היוון 3 אחוז בהעדר חוות דעת

תביעה לפיצויים ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975 (להלן- חוק הפלת"ד) בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 12.3.09 . הצדדים אינם חלוקים באשר לסוגיית חבות ומחלוקתם נסובה לעניין שיעור הנזק בלבד.  

הנדרש לנדון 

1. התובע יליד 13.9.74, נשוי ואב לשלושה, נפגע בתאונת דרכים מיום 12.3.09 (להלן- התאונה) בהיותו כבן 34.5, עת החליק עם אופנועו על הכביש, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים גופניים שונים (אישור משטרה צורף כנספח 6 למוצגים). התאונה לא הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. 
2. התובע חבר אגד ונהג אוטובוס במקצועו ובהכשרתו  משנת 1997. במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס באגד נטל התובע על עצמו מעת לעת עבודה במשמרות כפולות, בשבתות ובחגים. 
כפי שיפורט להלן, מאז התאונה וכתוצאה ממנה נשלל רשיון הנהיגה הציבורי של התובע ואין הוא רשאי עוד לשמש כנהג אוטובוס או מונית אף שהוא רשאי לנהוג ברכב פרטי (ראו מוצג ת/8). מתוך שכך ובשל המגבלה האמורה התובע אינו יכול עוד לשמש כנהג אוטובוס באגד ותחת זאת נמצאה לו עבודה באגד כמפקח/מבקר סמוי העולה בכיסוי לאוטובוסים של חברת אגד על מנת לפקח על נהגי האוטובוס (ראו מוצגים 10,18 ו – 20 לתצהיר התובע).
3. מכל מקום, כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע חבלות בגפיים עליונות ותחתונות, פגיעה בצלעות, שברים מרובים בידיים ושבר בעצם הבריח.  התובע אושפז בבית חולים לצורך ניתוחים מורכבים ושיחזור שבר רדיוס עם קיבוע פלטה החזרה וייצוב של המפרק. ידיו גובסו מכף היד ועד הכתף וקובעו עם סד מיוחד (ראו תמונות מוצג 14 למוצגי התובע).
4. בשל התאונה אושפז התובע מיום 12.3.09 עד יום 18.3.09 משך 7 ימים. בתום האשפוז שוחרר התובע כאשר ידיו מגובסות, כאמור (מוצג 10 למוצגי התובע).
על אף שחרורו מבית החולים נדרש התובע לטיפול יומיומי בבית החולים בלינסון ובבית לוינשטיין, כאשר משך כשבעה חודשים ידיו היו נתונות בסד.  
5. להשלמת התמונה העובדתית נציין כי מספר חודשים עובר לתאונה עבר התובע אירוע טראומתי עת אחיו נהרג בתאונת דרכים ביום 17.6.08, עניין זה השפיע על התובע בדרכים שונות ובכלל זה הביא לצמצום מסוים בהיקף עבודתו שנמשך מאז אותו אירוע טרגי ועד למועד התאונה דנן, משך כתשעה חודשים. להשלכתו של עניין זה על שיעור והיקף נזקיו של התובע נתייחס בהמשך הדברים.     

הנכות הרפואית

6. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, מונה ד"ר משה לוינקופף כמומחה אורטופדי מטעם בית המשפט.  ד"ר לוינקופף קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 14.5% (מוצג 23 למוצגי התובע) ואולם ביום 8.2.2011 בעקבות שאלות הבהרה שהופנו אליו הוסיף לנכותו של התובע   3% נוספים. זאת ועוד,  ביום 4.3.12 ניתנה החלטת בית משפט השלום בכ"ס (כב' הש' דורון חיסדאי), במסגרתו נוהל התיק בתחילה קודם העברתו לבית המשפט המחוזי דכאן, המורה על בדיקה חוזרת של התובע בכל הקשור לפגיעה בע"ש ובגב ובעקבות בדיקה זו הוסיף המומחה לתובע 3.5% נכות כך שנכותו האורטופדית המשוקללת של התובע  עומדת  על 19.82% (ובמעוגל – 20%) וזאת באופן הבא – 
בגין הפגיעה בשורש כף יד ימין  - 5%.בגין הפגיעה באצבע 5 בכף יד שמאל – 8%.בגין הגבלה בקצה טווח התנועה בכתף שמאל - 2.5%.בגין הצלקת באמה ושורש כף יד ימין – 2.5%.בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי – 3.5%.   
7. לטענת התובע נכותו – הן זו הרפואית והן זו התפקודית - עולה בשיעור ניכר על הנכות שנקבעה לו ע"י המומחה הרפואי. לסברתו שומה היה על המומחה להעמיד את נכותו הרפואית בשיעור של 37% לפחות ואת נכותו התפקודית בשיעור שלא יפחת מ – 50% (לעניין הנכות התפקודית נרחיב בפרק הבא). 
עיקר טענות התובע נוגעות לאי התייחסות המומחה לפגיעה בעמוד שדרה גבי וצווארי שנגרמה לו, פגיעה שגררה עמה מגבלות שונות (כפי שאכן צויין בחוות הדעת) ואשר יש בה להצדיק קביעת נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה זו בלבד ולא 3.5%  כפי שנקבע ע"י המומחה הרפואי. לטענת התובע, בניגוד לקביעת המומחה, הרי שממסמך רפואי שניתן בבית החולים לוינשטיין ביום  1.12.09 עולה כי התובע טופל סמוך לתאונה בגב ובצוואר, ויש בו התייחסות לטיפולי הפיזיותרפיה שעבר התובע מיום  23.4.2009 ועד 1.12.2009. כך צוין באותו מסמך –