1. כתב אישום המתוקן מייחס לנאשם שני פרטי אישום; הראשון, עניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: "התקנות"), והשני - ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות.
בכתב האישום נטען, כי מראשית חודש יוני בשנת 2012 ועד ליום מעצרו, 07/06/12, היה הנאשם חבר או פעל כחבר בארגון החמא"ס בבית צוריף. הנאשם וחבריו לארגון הדפיסו, בבית דפוס בבית לחם, כרוזים בשבחו של ארגון החמא"ס ובהם תמונות של אסירי חמא"ס. את הכרוזים תלו ברחבי כפר בית צוריף, כאשר הם רעולי פנים, וברשותם אלות ושרשראות ברזל.
2. התביעה ביקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. התביעה טענה כי קיימת תשתית ראיות העומדת בדרישת הראיות לכאורה וכי העבירות המיוחסות לנאשם מקימות עילת מעצר של מסוכנות, שאיננה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. מנגד, ביקש הסנגור לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. לשיטתו, מחומר הראיות עולה קושי ראייתי להוכחת פרט האישום הראשון.
בחינת קיומן של ראיות לכאורה
3. אין מחלוקת בין הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה התומכות באישום השני של תליית שלטי התמיכה באסירי החמא"ס. הנאשם מודה בכך ומופלל בפירוט על ידי עד התביעה רמדאן אלקאדי.
4. השאלה המרכזית הנדרשת להכרעה בענייננו, היא האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירה של חברות ופעילות בארגון עוין, כלומר האם קיים בראיות הפוטנציאל להוכיח כי הנאשם היה
חבר או
פעל כחבר בארגון עוין (ראו ע' (איו"ש) 56/10
עטא קוואסמה נ' התובע הצבאי [פדאור (לא פורסם) 00 (7) 486]). לשם הכרעה בשאלה זו, יש לנתח בזהירות את ראיות התביעה.
5. המעיין הזהיר בחומר הראיות, ימצא כי חקירתו של הנאשם נמשכה קרוב לחודש ימים. במהלך חקירתו, הודה הנאשם בפעילות ללימוד קוראן במסגרת אוסרת חמא"ס, החל משנת 2000, עת היה כבן 11 שנים ועד לשנת 2002. בקיץ 2002, בהיותו כבן 13 שנים, השתתף במחנה קיץ של ארגון החמא"ס. מעבר לכך, לא מפרט הנאשם פעילות נוספת במסגרת מאורגנת כלשהי של החמא"ס. הנאשם מבהיר, כי מעולם לא התגייס באופן רשמי לחמא"ס. הוא מסביר, כי שמע שירי חמא"ס והתפלל במסגדים, ולכן אמרו עליו שהוא איש חמא"ס. בעבר, עד לפני שלוש שנים, השתתף במספר תהלוכות ואזכרות של פעילי חמא"ס; עוד מודה הנאשם ביידוי אבנים ובקבוקי תבעירה בשנת 2004. תחילה הואשם בעבירות אלו, ובהמשך תיקנה התביעה את כתב האישום ומחקה את האישומים, נוכח חלוף הזמן וקטינותו בעת ביצוע המעשים.
6. באשר לתליית השלטים, הנאשם מודה כי "ביום ההזדהות עם האסירים" שובתי הרעב, צפה יחד עם בן דודו דיאא גנימאת בתוכנית טלוויזיה בה נסקרו פעולות תמיכה שונות באסירים השובתים רעב. השניים החליטו, כי עליהם להצטרף לפעולות התמיכה; הם הקימו מעין חוליה או חבורה, שכללה גם את חוד'יפה ערער, מחמוד חמידאת ורמדאן אלקאדי, הדפיסו שני שלטים ותלו אותם, בשתי הזדמנויות שונות, בטווח של שלושה או ארבעה ימים, במקומות שונים בכפרם. המעשים נעשו, בסמוך לשעה חצות, כשבני החבורה רעולי פנים וחמושים באלות ובשרשראות ברזל. במהלך חקירתו, הביע חרטה על המעשים שביצע בהיותו רך בשנים ומסר כי אין לו כל כוונה לפעול כנגד ישראל (ראו זכ"ד מיום 17/06/12 שעה 16:00, פסקאות 29-31). עוד עולה מזכ"ד החקירה מיום 17/06/12 בשעה 12:40, פסקה 9, כי שלושת החברים הנוספים: חוד'יפה, מחמוד ורמדאן זומנו ע"י דיאא וביוזמת הנאשם, על מנת לסייע לשניים בתליית השלטים בכפר.
7. עד התביעה רמדאן אלקאדי מסר גרסה מפורטת. הוא הודה כי היה חבר בארגון החמא"ס בשנת 2009 והפליל את דיאא גנימאת ואת מחמוד חמידאת בחברות בארגון הכותלה אלאיסלאמיה. העד מסר כי ביצע יחד עם הנאשם, דיאא ומחמוד את המפורט בפרט האישום השני, עבור ארגון החמא"ס, אולם לא הפליל את הנאשם בכך שהיה חבר בארגון החמא"ס.
8. לטענת התביעה, שותפותו של הנאשם בחוליה, מלמדת על חברותו בארגון החמא"ס. לא אוכל לאמץ מסקנה זו.
ראשית, הנאשם
לא גויס לארגון החמא"ס על ידי איש; הנאשם לא אישר קבלה לארגון החמא"ס או הוצב באופן רשמי בחוליה כלשהי; הנאשם אף לא קיבל הנחיות על ידי מי מאנשי הארגון או השתתף בתקופה הרלוונטית לאישום בכל פגישה של הארגון, או בפעילות מאורגנת כלשהי; פעילותו התמצתה בתליית השלטים;
שנית, פעילותו הנטענת בארגון החמא"ס נמשכה
פחות משבוע, החל מתחילת יוני 2012 ועד ליום מעצרו 07/06/12;
שלישית, הנאשם מוסר בזכ"ד מיום 17/06/12 שעה 10:00 פסקה 13-15, כי לא נכון להגדיר את פעילותו לתליית שלטים עם שותפיו כאל פעילות ב"חוליה". לשיטתו, המילה חוליה מתארת פעילות חמורה יותר מאשר הפעילות אותה ביצע. לכן,
באמרתו מתייחס הנאשם אל החוליה גם כאל "חבורה"; זאת ועוד, רמדאן אינו מתייחס אל פעילותם המשותפת כאל פעילות בחוליה;
רביעית, מאמרתו של רמדאן עולה כי שלטים נתלו על ידי רמדאן, דיאא ומחמוד, ללא מעורבות ומודעות של הנאשם, וזאת, עוד טרם חברו השלושה אל הנאשם לתליית השלטים. המעשים מתוארים על ידי רמדאן,
כחבירה ספונטאנית לשם ביצוע פעילות תליית השלטים בלבד ולא כפעילות מתוכננת ומאורגנת בחוליה.
חמישית, פעילותו של הנאשם
צומצמה ויועדה מראש לתליית שני שלטים בלבד, שהודפסו על ידו, למטרה זו. עפ"י הודאתו, השלטים כללו דברי תמיכה גם בשלושה אסירי פת"ח.
9. בע"מ 2625/06
התביעה הצבאית נגד תגריד חנוני [פורסם בנבו; 02/07/06] קבע כבוד המשנה לנשיא סא"ל (כדרגתו אז) נתנאל בנישו את הדברים הבאים:
"הצטרפות להתאחדות בלתי מותרת אינה מותנית אמנם בתשלום דמי חבר וקבלת תעודת חברות, ואולם, נדרשים מעשים מינימאליים אשר יוכיחו גיוס לארגון, או למצער, פעילות בו כחבר. במקרה דנן, לא ניתן להסיק שאלה התקיימו אצל המשיבה, ואין בהזדהותה בלבד כדי להופכה לחברה בארגון החזית העממית. אף אם השתתפה המשיבה בתהלוכות מטעם ארגון זה, משתדירות התהלוכות ומהותן אינן ידועות לנו, לא ניתן לראות בהן פעילות כחברה כאמור".
בע"מ 3021/08
אחמד
אלנבאהין נגד התביעה הצבאית [פורסם בנבו; 10/06/08], הוצע לעורר להיות חבר בארגון עוין והוא הסכים לכך. עם זאת, נקבע כי אין די בשיחת חולין כדי לבסס ראיות להצטרפות לארגון עוין.
10. הנה כי כן, אין די בהזדהותו של הנאשם עם ארגון החמא"ס, ובכך ששמע שירי חמא"ס, השתתף בעבר בתהלוכות חמא"ס ולמד קוראן במסגדים, כדי לבסס את
חברותו בארגון. לטעמי, נוכח המטרה המצומצמת שהביאה לתליית השלטים, דהיינו: פעולת הזדהות עם עצורים שנקטו בשביתת רעב, לא ניתן גם לבסס תשתית מספקת לקביעה כי הנאשם "
פעל כחבר" בארגון.