הכרעת דין בתיק הע"ז 2884-09

1.         בפתח הדברים אודיע כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

2.         המאשימה הגישה כנגד הנאשמת, כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים לפי סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991.

3.         ואלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שעלו מהראיות והעדויות שהוצגו בפני:

א.        ביום 19.3.03 בשעה 9:35 במהלך ביקורת באתר בראשל"צ בצומת הרחובות נורדאו ורוטשילד, נמצאו שני עובדים זרים המבצעים עבודות טפסנות ותיקונים בבניין.

ב.         העובדים הזרים לא היו אזרחי או תושבי ישראל ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת. שני העובדים שנמצאו באתר היו: kaya mesut ו- kaygusuz abdullar, אשר זוהו עפ"י מספרי הדרכון, כפי שפורט בטופס רשימת העובדים.

ג.         הנאשמת ביקשה ביום 25.11.04 להישפט על הקנס המנהלי שהוטל עליה בגין האירוע בהודעה מיום 27.10.04.

ד.         כתב האישום הוגש כנגד הנאשמת רק ביום 14.12.08 למעלה מחמש שנים מהאירוע הנטען וממועד בקשת הנאשמת להישפט על הקנס המנהלי.

4.         הנאשמת באמצעות מנהלה ובעליה מר גניש אלון, טענו במספר דיונים שנקבעו להקראה כי יש למחוק את ההליך כנגדה מאחר והנאשמת לא העסיקה את העובדים ובשל כך ניתנה אפשרות למאשימה לבחון שוב את טענות הנאשמת, אשר עיקרה הייתה טענת התיישנות.

            המאשימה בדיון ההקראה טענה כללית כי טענת ההתיישנות נבדקה וכי המאשימה עומדת על המשך ההליכים בתיק.

            בהקראה טען מר גניש  בשם הנאשמת פעם נוספת את טענת ההתיישנות וכפר בעובדות כתב האישום וטען כי הם לא היו עובדיו.

5.         בתיק זה התקיימו שני דיוני הוכחות.

            העידו מטעם המאשימה מר אהרונוב רפאל - מנהל העבודה באתר אשר פרטיו נרשמו ואשר נחקר בעת האירוע באתר. חקירתו הוגשה וסומנה מא/1.

            מר עמיאל יהודה מפקח מטעם משרד התמ"ת שהגיש את תאור המקרה ורשימת העובדים - (מא/2 ו- מא/3).

            מר טובי ציון שימש מפקח וניסה לגבות עדות של טולדנו רפאל.

            מטעם הנאשמת העיד מר גניש אילן.

6.         כבר בסיום דיון ההוכחות הראשון, לאחר שנשמעו כל עדויות המאשימה והוגשו  כל ראיותיה, ניתנה המלצתי כי על המאשימה לשקול חזרה מכתב האישום בשל העדר הזיכרון של עדיה, בשל חלוף הזמן, של העדר ראיות הקושרות ולו באופן קלוש כי העובדים שנמצאו באתר הועסקו ע"י הנאשמת.

            למרות המלצתי זו, המאשימה המשיכה בהליך ונשמעה עדות מנהל הנאשמת וכן סיכומי הצדדים בעל-פה.

7.         בטרם אפנה לדיון בטענות הצדדים לגופן, מן הראוי שאדון בשאלת ההתיישנות אשר עלתה ע"י מנהל הנאשמת בעת ההקראה ומאחר ולא היתה מיוצגת , לא נטענו טענות משפטיות לגופן בטרם ההקראה, אלא אלו נדחו להליך.

            בסיכומי הנאשמת עלתה הטענה בדבר, התיישנות העבירה המיוחסת לנאשמת. ברי כי הצדק בענין זה עם הנאשמת וכל זאת, רק מהעובדות והמסמכים שהוגשו לבית-הדין.