אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכ"ד לשותף לחטיפתו ורציחתו של אליהו אשרי ז"ל

הכ"ד לשותף לחטיפתו ורציחתו של אליהו אשרי ז"ל

תאריך פרסום : 09/12/2008 | גרסת הדפסה
ת
בית הדין הצבאי המחוזי י ה ו ד ה
4676-06
24/09/2008
בפני השופט:
1. הנשיא: סא"ל צבי לקח
2. סא"ל רונן עצמון
3. רס"ן מנחם ליברמן


- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן מיטל זריהן
הנתבע:
בסאם שפיק עטיה אכתיע ת.ז 914283734/ שב"ס
עו"ד עלי ערמין
עו"ד אשרף סיף
הכרעת דין

הנשיא סא"ל צבי לקח:

כתב האישום נגד הנאשם כולל שמונה פרטי אישום שונים, אשר המשמעותי והחמור שבהם הוא פרט האישום השמיני, המייחס לנאשם שותפות בחטיפתו וברציחתו של אליהו אשרי ז"ל. יתר העבירות עניינן, על פי כתב האישום, חברות בחוליה צבאית, ופעילות במסגרתה שכללה ביצוע פיגועים שונים - בעיקר פיגועי ירי.

ההליכים בתיק

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, כיוון שלטענתו, לא היה לו כל קשר לרצח או לאירועים האחרים המיוחסים לו. במסגרת ניהול המשפט, נשמעו עדויותיהם של ווסאם (המכונה ליילי) אבו רגילה (להלן - ליילי), אייהם (המכונה - חומיני) כמאמג'י (להלן - חומיני) וחמזה טקטוק (להלן חמזה). כמו כן נשמעו גובי אמרותיהם של עדים אלה, לאחר שהתביעה ביקשה להגיש את אמרותיהם בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. מלבד עדים אלה, הוגש יתר החומר הראייתי מטעם התביעה בהסכמת הסניגור. חומר זה כלל  עדויות משטרתיות של מעורבים אחרים באירוע, אשר הוסכם כי לא הכירו כלל את הנאשם ולא היו בקשר איתו, וכן החומר הראייתי הנוגע להוכחת מותו של הקורבן, אליהו אשרי ז"ל. כן הוגשו פרוטוקולים מתיק 4677/06, הנוגעים לעדותם של חומיני וחמזה במסגרת אותו תיק.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם, וכן רכז השב"כ המכונה "אורון". בכך הסתיימה פרשת ההגנה. סיכומי התביעה הוגשו במועד שנקבע, אולם סיכומי ההגנה התעכבו תקופה ארוכה עקב טרגדיה אישית שפקדה את ב"כ הנאשם. בנסיבות אלה, הענקנו את כל הארכות הדרושות לב"כ הנאשם לצורך הגשת הסיכומים, ולאחר שאלו הוגשו, ביום 12/08/08, פנינו לכתיבת הכרעת הדין.

סיכומי הצדדים

התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתה, שלושת עדי התביעה הראשונים היו עדים עויינים, שביקשו להגן על הנאשם בבית המשפט, ועל כן לא חשפו את האמת ביחס למעורבותו של הנאשם במעשים המיוחסים לו. התביעה ביקשה, לפיכך, כי נעדיף את אמרותיהם המשטרתיות של עדים אלה, שלטענתה נגבו כדין, כעולה מעדויות השוטרים, ויש ליתן להן משקל מלא. לטענת התביעה, מחומר ראיות זה עולה בבירור מעורבותו של הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, ובכלל זה עובדת היותו היוזם  והמארגן של החולייה הצבאית, של פעילותה, ושל החטיפה והרצח של אליהו אשרי ז"ל. התביעה ביקשה לדחות את עדותו של הנאשם כלא אמינה, וביקשה כי נרשיע את הנאשם, כאמור, בכל כתב האישום.

ההגנה, לעומת זאת, ביקשה כי נזכה את הנאשם מכל המיוחס לו, שכן לטענתה הוכח כי הנאשם לא היה מעורב באף אחד ממעשי העבירה, ולחילופין ביקשה כי נזכה את הנאשם מחמת הספק. ההגנה טענה כי עלינו להעניק משקל רב לעדויות העדים בבית המשפט, ואין להסתמך על אמרותיהם המשטרתיות, לאור ריבוי הגרסאות, סתירות בין האמרות של כל עד ועד וסתירות בין האמרות של עד אחד לבין האמרות של עד אחר. ההגנה ביקשה כי נעניק משקל מלא לעדותו של הנאשם בפנינו, וטענה כי המדובר בעדות אמינה המשקפת את המציאות כפי שהתרחשה. עוד התייחסה ההגנה לשיטות חקירה פסולות שננקטו לטענתה, ולמחדלי חקירה מצד הרשויות אשר מעוררים, לשיטתה, לכל הפחות ספק באשמתו של הנאשם - דברים אליהם נתייחס ביתר הרחבה ופירוט בעת הדיון בפרט האישום השמיני והמרכזי בענייננו.

הסוגיות שאינן שנויות במחלוקת

גדר המחלוקת בין הצדדים לא היה רחב היקף. ההגנה לא חלקה על התרחשותם של האירועים המפורטים בכתב האישום, אלא אך ורק על חלקו של הנאשם בהם. ההגנה הסכימה כי הנאשם הכיר את עדי התביעה שהעידו בפנינו, וכן הסכימה כי הנאשם הגיע ופגש את אותה חבורת אנשים, שביצעה את החטיפה והרצח של אליהו אשרי ז"ל. אולם, אליבא דהגנה, אף שהנאשם הגיע למקום בו הוחזק אליהו אשרי ז"ל, לנאשם לא היה כל קשר לתכנון החטיפה או לרצח, והוא נותר במקום בעל כורחו. כן הועלו טענות ספציפיות ביחס לפרטי האישום האחרים, בהם נדון בנפרד.

ניתוח הראיות

כללי

באופן טבעי, התנהל תיק זה בעיקר סביב פרט האישום השמיני, הנוגע למעשה החטיפה והרצח של אליהו אשרי ז"ל (להלן - המנוח). גם אנו נבחן ונדון בעיקרו של דבר בפרט אישום זה וננתח את הראיות בהתאם לו - ניתוח זה ישפיע גם על הערכת הראיות ביחס ליתר פרטי האישום.

נקדים ונאמר כי בעדות בבית המשפט של שלושת העדים אשר היו שותפיו לכאורה של הנאשם לאירוע החטיפה והרצח, היה קו מנחה משותף והוא כי הנאשם לא היה מודע לחטיפה מלכתחילה, כי הוא התנגד לה כשהגיע לדירתו והבין כי בוצעה החטיפה, וכי הוא אולץ להישאר במקום בהוראתו של חומיני, ולאחר שאיימו לפגוע בו (בנאשם). עוד נטען כי האחריות לביצוע הרצח הייתה של חומיני, אשר החליט על דעת עצמו, בלא להתייעץ עם האחרים ומבלי שהם ציפו לכך, לירות במנוח ולרצחו. גרסה זו הייתה גם גרסתו של הנאשם, הן בחקירה והן בבית המשפט.

יחד עם זאת, גרסה זו שהוצגה בפנינו, לא תאמה את הגרסה שמסרו השלושה במשטרה. בהתאם לגרסה המשטרתית, היה הנאשם היוזם והרוח החיה בתכנון החטיפה, והוא זה שלמעשה החליט בסופו של דבר על ביצוע הרצח. לפי הגרסה המשטרתית, חומיני היה אך ורק המוציא לפועל של הוראות הנאשם, בין באירוע הרצח ובין באירועים אחרים המיוחסים לנאשם.

השאלה העומדת להכרעה בפנינו הינה שאלה של אמינות - האם אנו מעדיפים את עדויות שלושת העדים בבית המשפט כמו גם את עדות הנאשם, או שמא אנו דוחים את גרסתם זו ומעדיפים את אמרותיהם המשטרתיות.

לצורך שלמותה של התמונה הראייתית, נסקור ראשית את אמרותיהם המשטרתיות של העדים ושל הנאשם ולאחר מכן את עדותם בבית המשפט. נדון בפערים העולים, בראיות נוספות שהוגשו לנו וכיצד הן משפיעות על אמינות העדויות, ולאחר מכן נגבש את הממצאים והמסקנות העובדתיות.

אמרותיו של ליילי

ליילי תיאר בשתי אמרותיו, ת/19 ות/21, את אירוע החטיפה והרצח. בת/19, הוא מסר כי הוא והנאשם החליטו לבצע פיגוע נגד ישראל כנקמה על הרג משפחה פלסטינית בחוף הים בעזה. הוא ציין כי הם החליטו לחטוף ישראלי, להביא אותו לרמאללה, וכי הנאשם ינהל משא ומתן עם ממשלת ישראל על שחרור אסירים. הנאשם אמר כי את הפיגוע הזה יבצעו בשם ועדות ההתנגדות העממית מעזה, אליהן הוא קשור. הם החליטו לקנות רכב והנאשם נתן לליילי 1400 ש"ח לצורך רכישת הרכב. ליילי הביא 1400 ש"ח נוספים וקנה בסכום הכולל רכב גנוב מסוג מיצובישי. הנאשם נתן לו אקדח ואמר לו ללכת לחטוף את הישראלי. בהמשך אמרה זו מתאר ליילי כי חטף את המנוח לבדו, אולם כפי שנראה להלן, הוא חזר בו מגרסה זו. כיום, בהתחשב ביתר חומר הראיות, אנו יודעים כי גייס לצורך ביצוע החטיפה את נור אבו רגילה וחיר אבו רגילה, והם סייעו בידו בביצוע החטיפה. לאחר שבוצעה החטיפה, הוא התקשר לנאשם ואמר לו לפגוש אותו במזבלה בביתוניא. הוא הגיע למקום וגם הנאשם הגיע למקום ברכב מסחרי מסוג יונדאי. הנאשם ירד מהרכב עם שני אנשים נוספים. באמרה זו, ציין ליילי כי לא הכיר את השניים הנוספים, אולם כפי שהוברר בראיות מאוחרות יותר, גרסה זו הינה גרסה חסרה ומטרתה הייתה להגן על זהותם של שניים אלו. ליילי ציין כי לאחר ששרפו את רכב המיצובישי הוא צילם את המנוח בבית נטוש בהוראת הנאשם. לאחר מכן, יצאו מהבית. הנאשם אמר בתחילה כי הוא מעוניין למצוא מקום אחר להחזיק בו את המנוח, אולם ליילי ענה לו כי זה מסוכן. אז אמר הנאשם כי לא מצא מקום מחבוא אחר להחזיק בו את המנוח ולכן צריכים להרגו. הוא אמר כי ירימו את חולצתו של המנוח, וכך עשו. אחד האנשים הוציא כרית, הצמיד אותה לפניו של המנוח, ירה בו והם עזבו את המקום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ