החלטה 1388/13

העורר נעצר, נחקר והועמד לדין בגין עבירה של יידוי אבנים. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי, בתאריך 19.3.13, השתתף בהפרת סדר המונית בצומת אל-פואר, במהלכה יידה אבנים, יחד עם אחרים, כאשר הוא עומד בראש מיידי האבנים. לאחר שהבחין בשוטרי מג"ב המבקשים לעוצרו, נמלט העורר מן המקום ונעצר רק לאחר מרדף רגלי. תוך כדי המרדף המשיך ליידות אבנים לעבר השוטרים, כשמספר אבנים פגעו בשוטרי מג"ב.

בימ"ש קמא, אשר נדרש לבקשת התביעה למעצר עד תום הליכים, הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לבסס את כתב האישום וכי מדובר במעשה המקים עילת מסוכנות ללא אפשרות לחלופה. על כן, קיבל ביהמ"ש את בקשת התביעה והורה על מעצר עד תום ההליכים כאמור.

בערר, הסנגורית אינה תוקפת חזיתית את קביעות ביהמ"ש באשר לקיומן של ראיות לכאורה, על אף שהיא מציינת כי גרסת העורר שונה לחלוטין מזו של החיילים, ולפיה הוא עבר במקום במקרה יחד עם חברו ונעצר על לא עוול בכפו. הסנגורית מרכזת, על כן, את עיקר טיעוניה בשאלת האפשרות להסתפק בחלופה. הסנגורית מדגישה את עברו הנקי של העורר ואת העובדה כי הוא עוסק במוסיקה ובזמרה באופן מקצועי מזה מספר שנים, לומד בבית ספר למוסיקה ברמאללה, מופיע באזור ובחוץ לארץ ואף מלמד צעירים. בנסיבות אלה, סבורה הסנגורית כי מעצרו של העורר לא רק שפוגע באופן בלתי מידתי בהמשך התפתחותו המקצועית, אלא אף אינה כורח המציאות, מאחר שניתן להורות על שהייתו תחת השגחה בבית הספר למוסיקה המרוחק ממקום מגוריו. בתמיכה לטענותיה, הגישה הסנגורית מסמכים מבית הספר ובהם פירוט של לימודי העורר, הופעות שונות בהן השתתף ואמור להשתתף בחודש אפריל שנה זו ואף התחייבות לפקח עליו אם ישוחרר.

מנגד, התביעה הצבאית מבקשת לדחות את הערר. התביעה מדגישה את הראיות הברורות הקושרות את העורר למיוחס לו, בדמות אמרותיהם של מספר שוטרים שהשתתפו באירוע ועצרו את העורר. התביעה אף טוענת למסוכנות הטמונה במעשה, אשר הביאה לקביעה קונסיסטנטית של בתי המשפט בדבר הצורך במעצר עד תום ההליכים. התובע מדגיש עוד כי העורר המשיך ליידות אבנים גם בעת מנוסתו, דבר המלמד הן על נחישותו והן על החשש להימלטות מן הדין.

כאמור, מעיון בראיות המצויות בתיק התביעה, אין ספק כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למתואר בכתב האישום. בשלב זה של ההליך אין לכחד כי אמרותיהם של השוטרים בעלות פוטנציאל הרשעה, גם אל מול הכחשתו של העורר. בעניין זה, אציין עוד כי לא מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים בחקירה או מחדלים העשויים לשלול או לצמצם את תוקפן של הראיות בצורתן הגולמית.

למותר לציין כי מעשיו של העורר מקימים עילת מסוכנות. יידוי אבנים הינו מטבעו מעשה בעל מסוכנות רבה. כאשר הדבר נעשה במסגרת הפרות סדר המוניות, המכוונות לפגוע בכוחות הביטחון, נוסף נופך של חומרה. על כל אלה יש לציין כי, בענייננו, אף פגעו האבנים שהושלכו על ידי העורר בשני שוטרים. לא זו אף זו אלא שהעורר ניסה להימלט מן המקום ונדרש שימוש בכוח על מנת להשתלט עליו.

על רקע כלל האמור, ועם כל ההבנה לפגיעה הייחודית העלולה להיגרם לעורר ממעצרו עד תום ההליכים, נראה כי לא היה מנוס מלהורות כאמור. אופי המעשה, תיאור השוטרים כי העורר הוא אשר הוביל את מיידי האבנים והתנגדותו למעצר מלמדים על סיכון משמעותי לביטחון האזור העלול לצמוח משחרור העורר.

בד בבד, התרשמתי כי בימ"ש קמא עושה כל שלאל ידו על מנת להביא לסיום ההליך תוך פרק זמן קצר ככל האפשר, כאשר נשמעו כבר מספר לא מבוטל של עדים ונקבעה ישיבת המשך למועד קרוב.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לדחות את הערר.

ניתנה היום, 18 באפריל 2013, ח' באייר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

נשיא

רמ"שית: שירה גביזון