השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
הקדמת דברים:
1. בליל ה-25/5/05 פרצה שריפה בדירתו של יצחק קיסילב ז"ל (יליד 1924, להלן: "המנוח") וכוחות ההצלה שבאו למקום מצאו את המנוח מוטל על הרצפה, סמוך למיטתו בחדר השינה. המנוח שהיה מפויח כולו, נלקח לביה"ח ברזילי באשקלון ונפטר למחרת, 26/5/05 בשעה 15:45.
תחקור ראשוני אצל השכנים, שספרו שהנאשמת ביקרה את המנוח פעמים רבות וגם זמן קצר לפני ההצתה, ועיון בשיחות הטלפון של המנוח, הוביל את החוקרים אל הנאשמת. כבר למחרת הארוע, ועוד לפני פטירתו של המנוח, נעצרה הנאשמת וכוויות שנמצאו על ידיה ורגלה החשידו אותה במעשי ההצתה והרצח. לאחר חקירה מאומצת - אף הודתה הנאשמת בהצתה, ובתאריך 14/6/05 הוגש כנגדה כתב האישום, שתוקן בתאריך 15/12/05 על ידי הוספת שני אישומים נוספים.
2. באישום הראשון של כתב האישום המתוקן (בנוסחו האחרון) נטען, כי בתאריך 16/5/05 או זמן קצר קודם לכן, החליטה הנאשמת להצית את דירתו של המנוח ולגרום למותו. לשם כך, רכשה הנאשמת ביום 16/5/05בנזין מסוג 96 אוקטן בתחנת הדלק "פז ברורים", תמורת 20.10 ש"ח, והחזיקה אותו בבקבוק פלסטיק.
בתאריך 25/5/05, בין השעות 21:30 ל-22:00, הגיעה הנאשמת לדירתו של המנוח ברח' אורט 28 באשקלון (להלן: "הדירה"), ובסביבות השעה 22:25, כאשר המנוח שכב על מיטתו, שפכה בנזין מהבקבוק על מיטתו של המנוח וסמוך לה וכן בכניסה לדירה. לאחר מכן, נטלה הנאשמת גפרורים שהיו בדירה, הצליחה להדליק גפרור אחד ובאמצעותו הציתה את הבנזין ששפכה על המיטה ולידה ובכניסה לדירה. מהאש שפרצה נכווה המנוח על פני כמעט 100% משטח עורו, וכוויות אלה גרמו למותו. ההצתה אף גרמה נזק לדירה, כאשר הקירות והרהיטים כוסו בפיח. בנוסף, גם הנאשמת נכוותה בידיה וברגלה מהאש שפרצה.
לאחר ההצתה - עזבה הנאשמת את הדירה בלא להזעיק עזרה.
לאור כל האמור נטען, כי הנאשמת הציתה את דירת המנוח בכוונה לפגוע במנוח ולגרום למותו, וכי המיתה את המנוח בדם קר, לאחר שהחליטה לעשות כן ובנסיבות בהן יכלה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיה ולאחר שהכינה עצמה להמיתו והכינה מכשיר לעשות זאת. לכן, יוחסה לנאשמת באישום זה עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולחילופין, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק הנ"ל. כן, יוחסה לנאשמת עבירה של הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין.
באישום השני שבכתב האישום המתוקן נטען, כי במהלך חודש יוני 2004 נטלה הנאשמת מסמך שקרוי "דפלומה של המרכז להדרכה מקצועית" והדביקה עליו מדבקות ועליהן כיתוב כלשהו. נטען, כי במעשים אלה יצרה הנאשמת מסמך לפיו כביכול סיימה תואר ראשון במרכז להדרכה מקצועית של אוניברסיטת בר-אילן, וכי יצרה את המסמך האמור כדי שתוכל להציגו בפני בעלה, אלכסנדר זורין, כהסבר לכספים שהייתה זקוקה להם וכהסבר לשעות המאוחרות בהן חזרה הביתה.
הנאשמת הציגה את המסמך לבעלה כהוכחה לכך שלמדה.
נוכח מעשים אלה, יוחסה לנאשמת עבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 428 אמצע לחוק העונשין.
כבר כאן אציין, כי סעיף החוק הנכון, תחת הכותרת "זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר" הינו סעיף 418 אמציעתא, ולא 428 שעניינו - סחיטה באיומים (הסעיף הנכון, אגב, צויין באישום השלישי - דלהלן, כאשר בסיכומים נפלה טעות על טעות ונתבקשנו להרשיע את הנאשמת באישום השני בעבירה לפי סעיף 415 אמציעתא כאשר עבירה זו עניינה קבלת דבר במרמה - ולה רישא וסיפא בלבד. הסניגור, אגב, בסיכומיו, כלל אינו מתייחס לעבירות נשוא האישומים השני והשלישי פרט לבקשה לזכות הנאשמת מאישומים אלה בהיותם "זוטי דברים" - סתם ולא פירש. לסעיפים
בכל מקרה, לא התייחס). עוד אציין, כי ניתנה לנאשמת האפשרות להתגונן בפני עבירה זו, וממילא בחרה להודות בעובדות נשוא אישום זה (והאישום השלישי).
באישום השלישי שבכתב האישום נטען, כי הנאשמת עבדה כסייעת במרפאת שיניים של ד"ר אליאן ינקוביץ באשקלון ושכרה לא עלה על 1,500 - 1,700ש"ח בשנת 2005 ובשנת 2004 שכרה לא עלה על 2000ש"ח.
נטען, כי במועדים שאינם ידועים במדויק, שינתה הנאשמת את תלושי השכר שקיבלה ורשמה, במקום המיועד לסכום נטו - סכום שונה ממה שקיבלה באמת: בחודש 6/04 שינתה הנאשמת את שכרה מ-1433.46ש"ח ל-5,367ש"ח; בחודש 7/04 שינתה הנאשמת את שכרה מ-1266.90ש"ח ל-6893.00ש"ח; בחודש 1/05 שינתה הנאשמת את שכרה מ-1266.30ש"ח ל-6,893ש"ח; בחודש 2/05 שינתה הנאשמת את שכרה מ-1,798.92ש"ח ל-5,367.00ש"ח; בחודש 3/05 שינתה הנאשמת את שכרה מ-1,524ש"ח ל-8,580ש"ח.
נטען בכתב האישום, כי הנאשמת עשתה כל זאת על מנת שתוכל להציג את שכרה בבנקים שונים כגבוה ממה שהוא באמת, על מנת שאותם בנקים יאשרו לה הלוואות. ואכן, הנאשמת הציגה את התלושים הנ"ל בבנק כהוכחה לגובה שכרה, דבר שידעה שאינו אמת, וקיבלה - על יסוד תלושים אלה - הלוואות.
לפיכך, באישום זה יוחסה לנאשמת עבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין ועבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק.
3. הנאשמת כפרה במיוחס לה באישום הראשון וטענה, במענה המפורט לכתב האישום שהגיש בא כוחה, כי הכירה את המנוח בהיותה סייעת במרפאת שיניים. בחודש ספטמבר 2004 או בסמוך לכך, הזמין המנוח את הנאשמת, בתחבולה, לדירתו ושם אנס אותה תוך שימוש בכוח. לאחר מכן, הטיל המנוח אימה על הנאשמת וסחט אותה מינית תוך איום בפרסום שיפגע בנישואיה ובפרנסתה, ותוך איום שיפגע מינית בבנותיה הקטינות, ומסר לנאשמת פרטים מדוייקים, שהצביעו על כך שבנותיה נמצאות תחת מעקב של המנוח עצמו או של אדם מטעמו.
הנאשמת הודתה, כי רכשה כמות מסויימת של בנזין, אך טענה שעשתה זאת כדי להגן על עצמה וליצור מעין הפרדה של אש בינה לבין המנוח, לאחר שהתכוונה לבקש ממנו שיניח לה, וחששה לתגובה אלימה ממנו.