החלפת מבטח בביטוח חיים- חבות בתשלום יתרת הלוואה מובטחת במשכנתא

א. כללי

1. התביעה שבפניי עוסקת בהחלפת מבטח בביטוח חיים שעל לווה בהלוואה מובטחת במשכנתא לערוך. כשלים בתהליך הביאו לסופו של המעשה: הלווה נפטר טרם תום תקופת הפרעון, אולם יתרת ההלוואה בעת הפטירה לא שולמה לבנק המלווה - לא על ידי המבטח החדש ולא על ידי המבטח המקורי, והעניין "נפל בין הכיסאות".  

2. בשנת 1999 נטלו התובעת ובעלה המנוח הלוואה מובטחת במשכנתא מהנתבע 3, הבנק הבינ"ל למשכנתאות בע"מ (להלן: " הבנק"), לצורך רכישת ביתם ברמלה. במסגרת הסכם ההלוואה חייב הבנק המלווה את הלווים לערוך ביטוח מבנה וביטוח חיים בגובה יתרת ההלוואה על פי תנאיה, ובהסכמתם של הלווים נערכו עבורם ביטוח מבנה וביטוח חיים קבוצתי ("ריזיקו") אצל הנתבעת 4 באמצעות הבנק. יודגש כי ההסכם לביטוח כאמור נעשה בין הבנק לבין חברת הביטוח בהסכמתם של הלווים, כאשר הבנק הוא "בעל הפוליסה" (עפ"י תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), ועפ"י לשון ההסכם שבין הבנק לבין המבטחת, הנתבעת 4).

3. במרץ 2001 פנה סוכן ביטוח ו/או נציג מטעם הנתבעת 2, שפעלה כשלוחתה של הנתבעת 1 (הנציג הוא הנתבע 5 שהתביעה נגדו נמחקה לבקשת התובעת לאחר שלא אותר) והציע לתובעת ולבעלה המנוח להעביר את ביטוח המבנה ואת ביטוח החיים הנזכרים בפסקה הקודמת לנתבעת 1 (באמצעות הנתבעת 2), שגובה פרמיות נמוכות יותר עבור ביטוחים אלו. הנציג הבטיח ללווים, לטענת התובעת ובהיעדר גרסה נוגדת, שידאג לבצע את הסידורים הדרושים לשם החלפת המבטח בהתאם למדיניות הנתבעת 2 ("הכי ישיר"), וירכוש להם פוליסת ביטוח אצל הנתבעת 1 בתנאים זהים לאלה המצויים בפוליסת הביטוח שנרכשה מהנתבעת 4 באמצעות הבנק, וכאמור - במחיר נמוך יותר. התובעת ובעלה המנוח קיבלו את הצעתו ורכשו ביטוח. יש מחלוקת האם הביטוח שהתבקש היה רק ביטוח למבנה או גם ביטוח לחיי המנוח בגובה יתרת ההלוואה. מכל מקום, עפ"י פוליסות של הנתבעת 1 שהונפקו ביום 28.3.01 ותחילתן ביום 1.5.01, נערך אצל הנתבעת 1 הן ביטוח למבנה והן ביטוח של חיי בעלה של התובעת, בגובה יתרת ההלוואה. פוליסות אלה הומצאו לבנק וללווים על ידי מי מטעם הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, וזאת עפ"י גרסת הנתבעת 1 עצמה. עם קבלתן שלח הבנק הודעת ביטול לנתבעת 4, בה הורה לה לבטל את פוליסות הביטוח של התובעת ובעלה המנוח שנערכו כפי שתואר לעיל בעת קבלת ההלוואה או מיד אחרי כן.

4. ביום 15.7.02 נפטר בעלה של התובעת, מר שריקי (להלן: " המנוח"). לאחר פטירת המנוח פנתה התובעת אל הנתבעת 2 והודיעה לה על פטירתו (להלן: " מקרה הביטוח"). ביום 20.8.02 קיבלה התובעת מכתב מהנתבעת 1, בו טענה הנתבעת 1 כי מר שריקי המנוח ביקש באופן מפורש שלא לבטח את חייו באמצעותה. כמו כן טענה הנתבעת 1 במכתבה כי לכאורה לא היתה כל כוונת ביטוח וכי התובעת ובעלה חתמו על מכתב ביטול לפוליסה בבנק ככל שהדבר נוגע לביטוח המבנה בלבד, כאשר בשל טעות משרדית הוצאה פוליסה גם לביטוח חיים. כל זאת כאשר עד למועד בו הודיעה התובעת לנתבעת 2 על פטירת בעלה, שילמו הלווים פרמיה (דמי ביטוח) לנתבעת 1 מידי חודש באופן סדיר גם עבור פוליסת ביטוח החיים שבה בוטחו חיי המנוח לטובת הבנק. דמי הביטוח המתייחסים לביטוח החיים לא הושבו לתובעת או לעזבון המנוח עד עצם היום  הזה.

5. התובעת טוענת כי בקרות מקרה הביטוח (פטירת בעלה), חייבת הנתבעת 1 בתשלום תגמולי ביטוח החיים שנרכש אצלה היות ופוליסת הביטוח כללה כיסוי של ביטוח חיים וכן נגבו פרמיות בהתאם. בנוסף ולחילופין טוענת התובעת כי הנתבעים 3 ו-4 לא היו רשאים לבטל את פוליסת הביטוח שנערכה בעת קבלת ההלוואה, הואיל ולא הומצאה להם בקשה פוזיטיבית בכתב לביטולה ע"י הלווים המבוטחים כפי שמורה ס' 45 לחוק חוזה הביטוח, ולכן ביטוח החיים שרכשו היא ובעלה המנוח מאת הנתבעת 4 באמצעות הבנק נותר שריר וקיים.

ההליכים כלפי הנתבעת 2 מעוכבים לאור הליך הפירוק בו היא מצויה (פסק דין חלקי המעכב את ההליכים נגד הנתבעת 2 ניתן ביום 24.7.06).

אף אחד מהנתבעים לא הגיש הודעת צד ג' כנגד מי מהנתבעים האחרים.

ב. דיון: חבות הנתבעת 1 (הכשרת הישוב)

6. עפ"י סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: " החוק"), יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשליחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. במקרה דנן, הנתבעת 2 ("הכי ישיר") היא סוכנות לביטוח שפעלה כשלוחה של הכשרת הישוב, והמעשים שלה ושל נציגיה מחייבים את הנתבעת 1.

ב(1): פרוט העובדות לגבי ההתקשרות בין התובעת והמנוח לנתבעת 1:

ההצעה ומסמכי ההתקשרות

7. ביום 14.3.01 נפגשו נציג הנתבעת 2 והלווים בביתם של המנוח ואשתו התובעת, ובני הזוג חתמו על "הצעה להכ"י למשתכן" (נספח ג' לתצהיר הנתבעת 2, להלן: " טופס ההצעה"). בטופס ההצעה הוצגו לבני הזוג פרטי ביטוח חיים וביטוח מבנה, לרבות פרמיות לתשלום. הנתבעת 1 טוענת כי המנוח לא התכוון לערוך אצלה ביטוח חיים אלא ביטוח מבנה בלבד, והדבר ניכר לטענתה בטופס ההצעה: המנוח רשם על ההצעה בכתב ידו "אני לא מעוניין בביטוח חיים" וחתם בסמוך; המנוח לא מילא את סעיף 7 לטופס ההצעה שעניינו מינוי מוטבים לביטוח חיים; המנוח לא חתם על ס' 9 להצעה שעניינו הצהרת בריאות, וכן לא חתם על ס' 10 שעניינו ויתור על סודיות רפואית; בס' 11 נמחק צמד המילים "ביטוח חיים". התובעת העידה כי לא ראתה את בעלה המנוח כותב את המשפט "אני לא מעוניין בביטוח חיים" או חותם לידו. כמו כן, לטענתה, נדרשת בצד משפט זה גם חתימתה שלה בהיותה מבוטחת משנית בפוליסה זו. אין לצד המילים האמורות חתימה הנחזית להיות חתימת התובעת; בטופס ההצעה מפורטות פרמיות לביטוח חיים (בס' 5 להצעה, שכותרתו "פרטי הביטוח", רשומות פרמיות בגין ביטוח חיים וביטוח מבנה בנפרד כאשר על יד שתיהן סומן וי). בסיפא של ס' 9 להצעה כתוב "אני החתום מטה רשום בהצעה כמועמד לביטוח חיים ולביטוח הנכס (ההדגשות להלן ולעיל  לא במקור) מסכים בזה שחיי ונכסי יבוטחו...". אין הסתייגות או מחיקה לגבי המילים "ביטוח חיים" ו"חיי" בסעיף 9 הנ"ל להצעה. לגבי בקשת הלווים לביטול הביטוח הקודם שנערך על ידי הבנק בחב' הביטוח סהר (הנתבעת 4): להבדיל מבקשה ל"ביטול פוליסה לביטוח מבנה" שאין חולק כי נחתמה בעת עריכת ההצעה, אין בנמצא בקשה חתומה לביטול ביטוח החיים שנעשה עם קבלת ההלוואה; אולם ביום 28.3.01 הנפיקה הנתבעת 2 לבני הזוג פוליסה לביטוח חיים ופוליסה לביטוח דירה, שתחילתן ביום 1.5.01. פוליסות אלה נשלחו לביתם של בני הזוג בצירוף מכתב נלווה (נספח ה' לתצהיר התובעת) בו מברכת הנתבעת 2 את בני הזוג על החלטתם לרכוש את פוליסת הביטוח "הכ"י למשתכן" (הכוללת הן פרק של כיסוי ביטוחי למבנה והן פרק של ביטוח חיים בגובה יתרת ההלוואה כפי שתהיה בכל עת לאורך יתרת תקופת ההלוואה, כאשר הבנק מוגדר כמוטב בשני הפרקים). במכתב זה הדגישה הנתבעת 2 כי פוליסה זו נשלחה אליהם לאחר שבוצעו כל הסידורים מול הבנק הממשכן (דהיינו- המצאת הפוליסות ובקשת הביטול לבנק, כפי שאכן נעשה). החל ממאי 2001 שולמו פרמיות הביטוח בהתאם לפוליסות הנ"ל לנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2. כל העובדות הללו אינן שנויות למעשה במחלוקת כאשר משלוח הפוליסה על כל חלקיה לרבות ביטוח החיים לתובעת ולבעלה המנוח כבר בשלהי מרץ 2001 או סמוך לכך נטען על ידי הנתבעת 1 דווקא, ולא באה לכך הכחשה פוזיטיבית מצד התובעת.

8. לאחר פניית התובעת אל הנתבעת 2 והודעתה על פטירת בעלה, השיבה הנתבעת 1 במכתבה מיום 20.8.02 כי "בשל טעות משרדית הוצאה פוליסה למבנה וביטוח חיים וכי אין בטעות משרדית זו כדי ליצור למנוח ביטוח יש מאין", וכן הודיעה כי תבטל את הכיסוי שהוצא בטעות כאשר ביטוח המבנה יישאר בתוקפו והפרמיה העודפת תוחזר. כפי שכבר צוין, הפרמיה (דמי הביטוח) המתייחסת לביטוח החיים מעולם לא הוחזרה.

9. שמיעת הראיות לא קידמה את בירור ההתרחשויות לאשורן. התובעת, בעדותה, טענה כי לא הייתה שותפה פעילה בתהליך המשא ומתן עם נציג הנתבעת 2 (והנתבעת 1) והחתימה על המסמכים שתאור לעיל. לדבריה המשא ומתן התנהל בין אותו נציג לבין בעלה המנוח, וחלקה הצטמצם לחתימה היכן שנתבקשה לחתום והיא אף לא ישבה עימם במהלך השיחה שביניהם. האדם שהשתתף באותו מעמד מטעם הכי ישיר לא הובא לעדות. המדובר, לפי טענות הצדדים, באדם בשם אבישי שלי. במקור הוגשה התביעה גם נגדו (כנתבע מס' 5), אולם הוא נמחק מהתביעה לאחר שלא אותר ומאותו טעם, ככל הנראה, גם לא הוזמן להעיד מטעם מי מהצדדים. כך אין בידינו כל עדות ישירה על תוכן השיחה ועל כוונתו האמיתית של המנוח בהקשר לשאלת קיומה או העדרה של כוונה מצדו להעביר את ביטוח החיים לנתבעת 1. אין בפנינו ראיה ישירה גם לגבי זהות הכותב את המילים "אני לא מעוניין בביטוח חיים" ולגבי זהותו של מי שחתם בסמוך לכיתוב האמור. כמו כן לא הובא לעדות מי מעובדי הנתבעת 1 שהנפיק בפועל את הפוליסה כפי שהונפקה (דהיינו כשהיא כוללת גם כיסוי של ביטוח חיים) ומי ששלח אותה לתובעת ולמנוח, וכן  לבנק. בשל כך לא התברר טיבה המדויק של ה"טעות המשרדית" שלטענת הנתבעת 1 הייתה הסיבה להנפקת הפוליסה כפי שהונפקה (היינו כולל כיסוי לביטוח חיים), ולא התברר כיצד הופקה כך הפוליסה ואף נגבתה פרמיה בהתאם אף שלא מולאה הצהרת בריאות, למשל.

ב(2): חבותה החוזית של הנתבעת 1 כמבטחת

10. כידוע, פוליסת הביטוח אינה חוזה הביטוח עצמו, אלא רק המסמך "המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם" אשר בא לעולם לאחר כריתת חוזה הביטוח (ראה והשווה: סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, להלן ולעיל "חוק חוזה הביטוח", וסעיף 2(א) לחוק האמור). חוק חוזה הביטוח אינו כולל הוראות מיוחדות בדבר אופן כריתתו של חוזה הביטוח עצמו, ומכאן ששלב כריתת חוזה הביטוח מוסדר על ידי ההוראות של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ככל שאין בעניין זה הוראות מיוחדות בחוק חוזה הביטוח עצמו (כגון הוראות חוק חוזה הביטוח לגבי מעמדו של סוכן הביטוח בשלב המו"מ לקראת כריתת חוזה הביטוח).

11. הנתבעת 1 טוענת כי הפוליסה שלה הייתה אמורה לכלול אך ורק את ביטוח המבנה. טענתה היא כי העובדה שהפוליסה שהונפקה ונשלחה לבני הזוג ולבנק כללה גם כיסוי של ביטוח לחיי המנוח מקורה בטעות וזאת חרף רצונו של המנוח שלא להיות מבוטח אצלה בביטוח חיים, והיא טוענת להיעדר גמירות דעת אצל התובע לבטח את חייו (בגובה יתרת ההלוואה) אצל הנתבעת 1. זוהי למעשה טענת הנתבעת 1 בתמציתה: כי לא נכרת כלל בינה לבין המנוח "חוזה ביטוח" לביטוח חייו בגובה יתרת ההלוואה, אף שהיא הנפיקה פוליסה שבה נאמר כי קיים ביטוח כזה. זאת משום שחוזה הוא תוצאה של רצון של שני הצדדים להתקשר ביניהם באותו חוזה, לרבות גמירות דעתם לעשות כן; ואילו בענייננו - כך טוענת הנתבעת 1 - לא היה המנוח מעוניין בכריתת חוזה לביטוח חייו (בגין ובגובה יתרת ההלוואה) אצל הנתבעת 1.

ההצעה - משמעותה

12. כפי שכבר נאמר לעיל, טופס ההצעה של "הכ"י למשתכן" (כפי שהוא ערוך מראש וטרם מילוי פרטים בו) כולל הצעה לביטוח חיים וביטוח מבנה. לדעתי לא ניתן להסיק מהכתובים באופן חד משמעי על כוונת המנוח לגבי ביטוח חיים. כאמור, אין מחלוקת כי בני הזוג חתמו, בין שאר המסמכים שעליהם חתמו עת נפגשו עם נציג הנתבעת 2, על בקשה לביטול פוליסה קיימת לביטוח מבנה. אין ראייה כי חתמו באותו מעמד על בקשה לביטול ביטוח החיים הקיים. לאור האמור לעיל בפרק שבו פורט תוכנו המדויק של טופס ההצעה, אני סבור שטופס ההצעה אינו חד משמעי ואינו מחייב בהכרח את הפרשנות הנטענת על ידי הנתבעת 1 ולפיה כוונת המנוח היתה לבטח באמצעותה רק את המבנה, ולא לבטח אצלה את חייו. מילוי הטופס נעשה בנוכחות ובהשתתפות פעילה של מי שפעל מטעם הנתבעת 2 בשליחותה של הנתבעת 1. כל עוד טופס ההצעה סובל יותר מפירוש אחד, אין כל סיבה להעדיף את הפירוש שהתברר בדיעבד כנוח לנתבעת 1 על פני הפירוש הפחות נוח לה, במיוחד לאחר שהיא עצמה פעלה על פיו כל עוד קיבלה מכוחו כספים ושינתה טעמה רק כשהתברר לה שהיא גם צריכה לשלם כספים על פי אותו פירוש. הנתבעת 1 המציאה לבנק וללווים פוליסה שכללה גם ביטוח למבנה וגם ביטוח לחיי המנוח, וזאת ביודעה היטב שהמשמעות היא שהבנק מחויב לבטל את הפוליסות הקודמות עם קבלת פוליסות החדשות (לפי הוראות בנק ישראל, ואף לפי חוזה ההלוואה שניתן להניח שהינו סטנדרטי להלוואה מובטחת במשכנתא). הנתבעת 1 אף גבתה באופן סדיר באמצעות הנתבעת 2 את פרמיות הביטוח בהתאם לפוליסות שהונפקו (היינו הן עבור ביטוח מבנה והן עבור ביטוח חיים), ו"יתרת הפרמיות" ששולמה, לטענתה, מעולם לא הוחזרה. לטעמי יש בהתנהלות הנתבעת 1, מבחינה אובייקטיבית ובזמן אמת, כדי להעיד שגם הנתבעת 1 הבינה מהמסמכים שכוונת המנוח היתה להעביר אליה גם את ביטוח החיים. כוונה זו היתה מוסכמת גם על הנתבעת 1, והיא פעלה על פיה לאורך כל הדרך - עד אשר גילתה שהתוצאה היא חבות בתגמולי ביטוח. למותר לומר שבשלב שבו כבר אירע מקרה הביטוח אין הנתבעת 1 יכולה להתנער לפתע מהביטוח בנימוקים שהיא עצמה לא ייחסה להם כל משקל בשעת פעולותיה לכריתת חוזה ביטוח (הנפקה של פוליסה, גבייה עקבית של דמי ביטוח ואף משלוח הפוליסה למנוח ולתובעת וכן לבנק) ולא פעלה על פיהם.

הפוליסה - הצעה נגדית