החלטה בתיק ת.א. 40977/05

בפני בקשת לדחיית התביעה על הסף, לחילופין למחיקת כותרת התביעה ב"סדר דין מקוצר" ולהעברתה לסדר דין רגיל, ולחילופי חילופין, ליתן למבקש רשות להגן כנגד התובענה שבכותרת. החלטה זו מתייחסת לשתי הטענות המקדמיות.

כללי

1.         בין הצדדים נחתם הסכם ביום 11.12.01 שכותרתו הסכם בוררות. על פי הסכם זה  ישלם המבקש למשיב סך של 52,500$ והמשיב ישלם למבקש 10% מכל סכום שיקבל בנושא תאונת דרכים שהייתה לו.

            בהתאם להסכם שילם המבקש סך של 19,000$ ונותרה יתרת חוב של 33,500$ (קרן).

            ביום 5.1.05 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק בוררות בביהמ"ש המחוזי ובתגובה לבקשה טען המבקש כי אין מדובר בפסק בוררות כי אם בהסכם בין הצדדים.

מחיקת תביעה על הסף

2.         המבקש מבקש לדחות את התביעה על הסף לאור העובדה שהתביעה הוגשה ביום 1.8.05 ואילו הומצאה למבקש רק ביום 10.10.05. עפ"י תקנה 20 לתקס"א, הזמנה לדין יש להמציא בתכוף לאחר הגשתו של כתב התביעה. לאור האמור יש לנעול את דלתות ביהמ"ש בפני תובע חסר תם לב שבא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות.

המשיב, בהתייחסו לטענה זו, טוען כי מסירת כתב התביעה באיחור של חודשיים ועשרה ימים נעשה בתום לב ומתוך טעות אנוש במשרד ב"כ המשיב.

יתר על כן תקנה 20 לתקנות אינה עוסקת בתום ליבו של התובע, כי אם כוונת המחוקק היא בנזק שעלול להיגרם לנתבע מקום בו כתב התביעה יימסר לנתבע באיחור כה רב שיגרם לו נזק. לאור העובדה שלא נגרם למבקש כל נזק, יש לדחות בקשה זו.

3.         המבקש מפנה בבקשתו לסעיף 20 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

תקנה 20 קובעת כך:

"הזמנה לדין חתומה ביד פקיד של בית המשפט תומצא בתכוף לאחר הגשתו של כתב התביעה לכל נתבע יחד עם עותק ממנו."

לאור העובדה כי אין זמן מוגדר בו יש להמציא את כתב התביעה אולם יש להמציאו בתכוף להגשתו, יש למצוא את הזמן הסביר, ההזדמנות הראשונה האפשרית. לפיכך  מקובלת עלי טענת המשיב כי איחור של חודשיים ועשרה ימים יכול שייחשב סביר בנסיבות העניין, לפיהן הצהיר ב"כ המשיב כי האיחור נבע מטעות אנוש במשרדו וזאת בתום לב מלא, ומתוך העובדה כי לא נגרם למעשה כל נזק נטען למבקש בשיהוי שנוצר, אני קובע כי אין לחסום את דלתות ביהמ"ש בפני התובע מפאת עילה זו.

לפיכך אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה  על הסף.

לאור דחיית הבקשה למחיקת התביעה,  אדון בבקשה למחיקת כותרת:

מחיקת כותרת

4.         המבקש טוען כי המשיב מנוע מלטעון שלמסמך המצורף לכתב התביעה יש תוקף של הסכם. יתרה מכך, בין הצדדים היה הסכם לתשלום של 21,000$ אשר שולמו במלואם ואין הוא חייב עוד דבר למשיב, על אף שאין לו ראיה לכך.

המסמך שצורף לכתב התביעה כראיה לקיום החוב, נכפה על המבקש, הוא איננו חוקי ויש לאיין אותו לאור סעיף 30 לחוק החוזים.

המשיב בתגובה טוען כי התביעה כשרה להתברר בסד"מ ויש לדחות את בקשת המבקש.

5.         תביעות לפי סדר דין מקוצר יוגשו לפתחו של בית המשפט, בהתאם למרכיבים שנקבעו בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: ה" תקנות").

עסקינן בתקנה 202 (1)(א) לתקנות אשר דורשת במרכיביה כי תביעה בסדר דין מקוצר תהא על סכום קצוב הבאות מכוח חוזה או התחייבות, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב. קיומה של ראיה שבכתב משמע מסמך הקשור לנתבע ועשוי על ידו או בחתימתו. (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמוד 302, מהדורה שביעית ).