היועץ המשפטי לממשלה נ' טויטו(אסיר)

פסק דין

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות כב' השופטת בדימוס, ברכה סמסון, והחברים: דורית עוז, עו"ס – שמעון טל, חינוך וכן ר/כ עינת טל בעניין תיק מספר 1461420ט.

השופט יונתן אברהם

רקע

המשיב 2 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר של שנה וחודש בגין תקיפה, הפרת הוראה חוקית, גניבה, פגיעה בפרטיות והטרדה באמצעות מתקן בזק.

ועדת השחרורים דנה בבקשתו לשחרור על תנאי ביום 08/08/13, קיבלה את בקשתו והורתה על שחרורו בתנאים, ביניהם מילוי תנאי תוכנית שיקום פרטית שנערכה על ידי גב' מיכל לובלסקי, עבודה במקום עבודה, התייצבות בתחנת משטרה אחת לשבועיים וכן התייצבות לביקורת בפני הועדה עצמה תוך הצגת מסמכים.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו על ידי המדינה.

טענות המדינה

לטענת העותרת, נעברה העבירה בגינה יושב המשיב במאסר, על רקע רצונה של בת זוגו להיפרד ממנו ועל אף צו הגנה שהוצא כנגדו, לאחר שהטריד אותה במשלוח מסרונים, תוך שהוא מטיח בראשה זר פרחים מס' פעמים.

עוד נטען כי העבירה נעברה בעת שמאסר מותנה לתקופה משמעותית היה תלוי ועומד כנגדו ואף הופעל לבסוף.

כן נטען כי לחובת המשיב שמונה הרשעות קודמות במגוון עבירות, לרבות הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירות מין, אלימות, רכוש ולרבות אלימות במשפחה.

כן נטען כי לפי דו"ח גורמי הטיפול שעמד בפני הועדה לא השתתף המשיב בפעילויות חינוך, אמנם הודה בעבירות אך מזער מחומרתן וגורמי הטיפול העריכו כי ללא ליווי מתאים בקהילה הוא יתקשה לשנות מאורחות חייו, על כן היפנו אותו לטיפול שליטה בכעסים.

כן נטען כי ניתנה בעניינו של המשיב חוות דעת ועדת אלמ"ב שלילית, המפרטת דפוסי התנהגות אובססיביים ואלימים וקושי לקבל גבולות, אפילו הם מוצבים על ידי בית משפט.

נטען כי המשיב לא עבר טיפול כלשהו כנגד מסוכנותו הנובעת מכל האמור לעיל ועל כן החלטת הועדה להורות על שחרורו היא בלתי סבירה.

העותרת הפנתה לתנאי סעיף 3 לחוק וטענה כאמור כי אין הם מתקיימים במקרה דנן, שכן, המשיב לא עבר טיפול מעמיק שיפחית את מסוכנותו.

עוד טענה כי תוכנית הטיפול הפרטית שהגיש המשיב אינה חזות הכל ואין בה כדי לעקוף את התנאים המוקדמים למתן שחרור מוקדם.

כן טענה העותרת כי גם לעובדה כי בשל מאסרו הקצר שנותר לאחר מתן גזר דינו (קודם לכן היה עצור), אין לתת משקל לטובת שחרורו על תנאי, נוכח נסיבותיו כפי שפורטו לעיל.

בטיעוניה בפנינו חזרה ב"כ העותרת על הדברים הנ"ל.

טיעוני המשיב

ב"כ המשיב לא חלק כי חוות דעת ועדת אלמ"ב הינה שלילית, אך טען כי הדבר נובע מכך שהמשיב לא עבר טיפול נוכח יתרת המאסר הקצרה שנותרה לו (לאחר ניכוי ימי מעצרו).