אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> היתר המצאה מחוץ לתחום ליצרנית מתקן אל-פסק הנמצאת באנגליה

היתר המצאה מחוץ לתחום ליצרנית מתקן אל-פסק הנמצאת באנגליה

תאריך פרסום : 26/04/2006 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
11119-05
25/04/2006
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
Invensys Powerware Limited
עו"ד תמר קרת
הנתבע:
1. אריה חברה לביטוח בע"מ
2. ג.מ.א גומא מערכות איכות בע"מ

עו"ד צבי רפפורט
עו"ד רוני חייט
החלטה

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) מיום 30.10.05 בבר"ע 1392/05, בגדרו התקבל ערעור המשיבה 1 (להלן אריה) על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (השופט - כתארו אז - שנהב) מיום 25.1.05 בבש"א 183593/04.

ב.        (1) אריה ביטחה את רדיו אף.אם השפלה (להלן המבוטחת). ביום 11.12.01 פרצה שריפה, שגרמה לנזק ברכוש המבוטחת. אריה שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח והגישה תביעת שיבוב כנגד המשיבה 2 (להלן גמא), יבואנית מתקן האל-פסק אותו רכשה המבוטחת ואשר לטענת המשיבה גרם כשל שנתגלע בו לשריפה.

           (2) המבקשת (להלן אינוונסיס) היא יצרנית המתקן, שמקום מושבה - אנגליה. גמא תבעה את המבקשת במסגרת הודעה לצד ג' וטענה כי פגם בייצור המתקן הוא זה שגרם לנזק. עם הגשת ההודעה לצד ג' ביקשה גמא היתר המצאה מחוץ לתחום. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום (השופט אליגון) ביום 3.2.04. בית המשפט נימק את החלטתו בכך, שעל פי תוכן ההודעה לא ניתן לומר כי הופר חוזה בישראל או שהמעשה או המחדל בגינו הוגשה אירע בתחומי ישראל, כדרישת תקנות 500(4)(א) ו-500(5) - 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. עוד ציין בית המשפט, כי קיים הסכם בין גמא לאינוונסיס הכולל תנית שיפוט ייחודית שלפיה הוקנתה סמכות אך לבתי המשפט באנגליה.

           (3) ביום 19.9.04 ניתנה לאריה הרשות לתקן את כתב התביעה מטעמה ולהוסיף את אינוונסיס כנתבעת נוספת; עתה הוגשה בקשה חדשה, הפעם על ידי אריה, להמצאה מחוץ לתחום. בית משפט השלום (השופט שנהב) דחה ביום 25.1.05 את הבקשה, בקבעו כי לא השתנו הנסיבות באופן שיש בו כדי לשנות את החלטת השופט אליגון בבקשה שהגישה גמא, וכי אם תתקבל תביעת אריה, תוכל גמא לנהל הליך כנגד אינוונסיס בבתי המשפט באנגליה. הוגשה בקשה לעיון חוזר, שנדחתה אף היא.

           (4) על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ביקשה המשיבה רשות ערעור מבית המשפט המחוזי. בית המשפט נעתר לה ביום 30.10.05, דן בבקשה כבערעור  והתיר את ההמצאה. בית המשפט פסק, כי החלטת השופט אליגון היא החלטת ביניים, שאינה מעשה בית דין, ועל כן ניתן לשנותה עם השתנות הנסיבות; עוד נקבע, כי הבקשה שונה מקודמתה הן באשר לזהות המבקשת, לאחר שאינוונסיס צורפה כנתבעת ישירה, והן באשר לעילת ההמצאה, הפעם לפי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, עילה שטרם נדונה. נקבע כי אינוונסיס היא "בעל דין דרוש או בעל דין נכון על פי תקנה 500(10)...", שכן אילו היה מקום מושבה בישראל היה בית המשפט מוסמך לדון בעילת התביעה נגדה וכן הייתה העילה ראויה להתברר יחד עם התביעה כנגד גמא. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מופנית הבקשה הנוכחית.

           (5) בבקשה נטען, כי המשיבה לא צירפה לבקשת היתר ההמצאה תצהיר, אלא הסתמכה על התצהיר שהונח בפני בית המשפט על ידי גמא שעה שביקשה זו את היתר ההמצאה. תצהיר זה  מפנה לאמור בכתב ההגנה מטעם גמא המכחיש את עילות התביעה, ואשר על כן נטען כי אריה לא הוכיחה שעילת התביעה "ראויה לטיעון". עוד נטען בהקשר זה, כי אין התצהיר שצורף לבקשת היתר ההמצאה תומך בתשתית עובדתית המגלה כי עילת התביעה נכנסת בגדר אחת החלופות של סעיף 500 לתקנות. נטען גם כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שנשתנו הנסיבות, וכן בקבעו שאף כי אריה הייתה צד להליך הבקשה להיתר ההמצאה מטעם גמא ולא "פצתה פה", יש מקום לקבל את בקשתה הנוכחית. נטען גם כי קיימת תנית שיפוט ייחודית, בהסכם בין גמא לאינוונסיס, המקנה סמכות שיפוט לבתי המשפט באנגליה בלבד, וכי בית המשפט בארץ אינו הפורום הנאות לנהל בו את ההליך נגד אינוונסיס, שכן אף אם יינתן פסק דין נגדה, יהיה צורך לפנות לערכאות שבאנגליה על מנת לאכפו, בהיעדר נכסים לאינוונסיס בארץ.

ג.        (1) לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. המדובר בנושא שעניינו יישום הלכות קיימות, ואינו חורג ממחלוקת הצדדים אל בעיה משפטית או ציבורית רחבה יותר.

           (2) בתגובת אינוונסיס לבקשת רשות הערעור של אריה בבית המשפט המחוזי נאמר - על אותה בקשה - כי היא בחינת גלגול שלישי, בנושא שנדון פעמים אחדות. וכן נטען "נראה, כי זהו המקרה שבו על ערכאת הערעור לקפוץ ידה, ולא ליתן רשות ערעור על עניין שנדון כבר ארבע פעמים בבית משפט קמא" (הדגשה במקור). משנתקבלה בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי ונהפכה הקערה על פיה, טוענת אינוונסיס כי בנסיבות "אין זהו המקרה שבו על ערכאת הערעור לקפוץ ידה ולא ליתן רשות ערעור..." (הדגשה הוספה). מעבר להרהורים בדבר גדרי היחסיות שמעורר האמור, ייאמר כי החלטות שונות בין בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי אינן כשלעצמן עילה לרשות ערעור בגלגול שלישי. (לוין, תורת הפרוצדורה הפלילית - מבוא ועקרונות יסוד, ס' 185 בעמ' 180; בן-נון הערעור האזרחי (מה' 2), 320). ועוד אמנם, צדקה באת כוח המבקשת בהזכירה כי המצאה מחוץ לתחום מחייבת שיקול דעת בשל ההרחבה של שיפוט המדינה; אך הפעלתו של שיקול הדעת, נוכח התפתחויות בסחר הבינלאומי, נוטה לכיוון ההמצאה אל מחוץ לתחום.

           (3) אכן, המדובר ביישומה של מדיניות שיפוטית, בנסיבות של עולם בו הגלובליזציה נותנת אותותיה בכל אתר, ותנועת אנשים וסחורות מהכא להתם ומהתם להכא היא עניין שבשגרה וחזון נפרץ. בנסיבות אלה, העושה עסקים במקום פלוני חושף עצמו לסיכון כי ייתבע באותו מקום. איני מתעלם מכך שכנמסר (לא צורף חומר) היתה בין אינוונסיס לבין גמא תניית שיפוט שמקומה אנגליה; אך, עם כל אי הנוחות שהדבר גורם לאינוונסיס, אין היא מחייבת את אריה. ככל שאריה בחרה לתבוע את אינוונסיס לצד גמא, ואיני מביע כמובן כל דעה באשר לסיכויי התביעה לגופה, נעשתה אינוונסיס, כלשון תקנה 500(10), "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". כדברי השופט גרוניס ברע"א 3872/04 וילנסקי נ' מטלורג'יק (טרם פורסם), בעל דין דרוש או נכון הוא כזה "אם היה נחשב צד נכון לתביעה יחד עם הצד היושב בארץ, במקרה בו שניהם היו יושבים בארץ". התשובה לשאלה במקרה דנן היא חיובית, לרבות באשר לשתי שאלות המשנה הרלבנטיות, קרי, האם היה בית המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר, והאם היתה התביעה נגדו ראויה להתברר עם התביעה נגד הצד היושב בארץ; (ראו רע"א 5150/02 וינברג נ' בילס, פ"ד נח(2) 205, 210, השופטת חיות).

           (4) נטען על-ידי אינוונסיס כי היעדר תצהיר מטעם אריה, כנדרש בתקנה 501(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא פגם מהותי היורד לשורש הענין. התקנה דורשת צירופו של "תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה... וכן נימוקי הבקשה". המחבר זוסמן (סדרי הדין האזרחי מהדורה 7) מציין (ס' 196, עמ' 247) כי התצהיר בנידון זה "הוא בעל חשיבות רבה ואינו נדרש כדבר שבשיגרה". נטען בענייננו, כי התצהיר שצורף - של גמא - אינו עונה על כך, שכן אינו ממלא אחר הדרישה בתקנה 501(א) כי המצהיר "מאמין שיש לתובע עילת תביעה טובה". מעיון בתצהיר גמא עולה, כי נאמר בו על-ידי מנהל גמא ובעל מניותיה העיקרי, שהשריפה נשוא ההליכים "החלה מ'כשל' במכשיר האל-פסק שיובא על-ידי המבקשת (גמא - א"ר) וסופק לחברה הנ"ל (המבוטחת - א"ר)", וכן "כי מכשיר האל-פסק שסופק לנפגעת (המבוטחת - א"ר) נרכש על-ידה מאת המשיבה 1 (אינוונסיס - א"ר), שהיא גם היצרנית של המכשיר". יש להביט על הדברים באופן מהותי; הרי כדי לעמוד בפורמליות בטהרתה יכולה היתה אריה להגיש תצהיר, שלפיו על יסוד תצהיר גמא מאמינה היא למיטב ידיעתה ואמונתה כי יש לה עילת תביעה טובה; אך על פני הדברים במהות, ומשנאחז את השור בקרניו, ועל פי מבחני השכל הישר, מצביע תצהיר גמא על זיקת הקשר המגבש לכאורה את עילת התביעה - ושוב, בלא הבעת דעה עליה לגופה - שבגינה מתבקשת ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. הדבר מביאני גם אל הצורך - כפי שמציין השופט גרוניס בעניין וילנסקי - לבחון אם למבקש "תביעה ראויה לטיעון", אף ששאלה זו אינה טעונה, על פי הפסיקה המובאת שם, אותה מוצקות הנדרשת במשפט עצמו. אכן, נטען על-ידי המבקשים כי בכתב ההגנה של גמא הוכחש הנאמר בתביעת אריה ובחוות דעת שנספחה אליה (לא צורפו) כי השריפה אירעה כתוצאה מכשל במערכת האל-פסק, וכי אין לגמא ספק שהגורם לשריפה היתה מערכת החשמל, ולכן יש סתירה מיניה וביה השוללת שימוש בתצהיר.  ואולם, דברים אלה אינם כשלעצמם מן הסוג המעורר קושי מיוחד; המחבר זוסמן כותב, כי רשאי נתבע "לטעון בהגנתו ובהודעה לצד שלישי דבר והיפוכו; בכתב הגנתו הוא רשאי לכפור בחבות, אך בהודעה לצד שלישי הוא רשאי להסתמך, לחלופין, על עילת תביעתו של התובע כלפיו, מבלי שהוא נחשב מודה בה" (זוסמן, שם, סעיף 505 בעמ' 636; ע"א 279/89 הסנה נ' דמתי, פ"ד מז(3) 156, 165 (השופט - כתארו אז - מצא)). בכל שהדברים נראים אומרים דרשני, במבחן ההיגיון ברורה תכליתם; ומובחנים הם מהוראת תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, האוסרת לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות. אין בכך גם השתק שיפוטי (רע"א 4224/04 ששון נ' שיכון עובדים (טרם פורסם) (השופט גרוניס). אוסיף שבמקרה דנא, עם ההכחשה, נאמר גם כי הנתבעת (גמא - א"ר) פנתה למומחה מטעמה לבדיקת נסיבות השריפה, ועם קבלת חוות דעתו היא תוגש לבית המשפט הנכבד.

           (5) נטען עוד כי ספק בהקשר התביעה צריך לפעול לטובת הנתבע הזר (ע"א 74/83 ראד נ' חי, פ"ד מ(2) 141, 146 (מפי השופטת בן-פורת). אולם במקרה דנן, אף בהינתן העובדה שהתצהיר הוגש על-ידי גמא, אין המדובר בנסיבות המצדיקות סירוב להענקת ההיתר.

           (6) באשר לטענה, כי מאז החלטות בית משפט השלום לא חל שינוי בנסיבות. ולפיכך מושתקת אריה מפניה מחדש בנושא, לא אמנע מלומר כי אין לי תחושה נוחה כלפי השינוי בהליך והעברת אינוונסיס ממעמד "צד ג'" למעמד נתבעת. ואולם, הדבר אינו מן הנמנע בדין, ובעקבותיו חל שינוי בנסיבות - בכך שבעוד שבין גמא לאינוונסיס היתה תניית שיפוט במקום מושבה של אינוונסיס, אנגליה, מה שאין כן שעה שמדובר באריה, שכלפיה אין תניה כזאת.

           (7) באשר לטענת הפורום הלא נאות, אינני מקל ראש בטענות אינוונסיס באשר לסרבול ההליך ולקושי בהבאת עדים וראיות וכיוצא בזה. ואולם, משנתתי דעתי לכך, וגם לאמור בהחלטה ברע"א 6325/04 וינברג נ' נבון (טרם פורסמה, וראו האסמכתאות דשם), נתתי לבי גם לכך שאינוונסיס בחרה למכור את מוצרה בארץ (באמצעות גמא) ובכך חשפה עצמה לטענות באשר לאיכות המוצר, שוב - מבלי שאביע כמובן דעה לגופו. בעל הדין במקרה כזה עשוי להיות לא גמא בלבד אלא גם צדדים אחרים שלטענתם ניזוקו בשל המוצר. לפיכך המדובר בהקשר זה ב"תביעה ראויה לטיעון", וכדברי השופט גרוניס בענין וילנסקי, "ניתן להניח ברמת ודאות גבוהה, כי לוא מדובר היה בגורמים אשר כולם יושבים במדינת ישראל, היו הם נתבעים יחד בכתב תביעה אחד, לשם הכרעה עובדתית ומשפטית משותפת, כפי שמתבקש בנסיבות".  לא למותר לציין, כי אף בפרשת וילנסקי כבנידון דידן היה המדובר ביצרן ציוד.

           (8) למען הסדר הטוב אדגיש כי עסקינן בתקנה 500(10) ולא בתקנה 500(7), שלגביה עדיין עומדת ההלכה, כי לשם אישור המצאה מחוץ לתחום המדינה יש צורך במעשה או במחדל שאירעו בישראל ולא די בקרות הנזק בארץ (ראו רע"א 8195/02 שיטרית נ' sharp, פ"ד נח(1) 193, השופט ריבלין, אף שכפי שנאמר שם, נמתחה ביקורת על גישה זו).                       

           (9) סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, כ"ז בניסן התשס"ו (25.4.06).

                                                                                                     ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ