1. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 8, גוש 17693, בכפר כאוכב (להלן: "
המקרקעין").
2. הדיון בתביעה זו אוחד עם שתי תובענות נוספות, האחת, התביעה נשוא ת.א. 2826/05
קאסם נ' עלי מוהיב ועלי אחמד (להלן: הנתבעים 2-1 בת.א. 2826/05), וכן נגד
הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שעניינה תביעה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים 2-1 בת.א. 2826/05 לבצע פעולות בנייה בתחום המקרקעין, והאוסר על הוועדה המקומית לתכנון ובניה משגב, ליתן לנתבעים 2-1 היתר בניה כל עוד לא בוצע פירוק שיתוף במקרקעין; והשנייה, התביעה נשוא ת.א. 3507/06
אלנאיף נ' קאסם בה מבוקש על ידי הנתבעים 11 ו- 13 בכותרת תובענה זו לעיל, ליתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים 2-1 האוסר על ביצוע עבודות בניה במקרקעין. אין צורך לומר כי עם פירוק השיתוף במקרקעין התייתר הצורך להכריע בתיקים מסונפים אלו, והכרעתי זו מביאה לכדי סיום גם את התביעות הנ"ל.
3. בתיק מונתה מומחית מטעם בית המשפט, המודדת, ד"ר ופא אליאס, אשר הניחה בפניי שתי הצעות חלוקה לשם פירוק השיתוף במקרקעין, והותירה להכרעתי רק שאלה אחת שנותרה במחלוקת, והיא: מי יזכה במגרש הפינתי המכונה בנספח 2 "מגרש 8/2", ובנספח 1 - "מגרש 8/6" (להלן: "
המגרש הפינתי"), האם יהא זה הנתבע 5 או שמא תהא זו הנתבעת 11.
4. אקדים ואציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות הענין, הגעתי לכלל דיעה כי יש להכריע במחלוקת היחידה שנותר לדון בה, בשאלה מי יזכה במגרש הפינתי, על דרך של
"הגרלה".
5. ואולם בטרם אכנס לעובי הקורה ואפרט את השיקולים שעמדו ביסוד הכרעתי, אי אפשר שלא לספר, בקצרה, את קורות ההליכים בהליך פירוק השיתוף שבפניי.
השתלשלות ההליכים בתיק זה
:
6. ביום 24.5.07 מונתה המודדת, ד"ר ופא אליאס, כמומחית מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן: "
המומחית") לבדיקת אפשרויות פירוק השיתוף במקרקעין, עריכת תוכנית חלוקה וקביעת תשלומי איזון, ככל שיידרש.
7. לאחר מתן חוות דעת המומחית ביום 6.9.07, בה הוצעו שתי הצעות חלוקה (האחת, לפי תוכנית מתאר מאושרת שמספרה ג/11158; והשנייה, לפי תוכנית מפורטת מופקדת שמספרה ג/16746), התברר כי אין היגיון בפירוק שיתוף בשלב זה הואיל וצפויה להיות מאושרת תוכנית נוספת שמספרה ג/15607, ולכן הוריתי על התליית ההליכים בתיק ביום 11.2.08.
8. לאחר שאושרה התוכנית ג/15607, חודשו ההליכים בתיק, והמומחית התבקשה בתום הישיבה מיום 24.6.09, להיפגש פעם נוספת עם הצדדים ועם בעלי הדין, לשמוע את הסתייגויותיהם ולהגיש הצעת חלוקה סופית המתיישבת עם התוכניות ג/16746 ו- ג/15607.
9. ביום 25.5.10 הגישה המומחית הצעת חלוקה סופית, לפיה שתי חלופות: החלופה הראשונה מפורטת בחוות דעת המומחית ומוצגת בטבלה מס' 1 המצורפת לחוות הדעת (טבלה 2 מפרטת את תשלומי האיזון) (להלן: "
ההצעה הראשונה"); והחלופה השנייה שצורפה לחוות הדעת כנספח 2 (להלן: "
ההצעה השנייה").
10. כאמור, המחלוקת היחידה בתיק זה הינה מי יקבל את המגרש הפינתי המכונה בנספח 2 "מגרש 8/2", ובנספח 1 - "מגרש 8/6" (להלן: "
המגרש הפינתי").
11. בישיבה מיום 13.12.10 שמעתי טענות ארוכות מטעם הצדדים, מהן עלה כי הן משפחת קאסם (יוסף עלי קאסם, הנתבע 5), והן גב' רוזית עלי (הנתבעת 11) ובעלה (הנתבע 13) מעוניינים במגרש הפינתי. לפיכך, ביקשתי מן המומחית, בתום הישיבה, להודיעני האם יש מקום לתשלומי איזון כלשהם שעל מי מן הצדדים לשלם למשנהו בגין קבלת מגרש 8/2 לפי נספח 2 (מגרש 8/6 לפי נספח 1), כאשר ככל שתסבור המומחית כי יש מקום לתשלומי האיזון בגין אפשרויות הניצול של מגרש 8/2 ביחס למגרש 8/3 (לפי ההצעה השנייה), תפנה המומחית לשמאי על מנת שיעריך את תשלומי האיזון הנ"ל.
12. ביום 3.1.11 הגישה המומחית לתיק הודעה, לפיה, בין היתר, "הצעת החלוקה העיקרית והקובעת מבחינתי היא ההצעה הראשונה שנשלחה לכל הצדדים", כי ניתן לחלק את מגרש 8/2 לארבעה מגרשים שווים, וכי אין מקום לתשלומי האיזון בכלל ובין שני המגרשים בפרט.
יצויין כי אף צד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחית בעקבות תשובתה זו.
13. ביום 1.2.11 התקיימה ישיבה מקדמית נוספת אשר בסיומה נקבע התיק להוכחות, בהתייחס למחלוקת היחידה שנותרה בשאלה מי יזכה במגרש הפינתי.
14. ביום 23.3.11 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו מוהיב אחמד אלנאיף, הנתבע 13 (על תצהירו, נ/1; במהלך חקירתו הוגשה תוכנית שהגיש לקבלת היתר בניה, נ/2); ומחמוד עלי קאסם (על תצהירו, נ/4). הצדדים ויתרו על הגשת סיכומים בתיק זה.
טענות הצדדים
:
15.
הנתבע 13 בתצהירו, נ/1, טען כי יש למסור לו ולאשתו, הנתבעת 11, את המגרש הפינתי. לטענתו, הוא ואשתו הינם הבעלים של שטח בן 1,600 מ"ר, אשר מתוכם 600 מ"ר נרכשו ממשפחת קאסם בשנת 2001 (על שטח זה הגישו הנתבעים 11 ו- 13 בקשה למתן היתר בניה שאושרה), ו- 1,000 מ"ר (במגרש הפינתי נשוא המחלוקת) נרכשו מהתובעת. הנתבע 13 טוען כי בתחילה מסרה המומחית לו ולאשתו כי יקבלו לידיהם את שני השטחים (600 מ"ר ו- 1,000 מ"ר) במיקומם כפי שנרכשו על ידיהם, ובהמשך הציעה המומחית כי כל השטח של 1,600 מ"ר יימסר במגרש הפינתי בשל התנגדות משפחת קאסם למסירת המגרש בשטח של 600 מ"ר, כאשר המומחית הסבירה להם מהם יתרונות המגרש הפינתי ושהינו המתאים ביותר לדרישות ולניצול מקסימאלי של ארבעה מגרשים באופן שלא יהא צורך בדרכים בתוך החלקה. לטענת הנתבע 13, לאחר שהודיע למומחית על הסכמתו להצעתה האחרונה, מסרה המומחית כי משפחת קאסם מתנגדת למסירת המגרש הפינתי לנתבעים 11 ו- 13, וביקשה לשנות את מיקומם למקום אחר. הנתבעים 11 ו- 13 התנגדו לכך והודיעו למומחית כי, לכל היותר, הם מוכנים "לחזור" להצעתה הראשונה (שני מגרשים - 600 מ"ר ו- 1,000 מ"ר), אך המומחית טענה כי כבר מסרה את השטח של 600 מ"ר למשפחת קאסם.
16. הנתבע 13 הוסיף וטען בתצהירו, נ/1, כי התנהלות זו של המומחית ומסירת המגרש שרכש הנתבע 13 ממשפחת קאסם, בחזרה לידי משפחת קאסם, מעידה על יחס מועדף של המומחית למשפחת קאסם, על אף שהוסבר למומחית כי קיים סכסוך בין המשפחות. כמו כן, בניהם של הנתבעים 11 ו- 13 הינם בגיל מתקדם יחסית, והם מעוניינים להתחיל בעבודות הבניה בעוד שבניו של יוסף קאסם הינם קטינים כך שאין להם דחיפות בבניה.
17. בישיבה מיום 13.12.10 העלה ב"כ הנתבעים 11 ו- 13 טעמים נוספים לכך שעליהם לקבל את המגרש הפינתי, ולא את מגרש 8/2 לפי החלופה הראשונה.
ראשית, המגרש 8/2 נמצא בסמוך למגרשו של אביה של עלי רוזית עימו נמצאת היא בסכסוך מזה שנים ואינה מדברת עימו (פרו', עמ' 5, ש' 13-12).
שנית, משפחת עלי רוזית מתכוונת לבנות במגרשה שלושה מבנים, כאשר מגרש 8/6 ניתן לחלוקה לשלושה מגרשים (גם לפי דברי המומחית שטענה כי מגרש 8/6 הוא הטוב ביותר למשפחת עלי רוזית), ואילו מגרש 8/2 לא ניתן לחלוקה לשלושה (פרו', עמ' 5, ש' 24-16).
שלישית, למשפחת קאסם יש שלושה מגרשים, כך שהיא תוכל לחלק אחרת את המגרשים לצורך ניצול מיטבי (פרו', עמ' 6, ש' 23-21).