פסק דין
התובעים רכשו חבילת נופש לסקי בעיר גרנובל שבצרפת במסגרת מועדון "קלאב מד"; קלאב מד הזמינה את הטיסות באמצעות הנתבעת; טיסת היציאה נקבעה ליום 21/03/10 בשעה 10:00, ואילו טיסת החזרה נקבעה ליום 28/03/10 בשעה 13:15.
לטענת התובעים, במהלך החופשה נמסר להם על דחייה בטיסה חזרה ליום 29/03/10 בשעה 01:00; ביום 28/03/10 בשעה 17:00 נודע להם על ידי אחד הנוסעים, על איחור נוסף בטיסה עד ליום 29.3.10 בשעה 11:00. בעקבות כך, הזמינו התובעים טיסה חלופית לחזרה ארצה; התובעת 1 שילמה סך של 2,376$ והתובעת 2 שילמה סך 2,250$ בגין עלות הטיסה החילופית; בנוסף לכך שילמו התובעים עלות הסעה לשדה התעופה בסך 400 יורו.
לטענת התובעים, האיחור בטיסה הינו בלתי סביר והנתבעת התרשלה בהתחייבותה הבסיסית לעמוד בלוח הזמנים, וזאת גם בשים לב לכך שהטיסה נדחתה פעמיים ולכך שיום 29.3.09 הינו ערב חג הפסח.
התובעים אומדים את נזקיהם על סך של 30,000 ₪ הכולל עלות רכישת הכרטיסים, הסעה לשדה ועגמת נפש.
מנגד, טוענת הנתבעת כי, הטיסה המקורית הייתה מתוכננת להמראה ליום 29/03/10 בשעה 00:45, הודעה על כך נמסרה לקלאב מד ביום 7/03/10, לפיכך, הייתה דחיה אחת בלבד בהמראה, זו שנקבעה ליום 29.3.10 בשעה 11:00, אשר גם לגביה נמסרה הודעה לקלאב מד.
לטענת הנתבעת, האיחור נבע מתקלה טכנית במטוס אשר אינה בשליטתה; היא עשתה את מירב המאמצים שהטיסה תצא ללא עיכובים נוספים; תקלה במטוס הינה תופעה קיימת ואפשרית ואין להטיל עליה אחריות בשל כך, וזאת הן לנוכח חוזה התובלה והן לנוכח הוראות אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית; מכל מקום, אחריותה מוגבלת לגבולות האמנה לנוכח ייחוד העילה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, היא עשתה את כל המאמצים על מנת לטפל בתקלה ולפחית ככל שניתן את סבלם של הנוסעים; היא שכנה את הנוסעים במלון כולל הסעות למלון על חשבונה ; בסופו של דבר, הטיסה נחתה בארץ ביום 29/03/10 בשעה 16:15, לפני כניסת החג.
הנתבעת הגישה פסק דין שניתן בת"ק 52888-07-10 גבתון ואח' נ' לה קלוב מדיטראנה ישראל בעמ' ואח', בתביעה שהוגשה על ידי נוסעים אחרים בגין האיחור של הטיסה נשוא דיוננו; בפסק דינו, דחה בית המשפט (כב' השופט י. גזית) את התביעה נגד הנתבעת לאחר שקבל את טענת הנתבעת שלפיה אירעה תקלה במטוס וכי בנסיבות העניין אין להטיל אחריות על הנתבעת.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות הצדדים במהלך הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
במהלך הדיון לא חלקו התובעים על טענת הנתבעת, שלפיה חלות על הטיסה נשוא התביעה הוראות אמנת וורשה מכח חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980 (להלן: "החוק").
בהתאם לסעיף 20 לאמנה: "לא ישא מוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".
התובעים גם לא חלקו על כך שתקלה טכנית מהווה כורח או כח עליון שאין בה כדי להקים עילת תביעה כנגד הנתבעת בגין האיחור. טענתם של התובעים התמקדה בכך שהנתבעת לא הוכיחה שדחיית הטיסה נבעה מתקלה טכנית. לטענתם, הנתבעת לא הביאה כל הוכחה לכך שהיתה תקלה במטוס; היה על הנתבעת להוציא את ספר המטוס ואישור של הטכנאי המתקן על מנת להוכיח את דבר התקלה, ומשלא עשתה כן, הרי שלא עמדה בנטל שמוטל עליה. ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 21-24.
אין בידיי לקבל את טענת התובעים. לדעתי, הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה על מנת להוכיח שאירעה תקלה במטוס שגרמה לדחיית מועד הטיסה; הנתבעת צירפה אישור בכתב שהוצא מטעמה אל קלאב מד, שבו היא מודיעה כי במסגרת שינוי ציוד ולו"ז, שנדרשו עקב קרקוע המטוס, הטיסה יצאה באיחור של 9.55 שעות (נספח 2 לכתב ההגנה).
זאת ועוד: העידו מטעם הנתבעת שתי עדות: הגב' ורדה אורבך, שלטענתה היא עובדת בתחום התעופה במשך 40 שנה, אשר העידה כי היא ידעה על התקלה מידיעה אישית. לדבריה, באותו יום היא היתה במשרד והתקבל מידע ממרכז השליטה על התקלה. העדה הנוספת, היא הגב' מלי פרץ, שמשמשת בתפקיד עוזרת מנכ"ל ואחראית על קשרי לקוחות בנתבעת. לטענתה, הודע לנתבעת על התקלה, דבר שגרם לעיכוב של כמה טיסות; המנכ"ל היה בקשר עם מרכז שליטה של אל-על וניסה להשיג מטוס חלופי.
בנסיבות הענין, לנוכח העדויות מטעם הנתבעת, כאמור, בדבר התקלה הטכנית במטוס, ובהעדר כל ראיה מפריכה מטעם התובעים בהקשר הזה, ובשים לב לכך שהנתבעת עשתה את כל המאמצים כדי למצוא פתרון מהיר לבעיה, ודאגה לנוחות הנוסעים על ידי שיכונם במלון עד למועד הטיסה כולל הסעות מתאימות, אינני רואה מקום להטיל אחריות על הנתבעת כלפי התובעים.
הנתבעת אף הציעה לתובעים, כמחווה של רצון טוב, פיצוי בסך 300 יורו בגין עלות המלון שבו שוכנו יתר הנוסעים, וכן הנחה של 200 דולר, עבור כל נוסע, לרכישת כרטיס טיסה עתידי.
לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אינני נותן צו להוצאות.
בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ה שבט תשע"א, 30 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.