החלטה בתיק תא"ק 9565-04-11

1.         המשיב (להלן: "הבנק") הגיש כנגד המבקש וארבעה אנשים נוספים תביעה לתשלום סך של 200,000 ש"ח בהליך של סדר דין מקוצר עבור יתרת חוב ההלוואה שנטלו הנתבעים 1-2 בכתב התביעה ולה ערבו הנתבעים 3-5, ביניהם המבקש.

כאמור לעיל, ערב המבקש להלוואה שניתנה על ידי הבנק לנתבעים 1-2 ביום 30/6/1996.

2.         המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה. בבקשתו טען המבקש שהיה עולה חדש בעת חתימת ההסכם, לא ידע את השפה, לא ידע לקרוא ואף נציג של הבנק לא הסביר לו את משמעות חתימתו על גבי כתב הערבות. לטענתו, הוסבר לו על ידי המתווך שמדובר בהליך פורמלי וללא סיכון.

כך גם טען המבקש שמצבו הכלכלי באותה העת לא איפשר לו חתימה על ערבות ואף הוסיף שהתנהגות המשיב נעשתה בחוסר תום לב שכן מעולם לא פנה אליו המשיב לא בכתב ולא בעל פה בדבר הליך הכינוס ומכירת הבית וכל מידע אחר בדבר הליך ההוצאה לפועל שהתנהל.

לטענתו משלא מצא לנכון הבנק להציג כיצד נוצר הפיגור וממה נובע לא ניתן להתייחס לחוב ומדובר בהתנהגות שנעשתה על מנת לצבור ריביות ואין בסיס לתובענה שכן לא צורף הפירוט הנדרש.

לגרסתו היה על הבנק לפנות אליו מיד כאשר הלווים לא עמדו בפירעון החוב. כך גם טען שלבנק חובת זהירות כלפי ערבים שכן חובתו לממש הנכס מיד ולא לאחר שנים רבות.

כן טען שהבנק הציג מצג שווא רשלני בדבר סכום המשכנתא ויכולת ההחזר של הלווים ונתן להם הלוואה ללא יכולת החזר.

לטענתו הפר הבנק את חובת הגילוי  והתעלם לחלוטין מהערבים. כך גם נטען שתיק ההוצאה לפועל נוהל באופן רשלני, שכן לא צורפו פניות לערבים או פירוט פעולות שבוצעו.

3.         מנגד, טען הבנק שדין הבקשה להידחות. לטענתו הבקשה למחיקת הכותרת נטענה באופן סתמי וללא נימוקים. בהתייחס לטענה בדבר אי ידיעת השפה, טען הבנק שבהתאם להלכה הפסוקה, לא יישמע אדם בטענה זו ואף טען שאין רלוונטיות למצבו הכלכלי של המבקש. כן טען שבעת החתימה על גבי הסכם ההלוואה נבדק שקיימים בטחונות מתאימים ומשכך, ניתנה ההלוואה. לטענת הבנק לא הוצגה על ידי המבקש כל ראייה לקיומו של נזק.

4.         בהחלטתי מיום 20/6/2011 הוריתי על דחיית הבקשה למחיקת כותרת התביעה והתיק נקבע לדיון בפניי.

            בפתח הדיון שהתקיים בפניי נטענו טענות מקדמיות על ידי המבקש לרבות טענה בדבר התיישנות שהועלתה לראשונה בדיון. הטענות נדחו על ידי בהחלטתי ממועד הדיון והדיון בבקשת הרשות להתגונן המשיך להתברר בפניי והצדדים גם סיכמו בעל פה בתום הדיון.

            עם זאת בתום הדיון בקשו הצדדים שאשהה החלטתי למשך  30 יום על מנת שיוכלו למצות הליכי משא ומתן.

            בחלוף המועד ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות, המבקש הגיש ערעור על החלטה זו וביקש לעכב החלטתי בבקשת הרשות להתגונן עד להכרעה בערעור שהוגש ונעתרתי לבקשתו, שכן ברי שככל שהיה מתקבל הערעור היה בכך בכדי להשפיע על החלטתי זו.

ביום 8/2/2013 ניתן פסק דין בערעור שהוגש והערעור נדחה. משכך, הובא התיק לעיוני והגיעה העת ליתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש.

5.         דיון

            כפי שציינתי לעיל, הבקשה למחיקת כותרת התביעה נדחתה. למעלה מן הצורך אוסיף לעניין זה שכבר נקבע בפסיקה שכאשר מדובר בתביעה של בנק כנגד לקוח, יוצא הבנק לידי חובתו אך בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית (ראו ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188).

6.         כידוע, התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) 385).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, על הנתבע להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

בסיכומיו טען המבקש לראשונה טענות כנגד שיעור הריבית שנקבעה. המדובר בטענות שעלו לראשונה בסיכומים ללא פירוט וללא הסבר מניח הדעת ומבלי שהוגשה בקשה לתיקון בקשת הרשות להתגונן ומשכך, אין להידרש להן.