החלטה ופס"ד בתחומי משפחה שונים

תביעה שהגישה אם כנגד גרושה ובה עתרה לרישום בנם "ת", יליד 11/05, אשר סיים לאחרונה כיתה א' בבית ספר "א'" -בית ספר ערבי שבחיפה לבית הספר הממלכתי "ד'"  - בית ספר יהודי, אף הוא בחיפה.

התביעה הוגשה ביום 24.5.12. לאור הסעד שנתבקש זימנתי את הצדדים לדיון לפני ביום 20.6.12. באותו דיון ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה, הוריתי על הזמנת תסקיר מטעם העו"ס לסדרי דין בחיפה וכן דליתי מהצדדים נתוני ועובדות הרקע הרלוונטיים.

בהקשר זה אציין, כי הצדדים מוכרים לי מהתדיינויות קודמות מן העבר, הן במסגרת תביעת משמורת והן במסגרת תביעת מזונות עבור הקטין.

ואלה הן העובדות והנתונים הרלוונטיים:

א.         הקטין, ת', יליד 28.11.05, נולד לשני הוריו ט' ו- ח' .

ב.         האב ערבי מוסלמי בעוד שהאם אוקראינית נוצריה. האם עלתה לארץ בשנת 1998 לאחר שבני הזוג הכירו זה את זו באוקראינה.

            בני הזוג התגוררו בנצרת עד שנפרדו בשנת 2008 - 2009.

ג.          הצדדים התגוררו בסביבה ערבית בנצרת בדירה שקיימת בקומפלקס המכיל דירות נוספות בהן מתגוררים בני משפחתו של האב.

ד.         שני הצדדים אישרו כי במהלך החיים המשותפים מאז לידת ת' ועד לפירוד בין בני הזוג, השפה שהיתה שגורה בפיו של הקטין היתה ערבית והוא לא נחשף לשפה העברית עד לאותו מועד. במלים אחרות, השפה הדומיננטית, ואף ניתן לומר היחידה, עבור הקטין היתה ערבית.

ה.         האב מטבע הדברים דובר ערבית, ואילו האם למדה לדבר ערבית, אם כי היא טוענת שהשפה הערבית נותרה שפה זרה עבורה והיא לא הטיבה לדבר בשפה זו. היא גם טוענת כי היא אינה יודעת קרוא וכתוב בערבית ונראה כי טיעון זה הינו נכון.

            בעניין זה יצוין כי האב אישר כי האם התחילה ללמוד לקרוא ערבית על פי טענתו, אך לא התמידה בזה.

ו.          מאז נפרדו בני הזוג, עברה האם תחילה למעון לנשים מוכות עם הקטין ומאז הקטין נמצא בחזקתה. בהמשך עברה לגור בדירה שכורה בחיפה, איתה מתגוררת אמה כבת 76 שנים. כיום היא מתגוררת ברח' ---- בחיפה, כאשר האם מאשרת כי מדובר בסביבה ושכונה מעורבת.

ז.          לפני הפירוד, הקטין היה במעון דובר ערבית בנצרת, ומשעבר לחיפה היה במעון דובר עברית. בהמשך האם רשמה את הקטין בגן חובה דובר ערבית מאחר והיתה מודעת לחשיבות השפה הערבית עבור הקטין ובהמשך רשמה אותו לבית ספר ערבי ושם למד עד שסיים כיתה א'.

ח.         האם טוענת כיום כי מוטב שהקטין יירשם בבית ספר יהודי לקראת כיתה ב' הואיל והיא מתקשה עד מאוד בהבנת השפה הערבית, היא מתקשה לעזור לקטין בלימודיו הואיל ואינה דוברת שפה זו בצורה טובה וחשוב מכך אינה יודעת קרוא וכתוב בערבית.

לטענתה, קושי זה רק יגרום לקטין במרוצת הזמן נזק בלימודיו, היא לא תוכל ותתקשה לעזור לו במסגרת לימודיו ובשל טעם זה רצוי כי יעבור לבית ספר יהודי.

            עוד טוענת כי לקטין חברים דוברי עברית בלבד או בעיקר ואין לו חברים מבית הספר.

מאידך האב טוען שהדברים אינה נכונים ולקטין חברים ערבים, הן מבית הספר והן מחוץ לבית הספר וטען שלקח את הקטין באחד הימים למסיבת יום הולדת שהתקיימה בביתה של אחת מבנות כיתתו (ילדה ערביה בשם ---) וזאת בתמיכה לטענותיו כי לקטין חברים דוברי ערבית.

ט.         במהלך הדיון ביקשתי לקבל לידי תעודות ציונים של הקטין, זאת לאור טענת האם בתביעתה לפיה הישגיו של הקטין אינם טובים וכך היא ציינה שם בסעיף 11:

"במהלך שנת הלימודים התברר כי הקטין לא נקלט כראוי בבית הספר, הוא אינו שולט דיו בשפה הערבית וציוניו אינם מספקים. בין היתר, מתקשה הקטין במיוחד במקצועות השפה הערבית, בכתיבה בשפה הערבית ובלימודי מדע וטבע".