החלטה 6743/14

             לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' צלקובניק) במ"ת 18558-7-14 מיום 4.8.2014, במסגרתה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר; ועל החלטה מיום 25.8.2014, במסגרתה הורה בית המשפט (השופטת נ' נצר) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.          ביום 9.7.2014 הוגש נגד העורר כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) + 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן: החוק) (שתי עבירות), מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, תקיפה בנסיבות מחמירות (בת-זוג) לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק, תקיפה בנסיבות מחמירות (קטין ע"י אחראי) לפי סעיף 379 + 3822(ב)(2) לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק (שתי עבירות), הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק, הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק (שלוש עבירות) והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

2.          כתב האישום מחזיק שלושה אישומים ומגולל מעשי מין ואלימות שביצע לכאורה העורר בבתו בת ה-11 (להלן: הבת) ובבת-זוגו (להלן: האם). על-פי האישום הראשון, ביום 24.3.2014 בשעה 01:00 לערך, בעקבות שתיית אלכוהול, נכנס העורר לחדר בו ישנה הבת ונגע באברי גופה. הבת התעוררה והחלה לצעוק, אז התעוררה האם ודרשה מהעורר לצאת מחדרה של הבת. העורר סרב לדרישתה והמשיך לגעת בגופה של הבת, שבכתה וניסתה להדוף את ידי העורר ואף האם דחפה אותו מספר פעמים וניסתה לשכנעו לחדול ממעשיו ללא הועיל. בשלב מסוים, הפשיל העורר את מכנסיו, חשף את איבר מינו ופנה אל הבת בשאלה אם היא "רוצה לראות" ולאחר מכן לבש חזרה את מכנסיו. בעקבות זאת, נכנסה האם לחדר השירותים והתקשרה למוקד המשטרתי וביקשה את עזרת המשטרה בהוצאת העורר מהדירה. העורר, ששמע את האם מדברת בטלפון, דרש ממנה לפתוח את הדלת ואיים עליה שאם לא תציית לו, "ישבור את הכל". האם החביאה את הטלפון ופתחה את הדלת. העורר מצא את הטלפון ושבר אותו. לאחר מכן הגיעו שוטרים שהוציאוהו מהדירה. למחרת, לאחר שהאם הודיעה לעורר כי בכוונתה להגיש נגדו תלונה במשטרה, ניסה העורר להניאה מכך ואמר לה שהוא מצטער ורוצה להתאבד. בעקבות דברים אלה, לא הוגשה התלונה.

             על-פי האישום השני, ביום 18.6.2014 בשעות הלילה, לאחר ששתה אלכוהול, התעורר העורר משנתו ושבר את מנעול חדרה של הבת. האם התכוונה להזעיק עזרה אך העורר איים עליה שאם תצא מהבית יזרוק את הילדים מהחלון. האם נשארה בבית וניסתה להרגיע את העורר. בשלב מסוים הלכה לטפל בבתה התינוקת, והעורר נכנס לחדרה של הבת שהחלה לצעוק. האם נכנסה לחדר למשמע הצעקות ובאותה עת ישבה הבת כשהיא "מכופפת" על הרצפה והעורר עומד מעליה, כשידו בתוך מכנסיו, כשהוא מאונן. העורר חשף את איבר מינו לפני הבת, והאם, במטרה להגן על הבת, כיסתה פניה באמצעות חצאית שלבשה. העורר ביקש מהאם כי לא תסתיר את איבר מינו מעיני הבת, שכן הבת אינה צריכה לחשוש מכך. בהמשך, תפס את ראשה של האם והחדיר את איבר מינו לפיה, והאם שרצתה להגן על בתה, מצצה את איבר מינו של העורר עד שהגיע לסיפוקו ורק לאחר מכן יצא מהדירה. במהלך האירוע השאיר העורר לבת סך של 200 ש"ח, אותם הניח בחדר. למחרת בבוקר, חזר העורר לדירה ותקף את האם בכך שחנק אותה ואיים עליה שיהרוג אותה, את הבת ואת עצמו, אם תספר למישהו את שאירע. בשעות הערב, נכנס העורר לחדר בו שהו האם והבת. העורר תקף את הבת בכך שהכה אותה בידו, תפס בחוזקה בשיערה, בעט ברגלה וצבט בידה. באותו מעמד, איים על הבת שיהרוג אותה אם תדבר עם מישהו או עם אחות האם (להלן: הדודה).

             על-פי האישום השלישי, ביום 20.6.2014 הגישה הדודה תלונה במשטרה נגד העורר לאחר שהבת שלחה לה מסרון ובו נכתב כי העורר "עשה את הדברים הכי מגעילים בעולם". ביום 26.6.2014 עוכב העורר בתחנת המשטרה אולם מאחר שהאם סירבה להגיש נגדו תלונה, שוחרר. לאחר שחרורו שאל העורר את האם אם הזמינה משטרה ואיים עליה כי "ישבור את הבית" ואמר לה לא לספר מה שאירע עם הילדה. משנודע לדודה כי העורר שוחרר, התקשרה שוב למוקד המשטרה ובעקבות דיווחה הגיעו שוטרים פעם נוספת לבניין מגורי האם. באותו מעמד, אמר העורר לאם "תעשי מה שדיברנו את יודעת" וזאת כדי להניאה מלספר לשוטרים על מעשיו.

הליכי המעצר

3.          בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה פורטו הראיות המרכזיות המרכיבות את התשתית הראייתית נגד העורר ובכלל זה הודעות האם והדודה; התכתבות במסרונים בין הבת לדודה; חקירת הבת על-ידי חוקרת ילדים; דוחות השוטרים ואמרות שנגבו מהעורר.

4.          ביום 4.8.2014 קבע בית המשפט המחוזי (השופט י' צלקובניק) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. צוין כי בא-כוח העורר אינו חולק על המעשים ועל קיומה של תשתית ראייתית למעשים ואף על כך שהעורר, שהתמכר לאלכוהול בחודשים שלפני האירוע, הפך להיות "בלתי נסבל" ואלים. ואולם בא-כוח העורר חלק על ביצוע המעשים המיניים וטען לחולשה ראייתית בהקשר זה, המצדיקה שחרור לחלופת מעצר. עוד צוין בפתח ההחלטה כי נגד העורר תלויים ועומדים שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות אלימות קודמות נגד בני המשפחה (אלימות כלפי האם, ילדיו הקטינים והדודה), שבהם הודה העורר זה מכבר.