הכרעה בתביעה לצו קיום צוואה

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה לצו קיום צוואה המסתמכת על מסמך משנת 2004 והתנגדות לה, ומנגד תביעה לתת צו קיום צוואה של המנוחה משנת 2003 והתנגדות לה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. המנוחה, ר.א ז"ל, שנשאה ת"ז .... (להלן: "המנוחה"), הלכה לעולמה ב- 27/05/13 בהיותה אלמנה.

2. המנוחה הותירה אחריה מסמך בכתב יד (סומן מוצג בימ"ש/1), לכאורה מתאריך 05/12/04, ונכדיה (ילדי בתה שנפטרה בשנת 2001) ביקשו לראות מסמך זה כצוואה וביקשו צו קיום (ת"ע 45145-02-15) (להלן: "התובעים").

3. בנה של המנוחה, הגיש התנגדות לבקשת צו הקיום בת"ע 45664-02-15 (להלן: "הנתבע").

4. בהתנגדותו טען הנתבע, כי אין המדובר כלל בצוואה, אין במסמך תאריך ברור, היא נעדרת תרגום נוטריוני, ולטענתו המדובר ב"פתק" אשר הוא מצא בין כליה של המנוחה, אשר איננו עונה כלל להגדרת צוואה, והמנוחה כלל לא חתמה על המסמך, ויש בו פגמים רבים.

5. הנתבע הגיש מצדו, בקשה לקיום צוואת המנוחה מתאריך 23/03/03 בת"ע 10603-11-13, אשר בה הוא הזוכה העיקרי.

6. התובעים הגישו התנגדות לצוואה זו (ת"ע 10643-11-13).

7. בהתנגדותם טענו נכדי המנוחה, כי המנוחה לא ידעה כלל קרוא וכתוב בעברית, היא כתבה וקראה רק ברומנית, וכי יש צוואה מאוחרת לצוואה זו משנת 2004, ולטענתם, ספק אם המנוחה הבינה על מה היא חותמת, וכי לא הבינה כלל את משמעות הצוואה. ועוד טענה