המצאות סם מוסלק בתוך סוליית הנעליים שהיה בין הציוד שאישרה את קבלתו מנער פלוני עבור אחר השוהה עם אחיה במעצר.
יסודותיה של ההחזקה הקונסטרוקטיבית ("ידיעה" ו"הסכמה") לשונה המפורשת של הסיפא מציגה שני תנאים בסיסיים לקיומה של ההחזקה הקונסטרוקטיבית והם "ידיעה" ו"הסכמה".
"ידיעה" - בדבר עצם הימצאות הדבר בהחזקתו האישית של אחר, ו"הסכמה" - להחזקתו של הדבר על ידי אותו אחר, כאשר "הסכמה" - כך יש להבין - נעוצה ב"זיקה" שיש למסכים לסם המוחזק כך.