1. בהליך שבכותרת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בארבע עבירות מעשה מגונה שבצע כנגד קטינות להן שימש מורה פרטי למתמטיקה. בהתייחס לשלוש מהקטינות הורשע הנאשם בעבירות לפי סעיפים 348(ב) בקשר עם סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהתייחס לקטינה אחת הורשע בעבירת מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק האמור.
לקראת דיון הטיעונים לעונש, הורינו מכוח סמכותנו לפי סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "
חסד"פ"), על עריכתם של תסקירי נפגעות עבירה, ותסקירים אלו הוגשו לעיוננו.
2. ב"כ המאשימה ביקשה בכתב, כי קודם שייגזר דינו של הנאשם, במסגרת הראיות לעונש תעיד אחת המתלוננות למרות שהוגש בעניינה תסקיר נפגעת עבירה. בנימוקיה טענה, כי לשיטתה, אין מניעה שבדין למתן עדות כאמור, והדבר עולה בקנה אחד עם מגמת הדין והפסיקה להעניק לנפגע העבירה "קול" במסגרת ההליך הפלילי. לדעתה, במישור המהותי מתן עדות עשוי במקרים מסוימים להיות בעל ערך תרפויטי עבור נפגע העבירה. כן הדגישה כי אין מדובר בבקשה חסרת תקדים, כאשר במקרים אחרים נענה בית המשפט לבקשות דומות.
3. ב"כ הנאשם טוען, כי אין להתיר עדות כאמור משום ש"
הבקשה דנן מבוססת על הנחות יסוד שגויות ולא הוצגה לה תשתית עובדתית ומשפטית ראויה", ומעלה את הנקודות הבאות:
ראשית, בעניינה של המתלוננת נערך תסקיר נפגע עבירה ועפ"י סעיף 191א(ג) לחסד"פ אם הוגש תסקיר לא ייקרא הלה להעיד בקשר אליו.
שנית, בקשתה של המאשימה להעיד את המתלוננת הוגשה רק בעקבות לחץ שהפעיל עליה אבי המתלוננת. הוא למד על כך מהעובדה, שבדיון הקודם שנקבע לטיעונים לעונש הודיעה ב"כ המאשימה, כי בשיחת טלפון זמן קצר קודם לדיון ביקש ממנה האב כי תאמר לבית המשפט כי הוא מעוניין שבתו תעיד. גם הבקשה הנוכחית אינה מציינת כי המאשימה היא זו שמעוניינת בעדותה של המתלוננת ונוסחה, לפיו "
בית המשפט מתבקש בזאת להיענות לבקשת המתלוננת... אשר הובעה באמצעות אביה, אפוטרופסה, להעיד..." מחזק את התרשמותו. לשיטתו, יש בהתנהלות זו טעם לפגם, הן כיוון שאין מקום לכך שנפגע עבירה או בני משפחתו ינווטו את ניהול ההליך הפלילי, והן בשל השלב המאוחר בו הוגשה הבקשה, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם באשר לאופן בו ייגזר דינו ולוח הזמנים בו ייעשה כן.
שלישית, ספק אם עדותה של המתלוננת אכן משרתת את האינטרס שלה. ספק זה מתחדד בשים לב לכך, שלא הובאה עמדת אמה, אשר ככל הידוע משמשת גם היא אפוטרופסית עליה ולא הוצגו כל ראיות ישירות לענין האינטרס הטיפולי שבעדות. מה עוד, שככלל, בהליכים אחרים בנושא עבירות מהסוג הנדון בתיק, נקודת המוצא היא, כי מתן העדות בבית המשפט מהווה אירוע קשה וטראומטי.
ובענייננו, מדגיש הסנגור, קיים היבט נוסף המציב סימן שאלה לגבי האינטרס הטיפולי שבהעדת המתלוננת. הטעם לכך נעוץ בכך, שהמסמכים שהועברו לידי ההגנה מחייבים את חקירת המתלוננת על פרטים שונים הנוגעים למצבה הנפשי.
דיון
4. סעיף 187(א) לחסד"פ קובע:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לענין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ובדבר החלטות בית המשפט ובית דין לענין ביצוע עבירה על ידו, אף בלא הרשעה, ורשאי הוא גם להביא
ראיות אחרות לענין זה".
"
סעיף 187(ב) לחסד"פ קובע:
"הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת מין או בעבירת אלימות, רשאי הוא להורות לעובד ציבור, שמינה לענין זה שר הרווחה והשירותים החברתיים, לערוך ולהגיש לו תסקיר על מצבו של הנפגע בעבירה (להלן - הנפגע), ועל הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מן העבירה".
"
סעיף 191א(ג) לחסד"פ קובע כי:
"
נפגע, שלגביו הוכן תסקיר לפי סעיף 187(ב), לא ייקרא להעיד בקשר אליו".
סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001 קובע:
"(א) נפגע עבירה זכאי למסור הצהרה בכתב לגוף החוקר או לתובע, על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש; מסר הנפגע הצהרה כאמור, זכאי הוא שהתובע יביא את הצהרתו לפני בית המשפט בדיון בענין גזר דינו של הנאשם, לפי הוראות פרק ה', סימן ז' לחוק סדר הדין הפלילי או בדיון בענין נאשם שהוא קטין, לפי הוראות פרק ה' לחוק הנוער.