היפוך סדר הבאת הראיות

עניינה של החלטה זו בשאלה על מי מוטל נטל הבאת הראיות בהליך שעניינו התנגדות לקיום צוואה.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המנוחה ט.ח. (להלן: "המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 25.5.2016.
2. בפניי תלויה ועומדת בקשת מר נ.ע., הוא התובע, לקיום צוואת המנוחה מיום 5.3.2013 (להלן: "הצוואה"), וההתנגדות לה אשר הוגשה על ידי ילדי המנוחה ונכדה, הם הנתבעים, בטענה, בין היתר, כי בעת עריכת הצוואה המנוחה הייתה נתונה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובע.
3. החל משנת 2007 ועד לפטירתה, ניהלה המנוחה קשר אישי עם התובע. בצוואתה הורישה המנוחה לתובע סכום של 800,000 ₪ ויתר עיזבונה חולק בין יורשיה.
4. בשנת 2008 ניתן פסק דין במסגרת תמ"ש 028510/07 (להלן-"פסק הדין") בו הוכרזה המנוחה כחסויה ומונה לה אפוטרופוס לגוף ולרכוש, אגב קביעה כי נמצאו מגבלות בכושרה.

עוד נקבע, כי על התובע להימנע מכל התקשרות וכל דרישה כספית מאת המנוחה, שעה שלאורך ההליך עלתה טענה כי התובע מנצל כלכלית את המנוחה.

כך גם נקבע, כי בטרם חתימת המנוחה על מסמכים הקשורים לענייני כספים, עליה לדווח על כך באופן מלא לאפוטרופוס.

5. ערעור שהגיש התובע בבע"מ 200/08 נדחה, ונקבע כי כושר שיפוט המנוחה היה לקוי באותה עת וכי היא נתונה מעשית ופוטנציאלית לניצול.
6. כך גם בהחלטה מיום 9.11.2015 בה"ט 41640-10-15 נקבע כי המנוחה אינה מתמצאת בענייניה הרכושיים וכי התובע הפעיל לחץ על המנוחה בענייני כספים.
7. לגרסת הנתבעים, כפי שעלתה בבקשה ובדיון אשר התקיים ביום 5.7.2017, יש להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפיו של התובע מן הטעמים הבאים:

• הכרזת המנוחה כחסויה עוד בטרם עריכת הצוואה והקביעות בנוגע לכושר השיפוט הלקוי שלה.
• קביעות כי התובע הינו בעל השפעה על מנוחה וכי היתה נתונה לניצולו בפועל ובפוטנציה, עדי כדי שהוטל עליו איסור ללא הגבלת זמן להימנע מכל התקשרות עמה.
• האיסור שהוטל על המנוחה לחתום על מסמכים בטרם הצגתם לאפוטרופוס והמשמעות של הגשת הצוואה לקיום, שנעשה בניגוד לאיסור זה, מעידים על חתימה פגומה, קרי פגם מהותי המעביר את נטל סדר הבאת הראיות אל שכמו של התובע.

8. מנגד טוען התובע, כי בקשת הנתבעים עומדת בניגוד לחזקה בדבר כשרותה של הצוואה המטילה את הנטל להבאת ראיות על הטוען כנגדה, מכוחה ניתן להניח כי צוואת המנוחה כשרה, ובכלל זה כי הצוואה נערכה בשעה שהמנוחה הייתה כשירה לכך.

טוען התובע, כי קיומם של התנאים להיפוך סדר הבאת הראיות לא הוכח כלל ועיקר על ידי הנתבעים, לא בקשר לפגם הנטען בשל אי כשירות המנוחה וגם לא בקשר לפגם הנטען בשל השפעה בלתי הוגנת.

כך גם טוען התובע כי הקביעות העולות מפסקי הדין וההחלטות שניתנו בעניינה של המנוחה, התבססו על חוות דעת שהוגשו מטעם גורמים שונים ואשר אומנם נגעו באופן כללי למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועדים שונים, עובר ולאחר עריכת הצוואה, אולם לא דנו ישירות במידת כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, היא הרלוונטית לענייננו.