הכרעת דין בדבר פיגוע הירי בו נרצחו ונפצעו במכוניתם בני משפחת צור

הנשיא סא"ל צבי לקח:

ביום 11.12.96 בוצע פיגוע ירי, במסגרתו נורו יריות לעבר רכב בו נסעה משפחת צור מכיוון היישוב דולב לכיוון היישוב בית אל. כתוצאה מהירי נרצחו איטה צור ז"ל ובנה אפרים צור ז"ל, וכן נפצעו יואל צור, בעלה של איטה ז"ל, ושניים מילדיהם, תמר ואביטל, עת נסעו ברכבם.

כתב האישום

כתב האישום נגד הנאשם כולל חמישה פרטי אישום. ארבעה מתוכם עניינם, כך על פי כתב האישום, הצטרפותו של הנאשם לחולייה צבאית של ארגון החזית העממית בשנת 1996, ויציאתו לביצוע הפיגוע הקטלני המתואר לעיל, במסגרת פעילותו באותה חולייה. מיוחס לנאשם כי יצא יחד עם אברהים עלקם ועבד אל נאצר קייסי לביצוע הפיגוע האמור. הנאשם שימש כנהג הרכב והסיע את חבריו לצומת סורדא. כאשר הגיע רכבה של משפחת צור ועצר בצומת סורדא, עצר לידו הנאשם את הרכב בו נסעו הוא וחבריו, ושני חבריו פתחו באש אוטומטית ממרחק של 7 מטרים לעבר בני משפחת צור. לאחר מכן נמלטו הנאשם וחבריו מהמקום.

פרט האישום החמישי מייחס לנאשם עבירה של החזקת אמל"ח, בכך שהחל משנת 2002 ועד למעצרו החזיק ברשותו אקדח מסוג סטאר בקוטר 9 מ"מ.

ניהול התיק

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי לא היה מעורב כלל באירוע הרצח. בעקבות הסכמות דיוניות בין הצדדים, הוגש חומר הראיות הנוגע לתיק הפ"א המתייחס לזירת הרצח וממצאיה, כמו גם חומר הראיות הנוגע לתפיסת האקדח.

הראיות שנדרש בית המשפט לשמוע, בעקבות הסכמות דיוניות אלה, היו עדותו של אברהים עלקם, אשר היה על פי כתב האישום שותפו של הנאשם באירוע הרצח, ועדות גובה אמרתו לאור היותו של אברהים עלקם עד עויין לתביעה. כמו כן העיד גובה אמרתו של הנאשם.

הנאשם בחר שלא להעיד במסגרת פרשת ההגנה, אולם הוסכם עם התביעה כי הימנעותו מלהעיד לא תשמש תוספת ראייתית נגדו.

טיעוני הצדדים

התביעה הצבאית ביקשה להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בהסתמך על אמרתו המשטרתית, לה סברה כי יש לתת את המשקל המלא. כמו כן, נטען כי אמרה זו תואמת את הממצאים בזירת העבירה ואת עדויות הקורבנות. בנוסף לכך, נטען בסיכומי התביעה כי יש להעדיף את אמרתו המשטרתית של אברהים עלקם על פני עדותו בפנינו, ואמרה זו מהווה תשתית ראייתית תומכת נוספת בראיות התביעה.

ההגנה טענה כי יש להעדיף את עדותו של אברהים עלקם בבית המשפט על פני אמרת החוץ שנתן במשטרה. לטענתה, עדותו בבית המשפט הייתה אמינה והגיונית, ואין לסמוך על גובה האמרה. עוד נטען כי אם היו נערכות בדיקות נוספות בידי המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה (מז"פ) היה בכך כדי לשפוך אור על האירוע, והדבר מעורר ספק באשר לאשמת הנאשם. כן נטען כי הדברים שמסרו הנאשם וחברו לא היו בגדר פרטים מוכמנים, אלא דברים שהיו ידועים לכל בשלב בו נחקרו השניים, ועל כן אין לייחס לדבריהם משקל רב. עוד הועלו טענות לגבי משפטו של הנאשם ברשות הפלסטינית, ונטען כי לא הוענק לו שם משפט הוגן, ובכל מקרה מחויבת ישראל להכיר בגזר הדין שניתן לו שם. לחלופין נטען כי הנאשם לא היה מודע לכוונת הירי של חבריו, אלא היה רק נהג במסגרת האירוע. לחילופי חילופין נטען כי הנאשם היה מודע רק לכוונה לבצע פיגוע ירי אבל לא לכוונה לגרום למותם של שני בני משפחת צור, ולכן אין לו היסוד הנפשי הנדרש בעבירה של גרימת מוות בכוונה.

נדון תחילה בראיות הנוגעות לאירוע הרצח, ולאחר מכן נבחן את הראיות בנוגע לפרט האישום החמישי.

אירוע הרצח - פרטי האישום הראשון עד הרביעי

כאמור, ארבעת פרטי האישום הראשונים עוסקים באירוע הרצח. פרט האישום הראשון מתאר את השתלשלות העניינים אליבא דתביעה, ומייחס לנאשם אחריות לגרימת מותו בכוונה של אפרים צור ז"ל. פרט האישום השני עד הרביעי מייחסים לנאשם אחריות למותה של איטה צור ז"ל (פרט שני), לפציעתם של יואל, תמר ואביטל (פרט שלישי) וחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, היא ארגון החזית העממית (פרט רביעי); והכול בהסתמך על העובדות שתוארו בפרט הראשון.

כפי שציינו לעיל, לא הייתה מחלוקת אמיתית על התרחשותו של אירוע הרצח, וגדר המחלוקת נגע למעורבותו של הנאשם באירוע זה. לפיכך נבחן להלן את הראיות הקיימות בתיק הקושרות את הנאשם למעשה מיוחס לו.

עדותו של אברהים עלקם

עד זה נשאל על מעורבותו בפיגוע הירי שבוצע בשנת 1996. לטענתו, הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית אולם הוא כלל אינו קשור לאירוע. לדבריו, הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית כשעיר לעזאזל, וכל חטאו היה בכך שעבר בסמוך למקום התרחשות הפיגוע.

העד נשאל מה ראה כשעבר במקום, וענה כי לא ראה דבר, אלא רק שמע יריות. כשנשאל לתגובתו לכך שבאמרתו המשטרתית נכתב מפיו שהשתתף עם הנאשם באותו פיגוע, ענה כי לא השתתף, הכחיש כי אמר את הדברים במשטרה, והכחיש כי דובר בחתימתו על האמרות.