מבוא:
ענייננו בתביעה כספית שהועמדה על סך של 350,000 ש"ח ובהתאם להסכמה דיונית שהוצגה לפרוטוקול 4.3.08 תתבצע ההכרעה בסכסוך באופן דו - שלבי.
בשלב ראשון יינתן פסק דין חלקי ביחס לזכאותו של התובע להשבת הלוואה בסך של 70,000 $ (להלן:"
ההלוואה").
לטענת התובע, הפרה הנתבעת פסק דין שניתן בהסכמה ביום 15.3.05 (להלן:"
פסק הדין") באופן המבטל את הפטרה מהשבת ההלוואה ומעמיד את חובה לפירעון מיידי.
על פי הוראות ההסכם העומד ביסוד פסק הדין (להלן:"
הסכם הפשרה") הופטרה הנתבעת מהשבת הלוואה בסך של 70,000$ כנגד מילוי חיוביה על פי הסכם הפשרה (ס' - 4.7). חיוביה של הנתבעת כללו; העברת זכויות בדירה ברח' יהואש בתל אביב עד ליום 28.2.05 , פינוי דירה ברח' ארצגסראי במינכן עד ליום 28.2.05 - (ס' - 4 , 5.2.6 ו-7) ותשלום הוצאות לשיפוץ בסך של 3,500 אירו (ס' - 5.2.4).
בפתח הגנתה, טענה הנתבעת לקיומן של עילות דחייה על הסף, אם מחמת היעדרה של סמכות עניינית ואם מחמת קיומו של מעשה בית דין ואולם, לאחר זניחתן בסיכומיה, אין הן עומדות עוד על הפרק ונכון להסירן מעל סדר היום המשפטי. במאמר מוסגר יצוין כי ממילא נראה כיום כי מאפייניו המשפחתיים של הסכסוך התפוגגו זה מכבר כך שקיומה של סמכות עניינית אינו מוטל בספק.
לגופם של דברים, טוענת זו כי פינתה את הדירה במינכן במועד, פעלה להעברת הזכויות בדירה בתל אביב, עמדה במועדים הקבועים ובכל מקרה, אין הפרת ההסכם מקנה, ככל שתוכח, את הזכאות להשבת ההלוואה בפועל אלא לכל היותר, את "החייאת" מעמדו של התובע כנושה על פי תנאי הסכם ההלוואה.
המחלוקת אפוא הינה משפטית בעיקרה, כפי שהוגדרה בהסכמה הדיונית, לכן נכון להתעלם מכל חלק בסיכומי הנתבעת שהוא בעל מימד עובדתי.
דיון:
המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 4.7 להסכם שנוסחו מובא להלן:
"
כמו כן, מצהיר עמי כי אין לו ולא תהיינה לו כל דרישות ו/או טענות ו/או תביעות ביחס להלוואה ע"ס 70,000$ ארה"ב שניתנה על ידו לנורית והוא מוותר על הלוואה זו , אשר תראה כמסולקת במלואה, כנגד קיום חיוביה של נורית עפ"י הסכם זה".
לשיטתה של הנתבעת, משמעות הוראת הסעיף הינה כי הפרת התחייבותה אינה מקנה זכות לפירעון מיידי של ההלוואה, אלא למתן תוקף מחודש להסכם ההלוואה, שצורף כנספח י"ג לסיכומי התובע. בהסתמך על האמור בו, טוענת הנתבעת כי לכל היותר, זכאי התובע להשבת ההלוואה במותה, על פי תנאי ההסכם המקורי.
נוסח הסכם ההלוואה איננו שנוי אף הוא במחלוקת בין הצדדים ולהלן נוסחו:
חוזה על הענקת הלוואה
מר עמי חורי, מינכן, העניק לגברת נורית מונדיגל, מינכן, הלוואה בגובה של 70,000 $. ההלוואה ניתנה לצורך ביצוע שינויים מבניים בנכס והרחבתו ולצרכים אחרים כגון הוצאות משק בית משותף.
הסכום הנ"ל משקף את ערך ההלוואה להיום.
הצדדים של החוזה מסכימים, שההלוואה תוחזר רק עם מות הלווה, נורית מונדיגל, על ידי יורשיה, למלווה עמי חורי.