החלטה בתיק ת.א. 7118/05

בפני בקשתו של בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק" או " בנק הפועלים") למתן צו עיקול זמני ברישום על דירה הרשומה על שמו של נתבע 2 - מר אוריאל אטלי (להלן: " הנתבע" או " אטלי").

רקע

1.         ביום 24/3/05 הוגשה ע"י הבנק בקשה למתן צו עיקול זמני ברישום, במעמד צד אחד, על כל זכויות הנתבע בנכס מקרקעין ברח' מלכי 14 בשכונת ימין משה בירושלים, הידוע כחלקה 79 בגוש 30030, הרשום על שם מר אטלי. עוד באותו היום ניתנה ההחלטה למתן הצו המבוקש ונקבע דיון במעמד הצדדים לתאריך 6/4/05. בדיון אשר נערך ב 6/4/05 נחקרו גב' שרית שגב יחזקאלי, המצהירה מטעם הבנק, ומר אטלי, הנתבע.

לאחר הגשת סיכומי הבנק אישר בית המשפט הגשת תצהיר נוסף מטעם הנתבע, תצהירו של עו"ד אילן בר חנין, ונקבע דיון לחקירת המצהיר ליום 21/4/05. לאור הבקשה החריגה הושתו על הנתבע תשלומי הוצאות בסך 2500 ש"ח.

לאחר חקירת עו"ד בר חנין הוגשו הסכומים במלואם.

טענות הצדדים

2.         טוען הבנק כי מר אטלי ונתבעת 1 - חברת "טיאמנט קאופמן סילבר בע"מ" (להלן: "החברה") הינם בעלים במשותף של חשבון מס' 600250 בסניף 690, מאחר ושניהם חתומים על מסמכי פתיחת החשבון וכן על כל מסמכי העמדת ההלוואות אשר ניתנו לחברה במשך השנים.

כמו כן, על מנת לבסס את היותו של מר אטלי בעל החשבון, באופן פרטי, טוען הבנק כי הבניין הידוע כ"בית בכור" נרכש ע"י מר אטלי באופן אישי ורק מאוחר יותר הועבר ע"ש החברה.

בבקשתו הראשונה של הבנק נכתב כי החברה נמצאת " בניהולו ובבעלותו" (בסעיף 1 לבקשה) של מר אטלי, אולם טענת הבעלות נזנחה בהמשך, מאחר שמר אטלי אינו הבעלים הרשום של החברה כי אם מנהלה.

מנגד טוען מר אטלי כי החשבון הנ"ל אינו בבעלותו באופן פרטי, וכי הוא אינו בעליה של החברה כי אם מנהלה בלבד. מוסיף מר אטלי וטוען כי חתם על מסמכי פתיחת חשבון הבנק כפועל יוצא ממעמדו כנאמן של החברה, וככזה אף רכש את הזכויות ב"בית בכור". לדבריו, הבנק ידע בכל שלב כי הוא אינו פועל באופן אישי כי אם כנאמן, כפי שעולה מחלופת המכתבים בין עו"ד בר חנין ובין עו"ד הבר, עובדת הבנק, בעת רכישת הנכס ובעת רישומו.

לעניין חתימתו על יתר מסמכי החברה, טוען מר אטלי, כי חתם עליהם כמנהלה של החברה ולא כלווה פרטי.

דיון

3.         השאלה אשר יש לבחון בבקשה זו, הינה שאלת בעלותו הפרטית של מר אטלי בחשבון הנ"ל, וכפועל יוצא מכך שאלת חבותו בחובות הנובעים מיתרות החובה ומההלוואות בחשבון.

בעניין זה דעתי היא שמר אטלי חתם על מסמכי הבנק כנאמן ולא כאדם פרטי, על כן דין צו העיקול, אשר הוטל על נכסו הפרטי להתבטל, ואפרט.

תלה הבנק רבות בטענתו כי מר אטלי רכש את "בית בכור" באופן פרטי, אולם ממכלול המסמכים אשר הוצגו בפני עולה כי בכל הליך הרכישה, הן מול הרשויות והן מול הבנק נכתב במפורש כי מר אטלי הינו נאמן עבור החברה. כמו כן, מונה מר אטלי במפורש ע"י החברה, בישיבת מועצת המנהלים מיום 7.2.1993, לשמש כנאמן לצורך רכישת הנכס, זאת יום לפני החתימה על חוזה הרכישה ו - 9 ימים לפני פתיחת החשבון הנ"ל.

כן, מעדותה של המצהירה מטעם הבנק עולה, כי לא עלה בידי הבנק להוכיח שמר אטלי השתמש בחשבון הנ"ל כבחשבונו הפרטי. יש לייחס לפרט זה משקל מכריע, מאחר ולבנק שליטה על כל מסמכי החשבון ובבדיקה פשוטה וקצרה יכל לסתור טענה זו.

לתמיכה בכך יש להוסיף את העובדה כי על גבי הצ'קים אשר הונפקו בחשבון זה מופיעה שמה של החברה בלבד, " טימאט קאופמן סילבר בע"מ", ללא ציון קיומם של בעלים נוספים בחשבון כנהוג בחשבון משותף (צילום צ'ק מצורף כנספח י"ג לתצהירו בבש"א 1587/05).

עוד טען הבנק כי בחתימתו של מר אטלי על כל מסמך הקשור בחשבון, יש די על מנת להוכיח כי הוא בעליו של החשבון הנ"ל. דעתי היא כי אין די בכך, מאחר שמר אטלי שימש כמנהלה של החברה, כפי שעולה מרישומי רשם החברות, וככזה עליו לצרף את חתימתו לכל מסמך אשר עליו חותמת החברה. לפיכך, פרשנות עובדה זו נוטה יותר לכיוון הקביעה כי חתימה זו אינה כבעל חשבון כי אם כמנהל.

מאחר וקבעתי כי לא הוכח שמר אטלי הינו בעליו של החשבון, הרי שאני קובע שיש לבטל את צו העיקול אשר הוטל על הנכס הפרטי של הנתבע.

בשולי הדברים אומר, כי אילולא סמך הנתבע את דבריו במסמכים, לא היה ניתן לסמוך החלטה זו על עדותו בלבד.

תוצאה

4.         לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו העיקול הזמני אשר הוטל על הנכס נשוא הבקשה.