החלטה (בשאלת הקשר הסיבתי)
תביעת נזקי גוף. הדיון פוצל כך שתחילה נדונה שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבה של התובעת דהיום.
1. התובעת, ילידת 1974, מהנדסת ביו-טכנולוגיה בהכשרתה, נפגעה ביום 2.6.99 כאשר ביקרה באתר בניה בזכרון יעקב, לצורך רכישת בית. הבית נבנה על ידי הנתבעת מס' 1 באמצעות צד ג'.
תוך כדי הסיור, התובעת ירדה במדרגות פנימיות של הבית ודרכה על מסמר ארוך שהיה מחובר לקרש באורך של כ-2.5 מ'. המסמר חדר לכף הרגל ויצא מגב כף הרגל. התובעת נותרה בשטח למעלה משעה, עד שהגיע למקום צוות כיבוי אש שניסר את הקרש, ואז הועברה התובעת אל בית החולים, כאשר המסמר וחלק קטן מן הקרש עדיין נעוצים ברגלה. אירוע מעורר חלחלה זה ייקרא להלן: "התאונה".
2. התובעת סבלה עוד מצעירותה, מאז היותה בת 10, ממחלת עיניים דלקתית חמורה בשם אוביאיטיס (עינבית).
לאחר התאונה, החלה התובעת לסבול מעליית לחצים בעיניה, ונדרשה לקבל טיפול רפואי אגריסיבי לשם הורדת הלחצים. כתוצאה מהתהליך, איבדה התובעת חלק משדה הראיה בעין שמאל ונכותה הרפואית הועמדה על ידי ד"ר נוימן, מומחה לרפואת עיניים ולמחלות דלקתיות של העין, על -40% לצמיתות. ד"ר נוימן כתב בחוות דעתו, כי אם תהיה נסיגה נוספת של תפקוד הראיה, יהיה צורך להעריך הנכות פעם נוספת.
בהמשך הגיש ד"ר נוימן תוספת לחוות דעתו ובה נכתב כי אכן נגרם לתובעת נזק נוסף בשל אובדן שדה ראיה בעין שמאל. ד"ר נוימן העריך את נכותה של התובעת כלהלן:
30% לפי סעיף 65ג לתקנות - אוביאיטיס חוזרת.
10% לפי סעיף 58א לתקנות - גלאוקומה.
5% לפי סעיף 58ב לתקנות - מצב לאחר נתוח טרבקולקטומיה.
10% לפי סעיף 52(2)(5) לתקנות - פגיעה בשדה הראיה.
ד"ר נוימן קבע בחוות דעתו כי מתוך סמיכות הזמנים בין התאונה לבין ההחמרה בתגובה הדלקתית "ניתן לקשור את שני האירועים במידת הסתברות סבירה ואני בדעה כי קיים קשר סיבתי בין התגובה לטראומה".
3. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' טרייסטר ולפיה לא נותרה לתובעת נכות, היא רואה היטב בשתי עיניה וממילא אין לה כל הגבלה תפקודית (חוות הדעת הוגשה עוד לפני שהוגשה חוות דעתו המשלימה של פרופ' נוימן). פרופ' טרייסטר שלל בחוות דעתו כל קשר בין חדירת המסמר לכף רגלה של התובעת לבין מצב דלקת האוביאיטיס וסיבוכיה.
הצדדים הגיעו להסכמה על מינוי מומחה בשאלת הקשר הסיבתי (פרוטוקול הישיבה מיום 25.10.2001) והסכימו על זהותו. על פי הסכמת הצדדים בהודעתם מיום 6.12.2001, מונתה ד"ר גולדשטיין מיכאלה, רופאת עינים ומנתחת המתמחה במחלות רשתית ובמחלות עינים דלקתיות, כמומחית מטעם בית המשפט.
4. בחוות דעתה מיום 1.4.2002, העמידה ד"ר גולדשטיין את נכותה המשוקללת של התובעת על 43.3%, לפי אותם סעיפים שנקבעו בחוות דעתו של ד"ר נוימן (למעט 5% בגין מצב לאחר נתוח). אולם, ד"ר גולדשטיין שללה קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.
בחוות דעתה, עמדה ד"ר גולדשטיין על כך שהתובעת סובלת מזה 18 שנים מאוביאיטיס כרוני עם התקפים חוזרים בשתי העיניים ובעיקר בעין שמאל, וכי כבר בשנת 1996 פיתחה התובעת עליות לחצים בעין שמאל, וכבר אז החלו הרופאים בטיפול להורדת הלחץ. בחוות הדעת מוסבר כי עליה בלחץ תוך עיני - גלאוקומה משנית, היא סיבוך מוכר ונפוץ במקרים של אוביאיטיס כרוני, והוא יכול להיות תוצאה של הדלקת עצמה או תוצאה של הטיפול הסטרואידלי הממושך. הדלקת היא בבסיסה מחלה אוטואימונית ויכולה להיות משנית לתהליכים זיהומיים שונים (חיידקים או וירליים) אולם, במקרה שלפנינו, אין כל עדות בבדיקות המעבדה כי התובעת סבלה מזיהום כתוצאה מחדירת המסמר.
לאור זאת הגיעה המומחית למסקנה כי :
"... לא ניתן לקשר בין הגלאוקומה המשנית שהחלה 3 שנים לפני הפציעה והחמירה בהמשך, לבין חדירת המסמר לרגל... ידוע שיתכן ויש קשר בין זיהומים שונים ותגובות אוטואימיוניות. אך במקרה זה, הבירור שבוצע לחולה לפני הפציעה לא העלה גורם אתיולוגי ידוע, ולאחר הפציעה לא נמצא זיהום ברור כלשהו לא בבדיקות דם ולא בצלומים".