מונחת בפניי בקשת התביעה הצבאית למעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
כתב האישום והבקשה
הנאשם נעצר לראשונה ביום 25/02/12. התביעה הצבאית הגישה את כתב האישום בעניינו ביום 29/02/12 ויחד עמו ביקשה, כי בית המשפט יורה על המשך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 4/03/12 נערך הדיון בבקשה בפניי.
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו פרט אישום אחד, שעניינו החזקה ושימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו-32 לצו בדבר סמים מסוכנים (יהודה ושומרון) (מס' 558), תשל"ה-1975 (להלן: הצו בדבר סמים מסוכנים). לפי פרט אישום זה, החל מארבעה חודשים קודם למועד מעצרו, היינו משלהי חודש אוקטובר 11', ועד ליום מעצרו מדי שבוע החזיק והשתמש הנאשם בסם מסוכן מסוגMDMA ("אקסטזי") באמצעות נטילת כדור אחד בכל פעם. את הכדורים רכש הנאשם בארבע הזדמנויות שונות מאדם ששמו יעקב דנון, תושב כפר קאסם. ביום מעצרו נתפס הנאשם כשברשותו שישה כדורי סם מסוכן מאותו הסם ובהמשך בתחנת המשטרה נתפס על גופו כדור נוסף מאותו הסוג.
טענות הצדדים
התביעה הצבאית ביקשה את מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לעמדתה, קיימת בחומר הראיות תשתית ראייתית לכאורית מספקת, המבוססת על הודאתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו ועל תוצאות בדיקה שנערכה לאחד מן הכדורים שנתפסו ברשותו, ממנה עלה כי המדובר בסם מסוכן מסוג MDMA. לגישת התביעה, מקימות העבירות המיוחסות לנאשם עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין, אשר לא ניתן להולמן באמצעות חלופת מעצר אחרת. התביעה טענה, כי הנאשם נהג להשתמש בסמים מסוכנים באופן אינטנסיבי. לחובתו הרשעה קודמת משנת 2008 בעבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים לשימוש עצמי והרשעה בעבירות פליליות נוספות. עוד טענה התביעה, שכמות הסם שנתפסה ברשותו היא כמות שיש להתייחס אליה ככמות ש"איננה לצריכה עצמית", המלמדת על המסוכנות הנשקפת ממנו. לבסוף טענה התביעה, כי העונש הצפוי להיגזר על הנאשם במידה שיורשע מקים חשש שאם ישוחרר כעת מן המעצר, הוא צפוי להימלט מאימת הדין.
הסנגור מצדו התנגד לבקשה. הסנגור לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ומיקד את טענותיו בהיעדרה של עילת מסוכנות בעניינו של הנאשם. הסנגור טען, כי השימוש בו הודה הנאשם איננו שימוש אינטנסיבי והסם שהחזיק בידיו נועד לצורך שימושו העצמי, כאשר לא מדובר בכמות מסחרית. לעמדתו, שימוש עצמי בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן בכמות שיועדה לשימוש עצמי אינם יוצרים סכנה לשלום הציבור או לביטחון האזור ולכן אינם מצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. הסנגור הציע חלופות שונות שיענו על החשש שהנאשם יימלט מאימת הדין.
דיון והכרעה
על אף שלא התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, עיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי ומצאתי, כי קיימת בו תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב זה של ההליכים בעניינו של הנאשם. יש לציין, כי בחקירתו הראשונה הכחיש הנאשם כל קשר לשימוש בסם מסוכן או להחזקתו ורק בחקירתו המאוחרת, יומיים לאחר מכן, הודה במיוחס לו בכתב האישום.
יוער, כי בחומר הראיות חסרים דו"חות התפיסה של השוטר שתפס את שש הטבליות בשקית בסמוך לנאשם ושל השוטר שערך חיפוש על גופו ומצא את הטבליה הנוספת בכליו. לכל הפחות נדרשים דו"חות אלה להוכחת "שרשרת הראיות" של הסם שנבדק ולהוכחת חוקיותו של החיפוש, אך עולה מחקירתו הראשונה של הנאשם שבמהלך אירועים אלה מסר הנאשם "ראשית הודיה" בנוגע לרכישת הסמים ולהחזקתם והתנהג באופן מפליל בכל הנוגע להשלכת השקית ולהסתרת הטבליה בכיס מכנסיו, הצפוי לחזק את חומר הראיות בעניינו. למרות זאת, בשלב זה של ההליכים, כאשר נדרשות "ראיות לכאורה" בלבד להוכחת האישום המיוחס לנאשם, נראה, כי די בהודאתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובאישורו כי נמצאו הטבליות ברשותו.
מעיון בחומר הראיות עולה, כי הנאשם רכש בארבע הזדמנויות סם מסוכן מסוג "אקסטזי" מידי אדם, המתגורר בכפר קאסם. מדי שבוע במשך ארבעה חודשים נטל טבליה אחת מן הסם האמור. בנוסף, נתפסו בסמוך אליו בשקית שש טבליות מאותו הסם ובכיסו נתפסה טבליה נוספת.
אכן, השימוש בסם מסוכן מסוג "אקסטזי" הוא בעל השפעה מסוכנת על האדם ועל החברה. אלא, שכל השימוש שעשה הנאשם בסם המסוכן לא חרג מגבולות שימושו העצמי.
התביעה ביקשה ללמוד מ"חזקת הכמות המסחרית", הקבועה בתוספת השנייה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), מהי כמות הסם המסוכן מסוג "אקסטזי", שהחזקתו תיחשב "שלא לצריכה עצמית". לעמדתה, יש מקום ללמוד ממספר היחידות שנקבע עבור סם מסוכן מסוג "ל.ס.ד.", כי המדובר ב-3 יחידות. לגישתה, החזקה של סם מסוכן מסוג "אקסטזי" בכמות שמעבר ל-3 יחידות נחשבת לכמות "שלא לצריכה עצמית" ולכן מלמדת על המסוכנות הנשקפת מן הנאשם.
הצו בדבר סמים מסוכנים (יהודה ושומרון) (מס' 558), תשל"ה-1975 איננו מבחין בין החזקה בסם מסוכן "לצריכה עצמית" לעומת "לא לצריכה עצמית", כפי שעושה הפקודה בסעיף 7(ג) ובתוספת השנייה. אך גם פקודת הסמים המסוכנים איננה מתייחסת בתוספת השנייה לסם מסוכן מסוג "אקסטזי" והוכחת טיבה של ההחזקה צריכה להיעשות בכללי ההוכחה הרגילים בהתחשב בכלל הנסיבות. לעניין זה התייחס כבוד השופט קדמי בבש"פ 5906/96
חונדאשווילי נ' מ"י (לא פורסם):
"
אכן... לא נקבעה בתוספת השנייה לפקודת הסמים המסוכנים 'חזקת כמות' לעניין מטרת החזקתם של כדורי אקסטזי. ברם, אין בכך כדי למנוע הסקת מסקנה בעניין זה, מן הכמות שנתפסה בפועל, על רקע נסיבות תפיסתה ובהתחשב בהסברים שנותן המחזיק להחזקתה."
כמות הסם שהוחזקה בידי הנאשם איננה כמות משמעותית, היא לא היתה מחולקת ל"מנות" והיא תואמת את הכמויות שהנאשם הודה, שנהג לרכוש לשימושו האישי (להבדיל מע"מ (איו"ש) 22/02
ג'בר נ' התוב"ץ; ובדומה לע"מ (איו"ש) 175/00
פהידאת נ' התוב"ץ). חומר הראיות הנוגע למטרה של החזקת הסם בידי הנאשם נסמך על הודאתו שלו בשימוש עצמי קבוע בסם ובהחזקת סם מסוכן לצריכתו העצמית. אין בחומר הראיות כל ראיה לסתור גרסה זו של הנאשם.
שימוש בסם מסוכן בתדירות המתוארת על ידי הנאשם ורכישת כמויות סם מצומצמות יחסית, מבלי שקיימת כל ראייה להשפעת הסם על התנהגות הנאשם לאחר מכן (כמו נסיעה תוך השפעת סם או תפקיד בעל השפעה ציבורית) אינם מקימים עילת מסוכנות (ראו למשל ע"מ (איו"ש) 3623/08
התוב"ץ נ' אחמיס, שם שימוש בסם מסוכן והחזקת 45 גרם סם מסוכן מסוג חשיש (פי 3 מן הכמות המוגדרת "לא לצריכה עצמית") לא היוו עילה למעצר). שונה ענייננו מן המקרים אליהם הפנתה התביעה, בהם דובר בהחזקת סמים מסוכנים בכמויות מסחריות (ע"מ (איו"ש) 1094/10
התוב"ץ נ' גראדאת) או בעבירות של סחר בסמים מסוכנים או החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית (בש"פ 7941/04
בוטרשוילי נ' מ"י), בהן קיימת השפעה ברורה של הפצת הסם על שלום הציבור. לא למותר לציין, כי אותו אדם ממנו רכש הנאשם את הסם המסוכן לא אותר והוא לא נדרש לתת את הדין על מעשיו.
אמנם לנאשם עבר קודם של הרשעה בעבירה של שימוש והחזקה בסמים לצריכה עצמית, שעניינה החזקת סם בכמות לא ידועה. כך שנסיבות הרשעתו הקודמת והגשת כתב האישום הנוכחי בחלוף 4 שנים, אינם מלמדים על מסוכנות הנשקפת ממנו. מעבר לכך, לפי המרשם הפלילי, אין תנאי תלוי ועומד לחובתו, שעשוי היה להקים חשש שיימלט מאימת הדין. בנוסף, לא מצאתי, שיש בהרשעותיו בעבירות אחרות כדי ללמד על מסוכנות או על חשש שיימלט מאימת הדין.
אכן, הנאשם מתגורר בשטח האזור, אך מקום מגורים זה איננו מונע בחינה של חלופה מתאימה (בש"פ 9193/99
מ"י נ' אבו חדיד, תק-על 99(4) 131). במקרה שלפניי מצאתי, שבאמצעות קביעת ערבויות מתאימות ניתן להבטיח את התייצבותו של הנאשם לדיונים המשפטיים שיתקיימו בעניינו. ברור, כי אין שחרורו של הנאשם בתנאים מונע, במידה שיורשע בעבירה המיוחסת לו, הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. עם זאת, ספק בעיניי אם העונש הצפוי לו עומד בקנה אחד עם רמת הענישה שהציגה בפניי התביעה, שהתייחסה למקרים חמורים יותר של נאשמים בעלי עבר משמעותי יותר מזה של הנאשם.