החלטה בתיק תל"א 1636-03-13

לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט "ולמתן הוראות/הבהרות להסכם פשרה" שניתן לו תוקף של פסק דין. הבקשה מיוסדת על הסכם גישור שנערך בין המבקשת לבין המשיבה 1, לפני כעשור, אשר "אושר" ע"י בית המשפט (ר' החלטת בית המשפט מיום 29.2.04).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין המאמת את העובדות הנטענות בה, ודי בטעם זה כדי להורות על דחייתה.

שנית , הסכם הגישור נערך עם המשיבה 1, אשר אין חולק כי בינתיים מכרה את דירתה למשיבה 2, ואיננה עוד בעלת הדירה, ואילו המשיבה 2, בעלת הדירה כיום, לא היתה צד להליך ולא ניתן פסק דין בעניינה. אמנם, על פי הסכם הגישור, התחייבה המשיבה 1, שעמדה כבר אז על סף מכירת דירתה, לעגן את התחייבויותיה בהסכם עם רוכש הדירה (ס' 3 להסכם הגישור). ואולם, הבקשה איננה מפרטת האם אכן נערך הסכם כזה, וגם אם נערך, אין בהפרתו (ככל שהופר), כדי להקים בסיס לאכיפתו באמצעות הגשת בקשה לפי פקודת הביזיון.  

שלישית , המבקשת טוענת להפרת הסכם הגישור בשורה של עניינים. לענין זה היא מוסיפה וטוענת כי כיום "נוצרה מציאות אחרת מכפי שהיתה, ביום בו נחתם ההסכם" (ס' 13 לבקשה), והיא מבקשת מבית המשפט "לשפוך אור...על המצב שנוצר מכורח הנסיבות החדשות בשטח היום" (ס' 19 לבקשה). עיון בבקשה מעלה כי אין מדובר בבקשה לאכיפת פסק הדין, אלא בבקשה חדשה להתאמת פסק הדין ל"מציאות שהשתנתה". הליך לפי פקודת הביזיון איננו הולם בקשה זו. יודגש עוד, כי במקביל לבקשה זו, הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה 2 ובעלי דירות נוספים, לפני המפקח על רישום מקרקעין, בה העלתה, בין היתר, את הטענות שהועלו בבקשה שלפני.

רביעית , וככל שמדובר בבקשה ל"הבהרת" פסק הדין, יצוין כי מדובר בפסק דין המיוסד על הסכמת הצדדים, ומכל מקום, לא ניתן להגיש בקשה להבהרת פסק דין, אלא מכוחו של ס' 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. כפי שפורט לעיל, אף אין מדובר בבקשה ל"הבהרה" אלא בבקשה למתן פסק דין חדש.

הבקשה נדחית, כאמור.

המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות את הוצאות ההליך בסך 2,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.